הוא לא ידע את שמה, כדברי שירם של חפר וארגוב, כשבמהלך הדרכת קבוצה צעירה מאוסטרליה בצפת הבחין בה ולא יכול היה להסיר את מבטו ממנה. בעקבות אותו מפגש הם הפכו לצמד-חמד, בחיים ובמוזיקה, ושרים יחד לאורך כל הדרך, בואכה סינגל חדש, המהווה מקדמה לקראת אלבומם השני.

קבלו את צמד "יונינה", ששמו הוא הלחם שמות שני מרכיביו, יוני ונינה טוקייר. "בחוץ", נקרא שירם החדש, הנפתח כך: "כמה עוד אפשר להיות בין הקירות/ אני רוצה לצאת לרחוב, לקפץ בשלוליות/ איך אוכל להישאר כאן בפנים/ כשהמרחבים אלי קוראים?"

לכאורה, שיר-קורונה קלאסי. ברם, יוני הגון דיו כדי לדייק. "למעשה, השיר נכתב לפני כשנה וחצי, בחורף של השנה שעברה, לאחר כמה ימי סגריר של ישיבה בבית", הוא מבהיר. "אז כמו לא מעט שירים אחרים, הוא מצא את דרכו למגרה". "כשהתחיל הסגר, נזכרנו בשיר הזה והרגשנו כאילו שהוא מתייחס לתקופת הקורונה", ממשיכה נינה את דבריו.

"זו אמנם הקורונה, אבל לשיר יש מסר נוסף", יוני מפנה את תשומת הלב לבית השני, שבו הם שרים: "כמה עוד אפשר רק לבהות במסכים/ אני רוצה לראות עולם, להעיר את החושים". "כלומר, זה גם שיר-מחאה נגד המסכים שהשתלטו לנו על החיים".

"רוצה לראות עולם", הם שרים ומתרפקים בחיבה על הימים, שבהם לא נמנע מהם הדבר. "כשניים שחיים פול טיים מוזיקה, אז הקורונה הייתה קצת שוק בשבילנו", יוני משחזר. "בהתחלה זה היה מטלטל עם ימים של חוסר ודאות, בלי לדעת מתי נצא מזה", מספרת נינה. "אבל בסיכומו של דבר זה עודד אותנו להרבה יצירתיות, כולל הופעות בזום, לרבות לקהילות בחו"ל".

יוני: "האולפן הביתי שלנו הפך למעין מרכז שידורים של מוזיקה איכותית". נינה: "זה היה מאתגר, כי כל הזמן זכרנו שאנחנו מגדלים שני ילדים בבית".

יוני: "יחד עם זה אנחנו מתחילים להרים את הראש מעל המים. אני חוזר לעיסוק השני שלי, כמדריך טיולים - ונינה איתי. אנחנו מתחילים סיורים מוזיקליים לפי הנחיות משרד הבריאות. ב-8 בספטמבר נקיים סיור-סליחות בירושלים. כתושבי פרדס-חנה, אנחנו מתחילים סיורים מוזיקליים בקיסריה, קרוב לבית".

נראה שכלכלית אינכם מנפגעי הקורונה.

נינה: "בוא, נאמר שאנחנו שורדים, אם כי סיור מוזיקלי איננו כמו הופעה באולם".

שניהם בעלי שורשים ניו-יורקיים. דווקא יוני, שנולד בתפוח הגדול, הצליח להיפטר מהמבטא האמריקאי, שמוסיף לוויית חן לדיבור של זוגתו. נינה לבית מדווד בת 26. שנה לפני שנולדה, הוריה - יזם הייטק ומשוררת - התמקמו בירושלים. "מאז ומתמיד המוזיקה הייתה חלק גדול מהחיים  שלי", היא מעידה על עצמה. שנתיים עשתה שירות לאומי בצפת עם צעירים יהודים מחו"ל, שבאו לתוכנית-המשך ל"תגלית". שם, כאמור, פגשה את יוני.

את לא רק זמרת?

"קודם כל אני אמא במשרה מלאה לשני ילדים מתוקים - אשירה, בת ארבע וחצי ואחיה-יהודה, כמעט בן שנתיים. שניהם שרים, רוקדים ומתופפים".

