כששומעים את מיקי גבריאלוב שר, אפילו זועק, בשירו החדש את שתי השורות "קו העוני, קו העוני / זה לא דמיוני, קו העוני", ההולמות בשומען ומרגשות גם יחד, ניתן לחשוב שהוא, מגדולי הפזמונאים בישראל, כתב אותן בסערת רגשות, בשובו מאחת מהפגנות האמנים וצוותיהם. ברם, מסתבר שהפעם גילה היוצר המחונן יותר חוש נבואי מאשר זריזות.
"למעשה, כתבתי והקלטתי את השיר ב-2018, אולי טיפה קודם והוא היה אמור להיכלל באלבום שחשבתי אז להוציא", גבריאלוב חושף. "אך כמו שקורה אצלנו לא פעם, אז הוצאתי את השיר 'שלם לי את הצ'ק', גם כן שיר-מחאה עם מילים שלי ללחן אמריקאי ו'קו העוני במאה העשרים ואחת' נשאר במגרה. והנה ימי הקורונה הגיעו ואני רואה שיש הרבה בעיות, בעיקר לגבי אמנים ולא רק, עם אולי מיליון מובטלים, אמרתי שזה זמן טוב להוציא את השיר, בתקווה שהוא ישפיע במשהו. בכל מקרה, השיר לא היה נשאר במגרה. כל שיר והעיתוי שלו".
"לא הגעתי לכתיבת השיר במקרה", מוסיף גבריאלוב, עוד מעט בן 71. "קודם כל הגיל. אתה מגיע לגיל שבו אתה מתחיל לחשוב על עצמך ועל החיים שלך, עם מה שהיה ומה שיהיה. התעוררו בי אסוסיאציות שהחזירו אותי אל העבר, כשגדלתי בשכונת שפירא, בדרום תל-אביב, במשפחה ענפה של 12 נפשות - הורים, שמונה ילדים ושתי סבתות - שהצטופפו בדירת שני חדרים קטנה, עם אבא שעבד קשה כדי לפרנס את כולנו מדוכן פלאפל. אני זוכר את אמא שלי שולחת אותי למכולת, לקנות חלב, ביצים ולחם. כילד לא שמתי לב לזה. ככה חיינו.
"כעת, אני מבין איזה עוני זה היה ושסביבנו ראינו אנשים שלא היה להם אוכל לאכול. זאת הייתה מציאות אחרת. פעמיים בשנה אבא שלי היה לוקח אותי לחרוש את כל רחוב אלנבי כדי לתת ממה שלא היה לו לקבצנים. דברים כאלה חקוקים לי בראש. זה לא משהו שעוזב את הבנ'דם. עם הזכרונות מאז זה לא עושה לי טוב לראות אנשים עניים. היום, כשאני רואה אנשים נוברים בפחי-אשפה, זה מטריף אותי".
"המציאות שונה, אבל עוני נשאר עוני. העוני היה אז יותר חריף, כי המדינה הייתה צעירה ולא היה הרבה כסף. היום יש למדינה הרבה כסף והממשלות, בעיקר הממשלה האחרונה, לא עושות למען האזרחים העניים. בעיניי זה אבסורד, במיוחד כשזה משתקף עכשיו גם בתרבות".
"מעמד הפועלים חי אז בצניעות, אבל אנשים יכלו לרכוש דירות. היום המעמד הזה נמצא די על הפנים. צעירים חוזרים לגור אצל ההורים, לאחר שאין באפשרותם לקנות דירה והשכירות גבוהה מאוד. אז איך אפשר להסתדר? לעומת זאת, כשהייתי בן קצת יותר מעשרים ורציתי לקנות דירה, לא הייתה בעיה. הלכתי למשרד השיכון, קיבלתי תעודת זכאי ועם כמה גרושים שהיו לי והלוואה שלקחתי, קניתי דירה בהרצליה. היום החבר'ה אם הם לא באים ממשפחה עשירה, הם רק יכולים לחלום על בית משלהם, או לגור בחושות".
מניין ההשראה שלך ללחן של השיר, מאפריקה?
