מלחמת העצמאות (1947־1949)
השירים על מלחמתה של המדינה הצעירה ניסו לתאר בצורה מדויקת ודואבת את תופת הקרבות והאש. השירים הראשונים נשענו על ערכיהם של כוחות האצ"ל, הלח"י והפלמ"ח והתמקדו במעשי הגבורה, השכול ואחוות הלוחמים בחייהם, בדמם ובמותם. שירים אלו בוצעו על ידי מיטב כוכבי והרכבי הארץ, בראשם הלהקות הצבאיות הצ'יזבטרון, השרון והחישטרון, הזמרות יפה ירקוני ושושנה דמארי, והזמרים ישראל יצחקי, שמשון בר נוי ושמעון ישראל. עם השירים נמנו בין היתר "הקרב האחרון" (מילים: חיים חפר, לחן: משה וילנסקי), "היו זמנים" (מילים: חיים חפר, לחן: משה וילנסקי) ו"רבותיי, ההיסטוריה חוזרת" (מילים: חיים חפר, לחן: שמואל פרשקו).
"האמיני יום יבוא"
"זה שיר נורא אופטימי, לא שיר מלחמה כמו שנהוג לחשוב", מספרת רותי, בתה של מבצעת השיר יפה ירקוני. "את השיר כתב השחקן רפאל קלצ'קין, שהיה מיודד עם אמא, והלחין מנשק'ה בהרב, שאמא הכירה בימיה כזמרת בלהקת החישטרון (להקה צבאית של חטיבת גבעתי - ד"פ). אמא, ששירתה כאלחוטאית, סיפרה שנהגה לשיר את השיר דרך מכשיר הקשר לחיילים לפני צאתם לפרוץ את הדרך לירושלים. באחד הימים כשהם חזרו עם הטנק אחרי הפעולה, היא ראתה שהתנוסס עליו שלט שבו היה כתוב: 'האמיני יום יבוא, יפה!'".
"הרעות"
כשנה לאחר פרוץ הקרבות העקובים מדם במלחמת העצמאות, כתב חיים גורי שיר המתאר את אחוות הלוחמים שנפלו בקרבות על הקמת המדינה. את השיר הלחין סשה ארגוב, והוא בוצע לראשונה על ידי הצ'יזבטרון, להקת הזמר והבידור של הפלמ"ח, בתוכניתה השלישית, "הפלמחניק מחפש את המחר". את תפקיד הסולן בשיר קיבל השחקן גדעון זינגר.
"כל שיר שחיים גורי כתב הפך להמנון, זה היה בלתי אפשרי אחרת", מספרת רבקה (רבקה'לה) קרמר, כוכבת הצ'יזבטרון באותה תוכנית. "לשיריו של גורי היה ערך מוסף על פני שירי בידור או שירים רומנטיים, עובדה שהשיר שרד עד היום. חיים חפר, שהיה מפקד הלהקה, ידע שגורי כתב את השיר, אז הוא נתן לנו להקליט אותו. מהרגע הראשון שבו ביצענו את השיר מול החיילים הוא תפס. במדינת ישראל כל כך הרבה נערים וגם נערות הלכו לעולמם על מזבח המדינה, אז השיר בהחלט נצחי ורלוונטי לכל עת. כששרנו אותו, חשבנו שמלחמת העצמאות תהיה המלחמה האחרונה. לא חשבנו שתהיינה עוד מלחמות, כמה היינו תמימים".
"הן אפשר"
את שיר הערגה והגעגועים של לוחמי הפלמ"ח בזמן מלחמת השחרור, שביטא את כמיהתם לשוב אל חיק המשפחה, כתב חיים חפר והלחין דוד זהבי. כמו "הרעות", גם "הן אפשר" בוצע לראשונה בתוכנית "הפלמחניק מחפש את המחר" של להקת הצ'יזבטרון.
