השיר החדש של דודו אהרון ומשה פרץ מפספס את המטרה

אחרי פסק זמן ארוך משירים חדשים ואחרי החלמתו מנגיף ה"קורונה", שלומי סרנגה משחרר שיר חדש – "כל חיי", בלדה ים תיכונית שהלחין סרנגה למילותיו של חברו ושותפו הוותיק ליצירה, יוסי גיספן.

בלי יותר מדי אפקטים מוגזמים ובלי להיכנע לתכתיבים מסחריים סרנגה מציג דיוקן אישי של ליבו, אופיו ונשמתו בביצוע חינני, כן ואיכותי עם לא מעט מטאפורות שמותירות נקודות למחשבה: "עם הזמן אתה לומד למצוא ולאבד אותך", "עד שיגיע התליין, אני ארקוד על השולחן" ואפילו נקודת מחשבה שיכולה להיתפס כאקטואלית: "המלך משוגע, שפוי זה לא נורמלי" (אך אין רמיזה ישירה לכך, זה בעיני המאזין בלבד).

לאחר שלא חסכה מביקורת כלפי השירים "קוביות" של סטטיק ובן אל עם אנה זק ו"רק בנות" של סטפן לגר ואיתי לוי בעמוד הפייסבוק שלה, נרקיס משחררת שיר חדש בשם "עץ עירום" שנע לכיוון יותר רוקי ושונה מהסגנון ה"מוכר" של נרקיס, הרפתקה מוזיקלית חדשה ומלאת גרוב שהולמת היטב את קולה.

"אני עץ עירום, אני שביל ללא מוצא, אני בדרך אליך" זה אחד המשפטים הרומנטיים ששמעתי לאחרונה, והרומנטיקה אינה דווקא מרמזת בהכרח לטעמי ליחסים בין גבר לאישה אלא יכולה גם להתפרש ליחסים שבינה לבין היושב במרומים, כשהדובדבן שבקצפת הוא קטע בצרפתית של מרק קקון שמוסיף נופך מעניין לשיר הקליט.

דודו אהרון ומשה פרץ חברו יחד לשיר משותף שאמור, לכאורה, לשקף אמירה שלהם נגד המצב מצד אחד ואילו מצד שני לסחוף את המאזינים עם שיתוף פעולה בין שני ענקי פופ ים תיכוני. עם זאת, התוצאה בשירם "לא הבנתי" (תרתי משמע) די מפספסת את המטרה.

השניים יוצרים מעין פופ, היפ הופ מסולסל שלא תפור לקולם ולסגנונם שאמנם הוא רבגוני אך יש לו סימן היכר שמיטשטש בשיר הזה. ההרמוניות הקוליות לא באות לידי ביטוי בתהודת האפקטים של העיבוד ואמנם הטקסט נוקב ומעביר ביקורת על המצב השורר במדינה, אך יש בו גם כמה יציאות שהן חריזה מטופשת לדעתי: "עושה לחיים אז תרים, אני לוחם צדק לא סטלונה, צבוע בכחול לבן אומר די, סמיר שוקרי תנגן לי וביי" : מה קשור סמיר שוקרי? ומה הקשר בין להרים לחיים ללוחם צדק או סילבסטר סטאלון?

ציפיתי להשקעה יותר מדוקדקת בשיר, הן מבחינת העיבוד וההפקה המוזיקלית, הן מבחינת הלחן שנשמע לא טבעי לקולם של שני הזמרים המצוינים והן מבחינת הטקסט שבחלקו משרת היטב את המטרה אך בחלקו הולך לאיבוד ולוקה במשפטים מיותרים וילדותיים.

שלום חנוך, שחגג השבוע את יום הולדתו ה-74 חבר לראפר טונה בשיר חדש ומחאתי מאד – "הטוב, הרע ואחותך" שפותח היטב את כל השדים החברתיים שיוצאים לחופשי בהפגנות בבלפור בשיר מחאה אולטימטיבי שאי אפשר שלא להזדהות עמו (כל אחד בחלקו) ובעיקר להתפעל משיתוף הפעולה המפתיע והמרענן בין השניים שהבדל הדורות דווקא יוצר שילוב מלא ניצוצות סקרנות.

הקטע בו חנוך שר את הפזמון – "חיים בגדול אבל כשיקבלו חשבון בסוף הארוחה, הם ימכרו את הכל, את הטוב, הרע וגם את אחותך" והביטים הבועטים של טונה שזועק: "בוקר אחד כשקמתי הם סגרו לי את העסק, הכנסה היא אפס אבל הם גובים לי כסף, אווירת דם, אווירת דמשק, לא תמצא אותי מוחא כפיים במרפסת?" פשוט זורמים בעורקי המאזין ומועברים בצורה ריאליסטית ומזעזעת לפרצוף כשיר חברתי אמיתי.

בשירו החדש – "אם העולם ייגמר" איתי לוי מציג את הצד החזק שבו- זמר הבלדות הרומנטי שלא מתפלסף בשירי מסיבות בשקל וחצי אלא מציג רצינות, בגרות ומלנכוליה שתפורה היטב למידותיו הקוליות הנהדרות ונשמע במיטבו. כן ירבו.

אחרי הרבה שנים שלא הוציאה שיר חדש, גלי עטרי משחררת את "לא מאוחר" שמתחיל באקורדים פשוטים על גיטרה שמזכירים את ימי הסלואו הנוצצים של הסיקסטיז וזוכה לטקסט מלא עוצמה, חוסן נפשי והסתכלות בוגרת על החיים והעולם (הפנימי והחיצוני) שכתבה שחף וולמן ולחן מלודי ויפהפה של סגיב כהן העוטף את הטקסט בצורה מדויקת להפליא.

ביצועה של עטרי בעלת קול הפעמונים מעניין לא פחות: היא לא מתיימרת להביא איזה ביצוע פומפוזי אלא בפשטות וברכות מגישה את האמת שלה בשיא האמוציה וממלאת בלב געגוע לימים בהם היה דגש להרגשת הטקסט בביצוע והבנת משמעותו. כן ירבו.

אחרי ששר באייטיז את "אלירן שלי" לבנו אלירן, שימי תבורי מקדיש את שירו החדש – "תו פרינס" שכתב והלחין חברו יוני רועה בסגנון הפופ-רוק המתקתק, הקליט והמרגש לנכדו, תו פרינס, בנו של בן אל תבורי (שגם מוזכר בשיר) ומרמז אולי על חימום ביחסים בין השניים שזכו ללא מעט כותרות לאורך השנים.

השפה ששימי הכי טוב בה היא המוזיקה וקולו המרגש שרק משתבח עם השנים בא היטב לידי ביטוי בשיר הזה שמזכיר את הסגנון הנוסטלגי של תבורי שהוא מרגיש בו הכי נוח וטבעי. יפהפה!