יוני בן 32. הוא נולד בניו-יורק ובגיל חמש עלה ארצה עם הוריו וגדל ברעננה "במרחק שני בתים מנפתלי בנט". בן של יזם הייטק. כבן למשפחה של בעלי תפילה, הפגין לא אחת את יפי קולו בבית הכנסת. בילדותו ניגן בכינור מוזיקה קלאסית במשך שנים. "לצערי, הפסקתי כשרציתי משהו יותר מגניב ועברתי לגיטרה". לאחר לימודים בישיבת הסדר, הודח מקורס טיס. בעקבות שירותו הצבאי היה בשליחות ציונית בקנדה וכשחזר, למד לימודי ארץ-ישראל. 

בעקבותיהם הדריך קבוצת חניכים מאוסטרליה ואיתה הגיע, כאמור, לצפת, עיר המקובלים, שבה מצא את אושרו. "לקחתי את הקבוצה למרפסת בעיר, שממנה נשקף הנוף המדהים של הר מירון", הוא משחזר. "תוך כדי זה נתקלתי בנינה והייתה לנו שיחת אגב במדרגות. את שמה גיליתי כעבור חודשים בפייסבוק של הארגון שבו עשתה שירות לאומי. בקיצור, שלחתי לה הודעה ומשם זה התגלגל עד הלום".

והמוזיקה?

"כבר בשיחת הטלפון הראשונה בינינו לפני שנפגשנו, התברר ששנינו שרים ומקליטים. אולי אפשר לומר שהצמד המוזיקלי שלנו יצא לדרך כששלחנו שירים זה לזה".

נינה: "דבר ראשון העלינו בקטנה שירים לרשת, כולל סרטונים ששלחנו לחברים ולמשפחה. איכשהו זה התגלגל לכל מיני מקומות בארץ ובחו"ל. פתאום מצאנו את עצמנו עם המון עוקבים שהתעניינו היכן אנחנו מופיעים, אז לא הייתה ברירה אלא להתחיל להופיע. אגב כך הוצאנו אלבום בעזרת גיוס המונים בהדסטארט".

והחומר?

"ברובו בהשראת המקורות, אבל לא רק, כשהלחנים הם בסגנון פולק-רוק עם נגיעות של קנטרי. מכיוון שיש לנו קהל גם בחו"ל, האלבום הבא שלנו יצא במקביל בעברית ובאנגלית. הכול, אגב, לגמרי בהפקה עצמית".

יוני: "שירי האלבום השני נכתבים בהשראת הילדים שלנו וכהמשך לכך אנחנו מכוונים אותם לכל המשפחה, להורים ולילדים גם יחד".

איך יוצרים מוזיקה תוך כדי ההמולה בבית עם הילדים?

"האמת היא שלנינה יש יכולת מדהימה לקחת כל חוויה ולתרגם אותה לשיר, גם מבלגן. לעומתה, אני צריך שקט ביצירה. את 'בחוץ', לדוגמה, כתבתי כששני הקטנטנים היו בגן ואני יצאתי להתבודד קצת ביער אלוני יצחק, שהוא לא הכי רחוק מהבית שלנו".

איך הילדים מתפקדים בתוך המוזיקה שלכם? הם נותנים לכם ליצור?

נינה: "תלוי מתי. בדרך כלל הם מצטרפים אלינו, יושבים בשקט ומקשיבים, אם כי לפעמים אחיה הקטנצ'יק מנסה להשתלט על המיקרופון ולהשמיע קולות".

יוני, כצמד דתי, איך אתם מסתדרים עם הסוגיה של איסור שירת נשים?

"אמנם יש רבנים שאוסרים איסור גורף ולעומתם יש כאלה, הגורסים שאם התוכן צנוע, אין איסור. בכל מקרה, המוזיקה שלנו לא פרובוקטיבית".

נינה: "בסופו של דבר זה עניין אישי, כשכל אחד נוהג לפי הרב שלו".

לאן אתם רוצים להגיע?

"להופיע כמה שיותר, כמובן אחרי הקורונה ולהתחדש מבחינה מוזיקלית, לא לדרוך במקום אחד. אנחנו מקווים להדק את הקשר עם יהדות התפוצות, כשבהופעות בפניה אנחנו רואים שליחות".