"כשחיים חפר ושמואל בונים, שהיה הבמאי שלנו בצ'יזבטרון, הכינו תוכנית חדשה, הם ייעדו בהתחלה את השיר לגדעון זינגר", משחזרת רבקה קרמר, שקיבלה את הסולו הנחשק. "מכיוון שלגדעון היה קול אופראי, זה לא כל כך התאים לשיר. חיים נתן לי את השיר ויצא נחמד מאוד".
"באב אל–וואד"
אחד מהמנוני מלחמת השחרור נקרא על שמו הערבי של שער הגיא. חיים גורי כתב את השיר לזכרם של חללי השיירות העולות לירושלים הנצורה בזמן המלחמה, שנפגעו מאש הצלפים שעמדו על ראשי ההרים שמסביב לשער הגיא. שמואל פרשקו הלחין, ויפה ירקוני ביצעה.
"ממה שסופר לי ולאחיותיי בבית, אמי התפרסמה בשירים סלוניים, ורצו ליצור לה שיר ישראלי חזק, כזה שחיים גורי יכתוב", מספרת רותי ירקוני.
"אבא שלי, שייקה ירקוני, היה מיושבי 'כסית' והכיר טוב את חיים גורי. אבא ביקש מחיים לכתוב לאמא שיר. כשחיים בא אלינו הביתה, אבי העלה רעיון לכתוב שיר על פריצת הדרך לירושלים. אבא אמר שעלה רעיון לכתוב שיר על שבע טחנות הירקון, אבל הוא התעקש על שיר שיתאר את הפריצה לירושלים. חיים גורי התרגז על אמא שלי, כי במקור הוא כתב בטקסט: 'אל ישכח אותנו' ואמא הקליטה את זה על דעת עצמה כ'לא ישכח אותנו', שזו בקשה ולא דרישה. בכל אופן, אמא הפכה לכוכבת בזכות השיר הזה. על הקבר של הוריי חקוקים על האבן שני משפטים מהשיר: 'פה שוכנים ביחד עצב ותפארת, כאן היינו יחד משפחה אחת'".
מבצע קדש (1956)
אחת המלחמות הקצרות בתולדות ישראל - רק שמונה ימים היא ארכה - הולידה כמה להיטים: השיר "סיניה" (מילים: דידי מנוסי, לחן: נעם שריף), שהקליט שמעון ישראלי לסרט באותו השם שיצא בשנת 1962 ועסק במלחמה, ואחד הלהיטים הגדולים ביותר של להקת הנח"ל בשנות ה–50 - "מול הר סיני".
השיר "מול הר סיני", שכתב יחיאל מוהר והלחין משה וילנסקי, הוקלט על ידי הלהקה בתום תוכניתה התשיעית, "מה בוער?", בכיכובם של איתמר כהן, נחמה הנדל, אורי זהר, עדי עציון ועוד. "התחלנו מיד לעבוד על התוכנית הבאה - 'עד מאה ועשרים'", נזכר המוזיקאי יוסי ואלד, מדריך להקת הנח"ל באותה עת ומעבד שיריה. "בעיצומה של העבודה פרץ מבצע קדש וארי הרצברג, שהיה קצין החינוך בנח"ל וממייסדי הלהקה, ביקש ממשה וילנסקי ויחיאל מוהר שיכתבו שני שירים על המבצע. השיר הראשון שהם כתבו היה 'צ'יזבטים', והשני 'מול הר סיני'. נפלה בחלקי הזכות לעבד את השיר ובייחוד את הפזמון: 'הו שלהבת יה, עיני הנערים, הו שלהבת יה, ברעום המנועים'. השיר יצא בסוף המלחמה והפך ללהיט".
מלחמת ששת הימים (1967)
סיום המלחמה הביא לתחושת אופוריה גדולה בציבור הישראלי על ניצחונו המסחרר של צה"ל את כוחות מצרים, ירדן וסוריה. אופוריה שהתנפצה רק שנתיים אחרי כן, עם פרוץ מלחמת ההתשה.
