בזמן שמשבר הקורונה פגע קשות בתעשיית המוזיקה והבידור, כשאלפי הופעות בוטלו ברחבי הארץ, יצאו אמנים במחאה ובמאבק להצלת עולם התרבות ונאלצו להסתגל למצב החדש – בין אם זה בהופעה דרך אפליקציית זום, פייסבוק, יוטיוב, אינסטגרם או טיקטוק, ובין אם זה בהורדת מחירים דרסטית, שהגיעה לשיאה בערב יום העצמאות, שהוא בדרך כלל הערב הכי רווחי בשנה לכל אנשי הענף.
אחת הפלטפורמות הללו היא שיתוף הפעולה בין מועדון זאפה לבין אתר N12 (קשת) שמדי ערב שידר הופעות חיות של מיטב האמנים – בהם עידן רייכל, משה פרץ, אליעד נחום, שלומי שבת, שרית חדד, מירי מסיקה ועוד רבים וטובים. “מהמופעים האלה אמנים מקבלים בממוצע סכום של כ־6,000 שקלים, וזה כולל הנגנים וכולל הכל”, מסבירה עובדת בכירה בתעשיית המוזיקה. “זה מכסה את הנגנים. האמן לא לוקח מזה, אמנים יותר מפורסמים יקבלו קצת יותר”.
“אין אמן שמבסוט מלקבל 6,000 שקלים על הופעה בזאפה”, מסביר מנהל האמנים פדי ייטב, “אבל האמנים עושים את זה כי הם רוצים לקבל את החשיפה הרבה שיש בזכות הפלטפורמה הזו, שמגובה ברייטינג גבוה ובפרומואים אינטנסיביים וחשוב לאמן להיות שם, כי אם אתה לא שם, אתה בעצם לא קיים. האמנים מקבלים את זה בלית ברירה, ובזמנים שאינם קורונה, הם לא היו מסכימים לסכום כזה”. למרות פניינתנו, בזאפה לא מסרו התייחסות עד למועד סגירת הגיליון.
עושים פחות
במקביל, יזם בתקופת הקורונה משרד התרבות בשיתוף עם אקו”ם, אמ”י וארגון האמרגנים בישראל את פרויקט “ישראל מחוברת”, מופעי דיגיטל שמועברים בשידור חי בפייסבוק ולעתים גם בערוץ 24. לפי המחירון שמעביר משרד התרבות לאמנים, למפיקים ולמשרדי האמרגנות, ושהגיע גם לידי "מעריב", אמן מתחיל מקבל על מופע במסגרת “ישראל מחוברת” שכר של 936 שקלים. זמר מבוסס או ותיק, כך לפי ההגדרות בטבלת המחירים, מקבל 3,510 שקלים. זמר מבוסס, ותיק ומוכר מקבל 7,020 שקלים. נגן מקבל 890 שקלים ומנהל מוזיקלי 1,080 שקלים.
בתחום המשחק וההצגות שמשודרות אונליין, לעומת זאת, הסכומים אחרים: השכר שמקבל שחקן בהצגת תיאטרון ילדים ונוער או שחקן בתיאטרון פרינג’ הוא 585 שקלים. שחקן בעל שם או ותק משתכר סכום של 1,170 שקלים.
מלבד המופעים שזוכים לתמיכה מגופים מסחריים ומאיגודי האמנים, מוזמנים מופעים גם מהעיריות והרשויות המקומיות, ולגביהם כללי המשחק שונים כמעט לגמרי. “התעריפים שאמנים נותנים לעיריות לא עושים לנו חיים קלים, גם בימי הקורונה”, אומר גורם בעיריית פתח תקווה, “אמנים שביום רגיל גובים 40־30 אלף שקלים, דורשים כיום משהו כמו 15 אלף שקלים להופעה, שזה הרבה מעבר לתקציב שיש לנו בזמני חירום שכאלה. זה כמובן תלוי גם מי האמנים ובאיזה מועד המופע. יש אמנים שמלכתחילה אנחנו לא פונים אליהם כי הם לא מוכנים להופיע בסכומים שאנו מסוגלים לשלם. למשל, בערב יום העצמאות, רותם כהן ביקש 15 אלף שקלים על הופעות במשאית, כשביום רגיל הוא לוקח יותר".
לדבריו, "ישי ריבו רצה כ־70 אלף שקלים על הופעה במשאית בערב עצמאות, ובתקופת קורונה שאינה ערב עצמאות, אני מניח שהוא לוקח פחות. לנו אין סכומים כאלה". ממשרד יחסי הציבור מורן פז, המייצג את ישי ריבו, נמסר בתגובה: “איננו יודעים מה המקור. הסכומים, המידע והפרטים אינם נכונים. ישי ריבו הופיע השנה ביום העצמאות במשדרים שצולמו והוקלטו מראש, כדוגמת עצרת צה”ל ליום העצמאות וטקס הענקת פרס ישראל”.
"בהקשר של אמנים ותיקים, אם ביום רגיל הם לוקחים סכום שבין 6,000 ל־12 אלף שקלים, אז עכשיו הם מבקשים מאיתנו 5,000־4,000 שקלים, שזה מאוד סביר”, ממשיך הגורם בעיריית פתח תקווה.
יש הבדל בתעריף בין מופע במשאית לבין מופע לייב בפייסבוק של העירייה?
“יש הבדל, אבל לא כל כך משמעותי. מופע על משאית עולה כ־20% יותר מאשר מופע לייב בפייסבוק. הסכומים שאמנים מקבלים מהרשויות השונות על מופעי הפייסבוק נעים בין 2,000 שקלים לעשרת אלפים שקלים מקסימום, והמחיר כולל הנגנים”.
