מדינת ישראל הצעירה התמודדה עם אינספור שינויים בחייה הקצרים, אבל הפעם בחר חוקר המוזיקה דודי פטימר להתמקד דווקא בשינויים בהרגלי האזנה של אזרחי המדינה. בפרק מיוחד גילה לנו פטימר מי באמת התנגד להתפתחות המוזיקלית המתבקשת של תושבי מדינת ישראל. התשובות יפתיעו אתכם, באחריות.
מדינת ישראל ידועה ככור היתוך של תרבויות, ובשנותיה הראשונות הייתה בסימן קיבוץ גלויות מוזיקלי. המוזיקה הישראלית הושפעה משלל תרבויות, כגון: מוזיקה ערבית בסגנונות שונים, וביניהם סגנון הדבקה שמאוד מזוהה עם התרבות הערבית. מוזיקה רוסית ושירי רועים גם השפיעו מאוד על המוזיקה הישראלית, וכך גם מוזיקה יוונית.
בתוך כל אלה התפתחה, 'מתחת לרדאר' הממסדי, תופעה שטרפה את כל הקלפים. אם חקרתם מעט את התקופה המדוברת תבינו שאנחנו מתכוונים למוזיקה הסלונית, זו שהושפעה משלל מקצבי הריקוד שהגיעו אלינו בייבוא אישי מחו"ל, כמו: סמבה, טנגו, ואלס, צ'ה צ'ה צ'ה, רומבה, פוקסטרוט, ובהמשך גם טוויסט ורוקנרול שהגיע מארה"ב.
רבים טוענים כי הממסד הציוני באותה התקופה התקשה לקבל את השינוי המוזיקלי, והטיל וטו על השמעת פזמונים סלונים, זאת משום שמוזיקה זו נתפסה כגלותית, ולא הלמה את הלך הרוח ששרר בארץ, אבל חשוב להדגיש שפזמונים אלה היו למעשה ניצניו של הפופ הישראלי.
אם חשבתם שההתנגדות למוזיקה הזו תגרום לחובבי המוזיקה להפסיק להאזין טעות בידכם. מוזיקה סלונית הייתה מואזנת במחתרת, או ליתר דיוק במסיבות הסלון הביתיות. הפטיפון ניגן בעיקר תקליטים שכללו שירים סלוניים שבוצעו בפי מיטב אומני התקופה: יפה ירקוני, שמשון בר נוי, ישראל יצחקי, צדוק סביר, ופרדי דורה. אומנים שנחשבו אז לכוכבי הנוער של ישראל.
בפודקאסט 'מילים ולחן' חזר פטימר אל שלהי שנות ה־50, אל השירים הגדולים שגרמו לישראלים במדינה הצעירה לרקוד לצליליהם ולצד קלאסיקות כמו 'חביבי', 'קרה זה רק הפעם', 'שיר המזג' ו'אנו ניפגש'.
פטימר גילה לנו כמה וכמה פרטים עסיסיים על גלגולם של השירים. כך למשל השמיע בפודקאסט את השיר 'צל עץ תמר ואור ירח', שהפך פופולארי בביצוע והר ארגוב ומאוחר יותר בביצוע קרולינה, אך למעשה נחשב לשיר טנגו סלוני בשנות ה־50, ובוצע בארץ לראשונה על ידי הזמר איזי גרשוני, ובהמשך על ידי לילית נגר שפרסמה אותו תחת הכותר: 'נגן נגנה'.
כמו כן, השיר הספרדי במקור, 'הקסם השחור', תורגם בשנת 1954 על ידי אברהם ברושי, מפזמונאי הפופ הראשונים בישראל, ובוצע בעברית לראשונה על ידי הזמר ניסו מתיתיה דריו שאיבד את כל משפחתו בשואה ומצא במוזיקה חבל הצלה. בשנות ה־80 הפך השיר לקלאסיקה ים תיכונית בביצוע אומנים כמו ג'קי מקייטן, חיים משה וזהר ארגוב.