תחושת הגאווה הזו באה לידי ביטוי גם בתעשיית המוזיקה. הייתה זו הפעם הראשונה שבה יצא אלבום שהוקדש כולו לשירי מלחמה אחת. "ירושלים של זהב", בהפקתו של בני אמדורסקי, קיבץ את מיטב השירים: "אנחנו נעבור" (מילים: יחיאל מוהר, לחן: משה וילנסקי), שביצע צמד הדודאים, "פגישה במילואים" (מילים: דידי מנוסי, לחן: שמוליק קראוס), שביצעה שלישיית החלונות הגבוהים, ו"בתי, את בוכה או צוחקת" (מילים: יובב כץ, לחן: דוד קריבושי), שביצעו דבורה דותן ועליזה רוזן.
"נאצר מחכה לרבין"
הצבא המצרי התקדם לעבר חצי האי סיני, ונשיא מצרים נאצר נשא נאום שבו אמר: "אנו מוכנים. אם רוצה גנרל רבין לנסות את כוחו במלחמה - אהלן וסהלן". על הרקע הזה כתב חיים חפר את השיר "נאצר מחכה לרבין" על לחן עממי אמריקאי. הוא העניק אותו לאריק לביא. "באותה תקופה כל הבוהמה ישבה בקפה 'כסית' בתל אביב ודיברה על פוליטיקה והמצב המדיני", משחזרת השחקנית והזמרת שושיק שני, אלמנתו של לביא. "חיים הביא את הבסיס לשיר, וכולנו יחד ישבנו וזרקנו רעיונות להמשך. הכל נעשה בחברותא".
זמן קצר לאחר לביא גם צמד הדודאים (בני אמדורסקי וישראל גוריון) ביצעו את השיר.
"שארם א–שייח'"
אחד ההמנונים של מלחמת ששת הימים מתאר את כיבוש העיר המצרית שארם א־שייח', שנמצאת בדרום חצי האי סיני, ביומה הרביעי של המלחמה.
"בעיצומה של המלחמה כוחות ישראליים התקדמו דרומה לעבר הים האדום", מתאר הזמר והיוצר רן אלירן, שביצע את השיר. "אני וחברי זמר הפולק יואל דן הופענו בבסיס חיל האוויר בצפון הנגב. לפני שהמשכנו לנוע דרומה לשאר הבסיסים, פגשנו את העיתונאי הצבאי והפזמונאי הידוע עמוס אטינגר. הצענו לו לכתוב שיר על הניצחון הישראלי בשארם א־שייח'. הוא הסכים וכתב".
אלירן קיבל את הטקסט, אבל עדיין לא הייתה לו מנגינה: "נזכרתי שבקייס הגיטרה שלי יש דף תווים עם לחן שכתב הפסנתרן רפי גבאי. רפי העביר לי את הלחן כשבועיים קודם לכן, במהלך הופעה במועדון הלילה 'הסלע האדום' באילת. התאמנו את המילים של עמוס ללחן של רפי, וכך נולד השיר. בעוד הלחן טרי אצלנו, משאית ובה ציוד הקלטה של רדיו קול ישראל עברה והקליטה אותי ואת יואל שרים את השיר בפעם הראשונה בהיסטוריה. השיר הושמע כידיעת חדשות שמכריזה כי שארם א־שייח' בידינו. כך התברר לישראלים כי חיילינו כבשו את מצרי הים האדום".
"שוב לא נלך"
"השיר נכתב מיד עם שחרור קבר רחל ביום השני למלחמה", מספר המוזיקאי אפי נצר, שחתום על הלחן. "הייתי במילואים בצפת, ואבי, זכרו לברכה, שמע את שמוליק רוזן מקריא את השיר ברדיו. הוא טלפן אליי וסיפר לי בהתרגשות. מיד התקשרתי לשמוליק, שהיה מכר שלי מהזמן שבו כתבנו יחד. שמוליק שלח לי את השיר בטלפרינטר, שהיה הגרסה הקודמת של הפקס. ישבתי בשדה מוקף קוצים ופרחים והלחנתי אותו. בחופש הראשון שהיה לי מהמילואים הופעתי ב'צוותא' בתל אביב, ולפני המופע ישבתי ליד הפסנתר וכתבתי את התווים לשיר. פתאום נכנס אריק לביא, שמע אותי שר אותו, התלהב ולקח ממני את התווים בעודם טריים. אחרי יומיים הוא שר את השיר בתוכנית 'תיבת נח' של גלי צה"ל, והפך אותו ללהיט ענק".