“העיריות משלמות את המינימום, הסמלי”, מוסיפה העובדת הבכירה בתעשיית המוזיקה, “הממוצע שהן משלמות נע יותר לכיוון ה־3,000 שקלים. אמנים שנסגרו להם הופעות בסדר גודל של כ־30 אלף שקלים לפני משבר הקורונה נאלצים להסתפק בזה”.
דלית (שם בדוי) סיפרה ל”מעריב” כי היא התקשרה לנציגיה של זוכת האירוויזיון נטע ברזילי על מנת להזמין מופע של כמה שירים שיועבר בתוכנת זום, וזכתה להפתעה: “רציתי לשמח את הילדים בבית הספר של בני ופניתי, כאדם פרטי, רק בשביל שנטע תוכל לבצע שלושה־ארבעה שירים דרך הזום כדי לשמח את הילדים. חשבתי שהיא תגבה סכום סמלי ביחס למצב, אבל דרשו ממני 22 אלף שקלים, שזה סכום שאני לא יכולה לעמוד בו”. ממשרד יחסי הציבור עופר מנחם, המייצג את נטע ברזילי, לא נתקבלה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.
הקרב על הוועד
גם כשמדובר במופעים בפני ועדי עובדים וארגונים עצמאיים, התמונה נראית אחרת. “צריך לקחת כמה דברים בחשבון כשמסתכלים על מצב התעשייה”, אומר ייטב. “יש הופעות לגופים מסחריים בזום ויש הופעות לעיריות וקיבוצים. זה מאוד משנה את המחירים. אם אני מוכר הופעה שלמה של להקת טררם בזום אז אני יכול למכור אותה למתנ”ס ב־15 אלף שקלים, ולחברת ביטוח גדולה ב־20 או 25 אלף שקלים. בדרך כלל כשמדובר במוסדות זה זול בכ־20% מהמחיר שלוקחים מגופים גדולים. השאלה הנוספת שצריך לשאול היא אם זה כולל גם את פלטפורמת השידור או רק את המופע נטו. יש כל מיני פלטפורמות שידור, והמחירים שלהן נעים בין 5,000 ל־25 אלף שקלים בנוסף לתשלום על המופע. אם אתה רוצה הופעה של שרי, עוזי פוקס ורותי נבון, שביום רגיל עולה 30 אלף שקלים, אז נניח שאני צריך גם לדאוג לך לאולפן ולצוות צילום – כי אנחנו בימי קורונה – אז תתווספנה עוד עלויות לתשלום. יש מקומות שכוללים את פלטפורמת השידור ואז האמן רק מגיע ומופיע. המחיר משתנה בהתאם לתנאים”.
“בבתי אבות, שם הם הכי זקוקים לבידור, המחירים הכי נמוכים”, אומרת רונית לוי, מנהלתו ורעייתו של הזמר הוותיק לוליק לוי, “משלמים להופעה בבתי אבות בסביבות ה־1,000 עד 1,500 שקלים למופע וזה כולל את הנגנים, כולל הכל. בדרך כלל הנגנים והאמנים מקבלים סכום פעוט של כמה מאות שקלים. לא מזמן הגיע צוות צילום לצלם את לוליק בהופעה לתוכנית שתשודר ב־HOT עבור הגמלאים ושילמו לנו על זה 1,000 שקלים, בעוד שביום רגיל היינו צריכים לקבל יותר”.
לצד אמנים כמו סי היימן ודן תורן שפרסמו בעמוד הפייסבוק שלהם מופע ב”שיטת הכובע” (מופע לייב ברשת, שהצופים בו מוזמנים להחליט אם לשלם כפי יכולתם, או לא), להקת אטרף הוותיקה הייתה הראשונה לפתוח קופה בפלטפורמה הדיגיטלית Vimeo, בשיתוף פעולה עם מועדון ההופעות החיות התל־אביבי טרמינל 4, ובעקבותיה עשו זאת גם להקות שליחי הבלוז והטרנזיסטור (מופע מחווה לאריק אינשטיין). “כש’אטרף’ העלו את הקליפ הפארודי ‘אני ושולה בהסגר’ וזה הפך ויראלי, נולד שיתוף הפעולה עם טרמינל 4, וכך היינו הלהקה הראשונה שהופיעה תמורת תשלום על כרטיס לצפייה, ממש כמו מכירת כרטיסים במועדון”, מספרת מנהלת הלהקה, שרית בירן.
“גבינו רק 25 שקלים לכרטיס צפייה וזה שימש את כל המשפחה שצופה בבית. בפועל, הלהקה לא ראתה מזה שקל, אלא כיסינו עם הסכום הזה רק עלויות צילום ומקום. הייתה היענות גדולה מאוד של אנשים במקביל למופע ב־VIMEO, שכן מופע דרך זום לא יוצא באיכות כל כך טובה, אבל דרכו הלהקה יכלה גם לתקשר עם הקהל”.
הקורונה גרמה למצב שבו אמנים שאינם מהגווארדיה שמופיעה על מסך הטלוויזיה דרך קבע או גובה סכומי עתק, צריכים להסתפק במחיר זעום להופעה, שלא בהכרח יקנה להם רווח כלכלי או יאפשר להם להתפרנס בכבוד, או לחכות לפנייה מארגון מבוסס שיוכל להרשות לעצמו להזמינם למופע, אבל אז המחיר יוכפל בשל העלויות הנלוות של פלטפורמות השידור בהיעדר קהל פיזי. ההקלות שעליהן התבשרנו שלשום, משאירות עבורם פתח לתקווה שבחודשים הקרובים הם יחזרו לפגוש קהל, לא דרך מסך או מרפסת.