אביב משל היה עלם חמודות בן 23 אשר בקיץ הקודם, בעיצומו של הטיול הגדול של אחרי הצבא, נעלם לבלי שוב במעמקי האוקיינוס, ליד חופי אינדונזיה, בתאונת גלישה. כמו דרישת שלום דמיונית מעולם רחוק ובלתי מושג היה שיר שלו, שנמצא בין חפציו, והשמעתו באזכרה ביום השנה להיעלמותו, בכפר-סבא, טלטלה את באיה.
"במהלך תקופת החיפושים אחר אביב יצא השיר שלך 'חזרתי'", כתבה צהלה, אמו של אביב, למוזיקאי יואל שמש. "השיר מילא אותי באופטימיות ובכל פעם ששמעתי אותו ברדיו, התמלאתי דמעות. אם תוכל להלחין את אחד השירים שהוא השאיר אחריו, זאת תהיה הדרך הכי יפה שלנו להנציח את אביב".
דבריה נפלו על אוזניים קשובות. שמש בחר מבין שיריו של אביב את "קשת", שיר-אהבה לטבע, אהבה בין אדם לאדם, אהבה לחיים עצמם, שבו נכתב בין השאר: "בין אדמה לשמיים, אחיזה בעיניים/ עוד קצת, שייגמר עוד מעט/ רק טוב, רק לאהוב/ לא לעזוב, יותר קרוב/ שלא תיעלם ממני/ קשת".
"דרך הלחנת השיר מצאתי את עצמי מתקרב לאביב ולמשפחתו אצילת הנפש", מספר שמש. "ובעיצומו של גל הקורונה הראשון, כאשר הגיע אלי השיר מאמו, מצאתי בו משהו נוסך תקווה ומפיץ אור".
שמש, 31, גדל בנוף הפסטורלי של היישוב הקהילתי מנוף בגליל התחתון, ולדבריו, "כשעברתי העירה, זה גרם לי לתזזיתיות-יתר, ומאז התמתנתי". שורשיו מעורבים - אורוגוואיים מצד אמו ועיראקיים מצד אביו. הוא בנם של מורה ושל אגרונום. מגיל שש עד 14 למד פסנתר קלאסי והוא תלמידו המובהק של בנימין אורן הוותיק. בנעוריו נחשף לעולם הג'ז "מטעמים חברתיים", כדבריו, "לאחר שבקלאסי הייתי די בודד".
הוא בוגר האקדמיה למוזיקה בירושלים, כשמאז פרנסתו העיקרית היא בהוראת נגינה בפסנתר. משנת לימודיו הראשונה שם החל מופיע בהרכב שנקרא "בטי בער" והופיע במקצב דיקסילנד של ג'ז ישן בפסטיבלים בארץ ובחו"ל. במקביל להרכב הזה החל להופיע בחומרים משלו במסגרות קטנות.
הסינגל הראשון שלו, שאותו הוציא לפני למעלה מארבע שנים בצירוף קליפ מקסים, נשמע כעת אקטואלי להדהים ועם שמו, "פקוק ברחביה", הוא יכול בנקל להיות מאומץ על-ידי מפגיני בלפור. "אז, כשלמדתי באקדמיה וגרתי בסביבה, כתבתי את השיר בעקבות הפקקים הכמעט יום-יומיים בגלל שיירת ראש הממשלה", הוא מספר.
היית בין המפגינים בימים אלה?
"רק זה חסר לי ערב נישואיי השבוע עם נועה, ארוסתי".
שיהיה במזל. מה מעשיה בחיים?
"נועה היא רקדנית וכוריאוגרפית ובשיר 'קשת', שאיתו פתחנו, גם שומעים אותה שרה".
מלבד השיר הזה יש ביניכם שיתוף פעולה אמנותי?
"מדי פעם. בתקופת הקורונה עשינו אצלנו, ברמת השרון, סדנאות של מוזיקה ומחול. כמעט-כמעט יצאנו במופע משותף בתיאטרון 'התיבה' עד שהקורונה עצרה את הכל, כולל סבב של הופעות בכל מיני בתים ברחבי הארץ, בתמיכת משרד התרבות. ואז באו הביטולים בזה אחר זה עד שהכל נפסק. טוב לנועה ולי שיש לנו זה את זה, כך שיכולנו להתקיים מהסדנאות".
לפני כשנה הוציא שמש את "הביתה", אלבום הבכורה שלו, בהפקה מוזיקלית של איציק פצצתי, שאותו יצר במהלך נדודיו בין מנוף, ירושלים וגם יפו, עם קריצה בספרדית למונטווידאו, ערש הולדתה של אמו. באלבום בולט במיוחד השיר "חזרתי", בדואט עם זמרת הפולק הנהדרת מיה יוהנה, השיר שהביא את שמש בנסיבות עצובות אל "קשת", שירו החדש.
השירים יפהפיים, כשניכר בהם ההומור של שמש. יש להצר על שהקהל הרחב טרם נחשף לכישרונו המתפרץ. במיוחד בולטת נגינת הפסנתר הווירטואוזית שלו באלבום שהוא מתאר אותו כ"מחווה לפסנתר הישראלי". לא נתפלא אם הוא יתגלה כשלומי שבן הבא.
כשאני אומר לו זאת, מגיב שמש: "במשך שנים גדלתי על המוזיקה של שלומי. אמנם ניסיתי ללמוד מאומנות הבמה יוצאת הדופן שלו ואפילו יצא לנו לעשות דואט ספונטני באחת ההופעות שלו ב'צוללת הצהובה', בירושלים. זה היה רגע מיוחד אם כי חשוב לי להשמיע את הקול האישי שלי בכל הסיפור".