"החזיקי לנו אצבעות"
"באביב 1967 החליט נשיא מצרים לגרש את כל הכוחות הבריטיים מהמדינה והכריז על מצור על ים סוף", מספר רן אלירן. "זה היה צעד שכוון ישירות נגד ישראל. אף ספינה ישראלית לא יכלה להפליג ולהיכנס לישראל מדרום דרך ים סוף. הצעד הזה הוביל למצב חירום צבאי בארץ. האווירה המתוחה והמשבר בין ישראל למצרים היו צפויים להוביל למלחמה".
בשלב זה, שתי נערות צעירות כתבו שיר שלימים הפך פופולרי. הפזמונאית רימונה דינור תיארה את רגשותיהם של כל האוהבים שנאלצו להיפרד זה מזו, כשהבחורים נאלצו לצאת לקו החזית. "החזיקי לנו אצבעות, זה עוד יביא תועלת, החזיקי לנו אצבעות עד סוף התמרונים, שמרי שמרי על המורל, שמרי על הגחלת, שמרי שמרי עלייך ושמרי לי אמונים", כתבה. "המלודיה הקליטה שנורית הירש הלחינה הוקלטה על ידי", מתאר אלירן. "היא הפכה במהרה לשיר אהוב על כולם".
"הכותל"
“בזמן מלחמת ששת הימים התלוויתי ליחידת אומנים שהסתובבה בין היחידות הצבאיות, יחד עם הצמד חדוה ודוד ומוטי גלעדי", סיפר לי יוסי גמזו בראיון ל"מעריב" ביוני 2019. “אני זוכר שהגענו לשם כמה שעות אחרי שהכותל שוחרר וראינו את חיילי חטיבת הצנחנים של ירושלים עצובים, למרות שהם בעצם ניצחו במלחמה. זה עשה עליי רושם מאוד חזק' כי היה ברור לי שהם עצובים בגלל החברים הכי טובים שלהם, ששילמו בחייהם על שחרורה של העיר. ריגש אותי שצבא מנצח יושב ומתאבל על החיילים שעזבו במקום לשמוח על הניצחון".
גמזו תיאר איך בגבעת התחמושת נמצאו גופות של חיילים ירדנים: "החיילים שלנו שמו שלט שעליו נכתב: ‘כאן נמצאים 25 חיילים ירדנים אמיצים'. איזה צבא בעולם נותן כבוד כזה לאויב, כאשר החללים שלו עוד לא נקברו? זה הסמל הכי טוב שמייצגת ירושלים עבורי, וזה נתן לי את ההשראה לשיר".
"הכותל", שאותו הלחין דובי זלצר, הפך לאחד ההמנונים של המלחמה וזכה לביצועים רבים. השיר הוקלט לראשונה על ידי הזמרת גאולה גיל, וזמן קצר לאחר מכן ביצעו אותו גם צמד דרום (דני גולן וציון צדוק).
"גבעת התחמושת"
ראיון שקרא הפזמונאי יורם טהרלב על עלילות הגבורה של החיילים שנלחמו בקרב הקשה בגבעת התחמושת בירושלים, הפך לשיר אפי. "קיבלנו את הטקסט מדני ליטאי, המנהל האומנותי שלנו, ויאיר רוזנבלום, המלחין, ישב על הפסנתר ושר לנו לראשונה את השיר", מספר קובי רכט, שהיה אז חלק מלהקת פיקוד המרכז. "אני זוכר שהתגובה הראשונה שלי הייתה הלם. אמרתי ליאיר: 'בוא'נה, זה שיר שהוא רק לפרימיירה, שלא נעשה מסחרה מהקרב הזה ונבצע אותו בכל הופעה'. הוא נעץ בי מבט אימתני, אבל הייתי נאיבי. הכי היה לי קשה הקטע שקיבלתי בשיר: 'אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום'. זה טקסט קורע, אתה מת מזה".
