איתי לוי השיק היום בלדה חדשה ומרגשת בשם "שן ילד, שן" שכתב דידי הררי והלחין אבי אוחיון כחלק מקמפיין גיוס כספים לעמותת "יד לנשימה", הנלחמת לפתרון של מחלה נדירה בקרב ילדים שמפסיקים לנשום ברגע שהם נרדמים. כשיר, מדובר בשיר מרגש של אב לבנו והביצוע המלטף והעוצמתי של לוי תפור היטב למנגינה ולמסר המועבר בצורה אותנטית וכנה.
ומאב ששר לבנו, אמיר דדון מציג את הגרסה ההפוכה והטראגית: בן ששר לאביו שאיננו, הרגשות, המחשבות והתהיות שמציפות אותו. הטקסט העצוב והמלנכולי זוכה לגיבוי מוזיקלי הולם וביצועו של דדון, הגדוש בטוטאליות ועצב מצליח לצמרר ולגרום להזלת דמעת התרגשות.
על פניו, שם השיר "לחזור הביתה" די אבסורדי בימים שאחרי סגר, אבל זו לא הכוונה בשיר החדש של "התקווה 6" שבעצם מציג את היתרונות שיש בבילוי בבית, עם האישה, הילדים, המשפחה והשפיות. עמרי גליקמן שכתב, הלחין ושר את השיר מתייחס גם לחזרה הביתה לא רק במובן הפיזי הפרטי, אלא גם בחזרה ל"בית", הבמה וההופעות, לקהל שהוא בית.
המלודיה הפשוטה וקליטה יוצרת שיר מצוין וכיפי שמקבל משמעות איתנה בייחוד בימים טרופים אלה בהם עולם ההופעות כמעט משבת כליל ועולם התרבות שהכרנו קודם לכן, רחוק מרחק שנות אור מההווה.
כרקוקלי (טלי ולירון) ממשיכות בקו הפופי המתקדם והבלתי נוסחתי שלהן ומשחררות את "פרפרים" שכתב, הלחין והפיק מוזיקלית סתיו בגר שנוטה יותר לכיוון הדאנס פופ עם הנגיעות האוריינטליות. כיף לשמוע שיר שהדגש שמושם בו על ההפקה המוזיקלית חשוב לא פחות מהליריקה הלא בנאלית והמנגינה שמביאה וייב אחר מהנוף המקומי אך מוטמע במוזיקה של שתי האחיות.
"העיר כוסתה בעלטת החוק, בגן הילדים לא נשמע קול צחוק, עוד הבהוב ניידת בשדרה ראשית הכל חוזר לזמן בראשית", כך נפתח שירו של המוזיקאי זיו רובינשטיין המתאר בדיוק נוקב, מחאתי ונוקב את הלך הרוח השורר במדינה כיום, כשהוא משתמש באלמנט התנכ"י של סיפור "בראשית" כמשהו שנוגד את האור והבריאה שייצג הסיפור התנ"כי כמו עידן הכאוס דורש מאיתנו לחזור לבראשית ולהקים את העולם (שלנו) מחדש.
הרוק הבלתי מתפנפן והשירה הכואבת והזועמת של רובינשטיין יוצרים שיר שאי אפשר שלא להזדהות עם התחושות שבו. אספקלריה מדויקת למציאות הישראלית.