"קלעת בדיוק (צוחק). באמת חיברתי את העניין של העוני לאפריקה, שם יש עוני בשפע והשלטונות במדינות רבות ביבשת לא סופרים את הציבור שלהם. השילוב בלחן של תופי הג'ונגל עם קולות נשיים גבוהים יוצר משהו מיוחד".
מן הסתם לא היה עליך להרחיק לכת כדי למצוא זמרת להשמעת קולות מדהימים אלה.
"אתה צודק. יש לי זמרת פרטית בבית. זאת שירה, בתי. כשאני קורא לה, היא באה".
השיר הוא הסנונית שמבשרת את הופעת אלבום חדש שלך?
"אני מקווה שאוכל לחגוג ב-5 בספטמבר בשוני הופעה של אלבום חדש כולל השיר 'קו העוני'".
עברו שש שנים מאז אלבום האולפן האחרון שלך, חתיכת זמן.
"היו לכך כל מיני סיבות, כולל ההתנתקות שלי מ'עננה', החברה שהייתי חתום בה. הוויכוחים שלי איתם הביאו אותי למעין דיכאון של יצירה, ולקח לי זמן לחזור לעצמי".
לא מעט זמרים הפסיקו להוציא אלבומים.
"אני מבין אותם. כעת, זה לא ב'מודה'. אם כבר, הולכים היום על סינגלים. אבל נשארתי נאמן לקונספט של אלבום שלם, שבו אפשר גם לצרף חומר-רקע. נראה לי ששיטת האלבומים תחזור מתישהו".
איך אתה מסתדר עם המוזיקה העכשווית עם כל הטודו בום.
(מצחקק) "תמיד יש תופעות כאלה. הטכנולוגיה שינתה את סגנון הכתיבה. היום בשביל להוציא שיר, לא צריך להיות מוזיקאי או לדעת מוזיקה. מספיק לדעת ללחוץ על הכפתורים הנכונים ויוצא שיר. כך זה נשמע".
מה מעצבן אותך?
"מעצבן שהכל נהיה אינסטנט. כשמוציאים שיר, צריך להביא אותו מהר-מהר לרדיו. אם הרדיו לא משמיע שיר שלך, הוא כאילו לא קיים. כיום יש הרבה יותר תחנות רדיו בהשוואה לעבר ופחות ניתן להתבלט בהן".
מה עשתה לך הקורונה?
"קודם כל הקורונה דיכאה אותי מאוד בהתחלה. מצד שני נהיה לי הרבה זמן ליצירה. אני קם בבוקר בבית שלי בהוד השרון, נכנס לאוטו ותוך חמש דקות אני באולפן שלי ברמת השרון, שם אני עובד עד הצהריים, כשאף אחד לא מפריע לי ואני לא מפריע לאיש. עם זאת, חסרים לי מאוד ההופעות והקשר עם הקהל".
מהם הנזקים שנגרמו לך?
"בגלל הקורונה התבטלו לי 25 הופעות. מחקו אותן כמו לא היו".
אתה משתתף במחאת האמנים?
"אני משתתף באמצעות המדיה, לא פיזית. שמעתי שמשתמשים בשיר שלי 'קו העוני במאה ועשרים אחת' כראש חץ. ברור שעל הממשלה לעזור הרבה יותר ממה שהיא עוזרת".
מילה על הפגנתו של שאול מזרחי, מיודעך מהבארבי?
"שאול מזרחי צדק מאוד במה שהוא עשה. משום מה יש לממשלות שלנו כישרון לפרק הפגנות ולהעלים אותן. לאחר כמה ימים של הפגנה מרחו אותו באיזושהי צורה שהוא יוכל לחדש את ההופעות ב-26 החודש, כשאי אפשר להאמין אם כך יהיה. עצוב מה שקורה. אוטובוסים אפשר, רכבות - לא; 250 איש בחתונות - כן, הופעות - לא. וזה לא שהממשלה זורקת מיליונים על האמנים ואומרת להם 'שבו בבית וחכו עד שהקורונה תעבור'".
מתי תחדש את ההופעות?
"אם לא יפרוץ גל שני, ב-24 ביולי אתחיל בזאפה תל-אביב סיבוב הופעות בין ה'זאפות'. ברוך השם, אני מוכן".