השיר הוקלט על ידי חברי הלהקה, בהם רכט, נירה גל ודודו זכאי לתוכניתם השביעית, "איפה המרכז?". "בהקלטות עמדנו כל חברי הלהקה עם מיקרופון אחד", ממשיך רכט. "יאיר עמד בקונטרול יחד עם המפיק והעורך של רדיו קול ישראל, חנוך חסון. פתאום חנוך אמר: 'קובי צעד אחד קדימה, והשאר צעד אחד אחורה'. לכן בהקלטה אפשר לשמוע בעיקר את הקול שלי".
התוכנית "איפה המרכז?" עלתה על הבמות עשרות פעמים. "בכל פעם ששרנו את 'גבעת התחמושת' הייתה דומייה מוחלטת. זה היה קטע שלא מהעולם הזה", אומר רכט.
מלחמת ההתשה (1968־1970)
מעט שירים נכתבו במיוחד על קרבות שהתחוללו במהלך מלחמת ההתשה. השיר המזוהה ביותר עם התקופה הוא "בלדה לחובש" (מילים: דן אלמגור, לחן: אפי נצר), שביצע יהורם גאון בפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1969 וקטף איתו את המקום הראשון.
אלא שעכשיו מגלה נצר שהוא כלל לא נכתב על המלחמה הארוכה. "השיר מזוהה עם תקופת המרדפים בבקעה והמסתננים, אבל הוא נכתב הרבה לפני המלחמה, והסיפור שבו מתמקד בחובשים המסכנים את חייהם כדי להציל פצועים ומשלמים על כך בחייהם".
"מרדף"
"נודפת ממנו צחנת מיתוסי דם ואדמה", אמר ירון לונדון על השיר הפטריוטי שכתב בזמן מלחמת ההתשה. הוא אמר זאת שנים אחרי שיצא השיר, שנכתב עבור הסרט "המלחמה לאחר המלחמה" של הבמאי מיכה שגריר והנציח את שגרת המרדפים באזור בקעת הירדן.
את "מרדף" הלחין נחום היימן וביצעה חוה אלברשטיין. לונדון כתב עבור הסרט הזה גם את השיר "גשר אלנבי". נורית הירש הלחינה, ויהורם גאון ביצע.
מלחמת יום הכיפורים (1973)
בניגוד לאופוריה ששררה בארץ לאחר מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים הייתה אירוע טרגי בקורותיה של המדינה והותירה את חותמה על המורל הלאומי לשנים רבות. השירים שיצאו בעקבותיה תיארו את הלך הרוח ששרר בארץ באותם ימים, את העצב התהומי והאובדן של טובי בנינו. בין השירים היו "הֱיֵה לי חבר, הֱיֵה לי אח" (מילים: יורם טהרלב, לחן: יאיר רוזנבלום), שביצעה להקת חיל האוויר עם הסולנית נתנאלה, "שיר הוא לא רק מילים" (מילים: דידי מנוסי, לחן: ז'ילבר בקו), שביצע אריק לביא, "כל אלה" (מילים ולחן: עמוס מלר), שביצע הזמר רומן שרון זמן קצר לפני שנהרג במלחמה, ו"גם הפעם" (מילים: תלמה אליגון־רוז, לחן: יווני), שביצע אריס סאן.
"המלחמה האחרונה"
"'המלחמה האחרונה' נכתב במדבר. חייל רכוב על אופנוע מאוגדת ברן הביא לדובי זלצר את המילים של חיים חפר. למדתי באותו יום את השיר בחטיבת צנחנים והקלטנו אותו", סיפר לי יהורם גאון בראיון ל"מעריב" ב־2016. "הייתי ממש ליד הסוללה מול המצרים. דובי לא יכול היה לנגן על האקורדיון, כי המח"ט אמר שהוא לא רוצה שהמצרים ישמעו מוזיקה. הוא נתן לי את מכשיר הקשר מהנגמ"ש של החפ"ק, ושרתי ללא ליווי וללא מוזיקה את השיר שנכתב שלושה ימים קודם לכן. זה היה המכשיר הכי מרגש ששרתי דרכו".
"לו יהי"
לפני מלחמת יום הכיפורים כתבה נעמי שמר נוסח עברי לשיר הידוע של להקת הביטלס - "LET IT BE". עם פרוץ המלחמה השמיעה שמר את השיר לחוה אלברשטיין והציעה לה להקליטו. מרדכי הורוביץ, בעלה של שמר שבדיוק חזר משירות מילואים, הביע התנגדות לכך שהטקסט "יתבזבז" על מנגינה לועזית, והפציר באשתו לחבר מנגינה מקורית.
בערב חג סוכות 1973, בתוכנית הטלוויזיה "מפגש אומנים", ביצעה שמר לראשונה את השיר וזמן קצר לאחר מכן הקליטה אותו יחד עם שלישיית הגשש החיוור.
"זה אחד השירים המרגשים שנוצרו פה", אומר הגשש שייקה לוי. "עם תחילת מלחמת יום כיפור, כשידענו שהמצב חמור ביותר, נקראנו לאולפן ההקלטות בדחיפות וביקשנו מנעמי שמר שתבוא איתנו להקלטה. היינו מדוכדכים, עם עצב גדול ורעד בכל הגוף. לשיר שיר כזה היה קורע לב מבחינתנו, זה היה דבר מרגש ביותר שמלווה בפחד עצום ובתחושה של תוהו ובוהו. אחר כך 'לו יהי' הפך להמנון במלחמת יום הכיפורים, והיו שאמרו שהוא אמור להיות ההמנון של המדינה".
"מי ידע שכך יהיה"
"עוזי התגייס ב־1970, וכשהיה צריך להשתחרר, הוא פינק עצמו בשיר שחרור שכתב והלחין", מגלה חיים חיטמן, אחיו הגדול של עוזי חיטמן. "חלפו כמה חודשים ומלחמת יום הכיפורים פרצה. עוזי נשלח לסיני עם צוות הווי, יחד עם נורית גלרון ובעז שרעבי. בעז שמע את השיר הזה ונכנס להקליט אותו מיד. זו הייתה הקלטה די אנמית עם עיבוד מאוד מינורי".
במקור הטקסט כלל את המילים: "נכון זה נגמר, נכון זה עבר, לא היה לי כוח להמשיך, זה היה יותר מדי. מי ידע שכך יהיה באותם הלילות ללא אמא, נלך לימים אחרים ונראה שדבר לא זז קדימה". "ברשות השידור התנגדו לשדר שיר עם טקסט כזה כבד", מספר חיטמן. "הם ביקשו מעוזי לכתוב שורה יותר אופטימית".
וכך היה. חיטמן כתב: "נחזור אל הבית, נחזור אל החברים, נפשוט מדי זית ונחזור לימים כלפנים. מי ייתן וכך יהיה, שבכמה לילות ללא בית נלך לימים אחרים ונראה יונה עם עלה של זית".
"תחתונים וגופיות"
"כשהשיר יצא אי אפשר היה לשיר אותו בהופעות", מספר עוזי פוקס, המבצע. "למה? כי החיילים עלו לבמה והתחילו לשיר אותו איתי. זו הייתה היסטריה".
"בזמן מלחמת יום הכיפורים הייתי בצוות הווי ובידור שהופיע בסיני", מספר קובי אשרת המלחין. "במהלך אחת ההופעות נולד לי הלחן. זה למעשה אחד השירים היחידים בקריירה שלי שכתבתי את המנגינה לפני המילים".
"יום אחד שמעתי דפיקה בדלת, פתחתי וזה היה קובי אשרת, שהגיע מאובק מחולות סיני", מספרת הפזמונאית תלמה אליגון־רוז. "הוא אמר לי: 'את לא מבינה מה שהולך שם, מוכרחים להרים את המורל לחיילים'. אמרתי לקובי שאני לא במצב של כתיבה, כי התמלאתי בדאגה לאחי גיורא שנמצא בקרב. קובי התעקש ואמר: 'מחר בשש וחצי בבוקר אני מגיע עם המשאית הצבאית, תשאירי את הטקסט בארון חשמל'. כששמעתי את הלחן השמח של קובי הייתה בידי גלויה שכתב לי אחי משדה הקרב. הוא פתח את דבריו במשפט 'אין לך מה לדאוג'. כתבתי את הטקסט ברוח הדברים שלו. כשהוספתי את המשפט 'כשאחזור העירה נתחתן', לא שיערתי שזו תהיה נבואה שמגשימה את עצמה, כי באמת זמן קצר אחרי המלחמה אחי התחתן".
"גשם בעתו"
"זו הייתה תקופה עצובה מאוד", משחזרת רותי נבון, המבצעת של השיר. "מצב הרוח היה ירוד. נפרדתי משני חברים שלי שיצאו לקרב ולא חזרו, ובהקשר הזה התחברתי לשיר שתלמה כתבה".
"כשכתבתי את השיר, חשבתי על החיילים ששוכבים בבוץ בשדה הקרב, ומתחיל לרדת עליהם גשם והם עוד דרוכים ומאובקים", סיפרה תלמה אליגון־רוז.
"תלמה שלחה לי את הטקסט של השיר, שהיה יוצא דופן באיכותו", מוסיף קובי אשרת. "כתבתי את המנגינה וייעדתי אותו מראש לרותי נבון. מה שנפלא בעניין הזה הוא שרותי הקליטה את השיר בטייק אחד בלבד. מה שאתה שומע כיום ברדיו זה הטייק הראשון".
מלחמת לבנון הראשונה (1982)
התנגדות גדולה ליוותה את הכניסה למלחמה הזאת. חלקים מהציבור קראו להימנע ממנה, חברי כנסת מהשמאל נעדרו מההצבעה על הכניסה אליה, והסרבנות המצפונית חלחלה לדרגים הגבוהים בצבא.
השיח הציבורי סביב המלחמה והצדקת קיומה ריחפו באווירה היומיומית ושימשו השראה ליוצרים שונים לתיאור הלך הרוח ששרר בארץ בזמן הכניסה ללבנון ובעקבותיה. להקת הקליק, למשל, הוציאה את "אל תדליקו לי נר" (מילים: דני דותן, לחן: אלי אברמוב), שהפך להמנון החיילים.
יובל בנאי כתב בשיר "לא יכול לעצור את זה" על חוויותיו כמפקד בזמן המלחמה. השיר "ברית דמים" (מילים: עמנואל צבר, לחן: יאיר רוזנבלום), שביצעה מירי אלוני, מספר על הקרבות במלחמה שבמהלכם נהרגו שני חללים העונים לשם יובל הראל, ו"הגברים בוכים בלילה" (מילים: אלון אבידר, לחן: מלי קוממי ומני קוממי) נכתב על חבריו של אבידר שנהרגו במלחמה.
"הביתה"
"חוויתי במהלך הופעותיי בלבנון חוויות קשות ומטלטלות", סיפרה ירדנה ארזי בראיון ל"מעריב" על הרקע שהביא לכתיבתו של השיר. "בין הופעה להופעה שמענו על עוד ועוד הרוגים לכוחותינו. זו הייתה טראומה עבורי. כשחזרתי לארץ, שיתפתי את אהוד מנור באותן חוויות, והוא עיבד אותן לשיר 'הביתה', שהלחין יאיר קלינגר. השיר ביטא את התחושה שבערה בנו באותו הזמן, וההופעות בלבנון השפיעו על הבחירות המוזיקליות שלי מאז ועד היום".
עם צאתו עורר "הביתה" סערה ציבורית בנוגע לסוגיית הימצאות צה"ל בלבנון, אך זה לא מנע ממנו להעפיל למקום הראשון במצעד הפזמונים של רשת ג'.
"שתי אצבעות מצידון"
"שיחקתי בסרט 'שתי אצבעות מצידון'", מספר השחקן והעיתונאי בועז עופרי, שביצע את השיר. "במהלך הצילומים ישנו במטולה והיינו עוברים כל בוקר לכפר הלבנוני אל־ח'יאם. כדי להעיר את החבר'ה ולעשות מצב רוח טוב הייתי שר להם. באחד הימים, כדי לפצות אותי על סצינה שנלקחה ממני, הבמאי אלי כהן נתן לי קלטת ואמר לי 'כנס לטנדר ותשמע את השיר'. שמעתי מנגינת פסנתר ואת התמימות בקולו של המלחין בני נגרי כשהוא שר את השיר. היה בזה משהו עוצמתי. אמרתי לאלי שהשיר הזה בינגו. 'יופי', הוא אמר לי. 'יש לך חצי שעה ללמוד אותו'. בגלל שלא היה לי הרבה זמן, כתבתי את המילים על דפים והדבקתי אותם על גבם של כמה ניצבים. ככה יכולתי לזוז תוך כדי שירה".
בתום הצילומים הגיע עופרי להקליט את השיר באולפן. "הקלטתי טייק אחד", הוא אומר. "טכנאי הסאונד היה נתן כהן (מהנשמות הטהורות - ד"פ). הוא אמר לי 'תתכונן, זה יהיה להיט'. לצערי, בגלל שטסתי ללונדון ללמוד קולנוע מיד כשהשיר יצא, לא נהניתי מההצלחה שלו".
לדברי עופרי ההצלחה של השיר גדולה יותר מהסרט. "הוא שיקף בדיוק את הלך הרוח של מלחמת לבנון הראשונה. זה שיר שהאנושיות שבו חזקה יותר מכל דבר. הוא לא שלי, הוא של החיילים. של הלוחמים מסיירת הצנחנים שהשתתפו בסרט, הם הגיבורים האמיתיים. אליהם שרתי. אני רק הייתי הכלי להעביר אותו".
מלחמת לבנון השנייה (2006)
34 ימים ארכה מלחמת לבנון השנייה, שפרצה בקיץ 2006. על אופן התנהלותה ותוצאותיה נשמעה ביקורת רבה מצד אנשי ציבור וקצינים בכירים. האווירה העכורה והלחוצה ששררה במדינה באותה תקופה הולידה מספר שירים, שניסו לתאר את רחשי לבם של החיילים במהלכה. למשל "הלילות הלבנים" (מילים ולחן: תום אבני), שביצעה להקת חיל חינוך, ו"שובו בנים" (מילים: רמי דקל, לחן: עממי), שביצעה אורלי ורדי, וכן "מיליון כוכבים", שהלקיטה עמית פרקש לזכרו של אחיה, סרן תם פרקש, שנהרג בהתרסקות מסוק במהלך מלחמת לבנון השנייה.
"אם יש גן עדן"
דורון מדלי כתב והלחין את השיר בהשראת רומן הביכורים של רון לשם, שנושא את השם הזה, שתיאר את סיפורו של צוות לוחמים מחטיבת חי"ר המשרת במוצב הבופור בשנתיים האחרונות לשהות צה"ל בדרום לבנון. השיר הוקלט במהלך מלחמת לבנון השנייה, ונכלל באלבומו העשירי של אייל גולן, "בשבילך נוצרתי".