"ופתח לנו שערי אהבה/ ברך אותנו, תן קצת משלך/ ופתח לנו שערי גאולה/ דבר איתנו, תן לנו תקווה", כך נקרא השיר ההמנוני "שמור עליי" שיצא בימים אלה בביצוע 22 אומנים לקראת הימים הנוראים. גם אם הוא נוהג מנהג של ענווה ומצניע את חלקו בו, לאבי אוחיון, יוצר להיטי-על דוגמת "דרך השלום", "מודה אני" ו"לומדת ללכת", יש הרבה יותר ממניות-יסוד בשיר הזה. עם צאתו, אוחיון מספר עליו, ולא רק עליו, אלא על כל עשייתו המוזיקלית.
"השיר יצא ב'תן חלקנו', מיזם שיזם הרב דוד קובלסקי, איש מתוק מאין כמותו, ללימוד יומי של קטעים מהגמרא, המשנה וההלכה", מספר אוחיון. "לקראת החגים בשנה שעברה והמעבר משנה לשנה הקלטנו את השיר 'מתחילים מחדש', בהשתתפות 24 אומנים, שאינם משתתפים הפעם. אני הלחנתי עם מתן דרור. בין הזמרים היו דוד ד'אור, רותם כהן, משה פרץ, רמי קלינשטיין, שלומי שבת, אייל גולן, יואב יצחק וישי לוי".
והפעם?
"בין המזמרים הפעם דוד אהרון, אביב אלוש, הפרויקט של רביבו, גיא זו-ארץ, עידן חביב, אברהם טל, ליאור נרקיס, שלומי סרנגה ועוד רבים וטובים".
איפה הזמרות?
"זאת שאלה שנשאלנו גם בשיר הקודם. אין לשכוח שמדובר במשהו שהוא תוצר של לימוד שבועי עם רב ומראש זה היה בלעדיהן".
אז אפשר להירגע - אין הדרה?
"כאחד שכותב לכל כך הרבה זמרות, השאלה הזאת בכלל לא מתקשרת אלי".
אוחיון, מהפזמונאים הפוריים ביותר, כמעט בן 43. הוא מגני-תקווה במקור, בן לאב מרוקאי, שעבד בבניין ולאם טריפוליטאית, אב לשלושה ילדים. סיפורו מפתיע: "רק בגיל 30 התחלתי עם השירים. הקשר שלי למוזיקה היה דרך גיטרה וחבר'ה, מדורה ועל האש. רקדתי ונהייתי מורה לריקודים לטיניים עד שהפסקתי".
לדבריו, החל לפזמן שלא ביוזמתו. "תנסה לכתוב שיר', הציע לי פעם חבר", הוא משחזר. "כשהשמעתי אותו לחבר'ה, הם אמרו איזה יופי. זה דרבן אותי לכתוב עוד שיר ושיר והחבר'ה נורא פרגנו. אז אספתי כמה נגנים והתחלנו להופיע בברים בתל-אביב כלהקת 'אבי אוחיון והמרוקאים'. די מהר הבנתי שקשה לתחזק הרכב".
מזה נהיית פזמונאי?
"לא. 'למה אתה לא כותב לשלומי שבת שיר?', שאל אותי ליאור לוי, המתופף שלו, חבר טוב שלי, שהוא גם המתופף של להקת התבלינים'. 'אני לא כותב מזרחי', אמרתי. אר.אן.בי, דברים כאלה כתבתי. 'יא ערסית!', הייתי קורא לאשתי, שאהבה לשמוע את משה פרץ. היום הוא החבר הכי טוב שלי. כך התחלתי. אם אתה שם רגל, אתה כבר לא מוציא וזה כבר בוער בך".
הפריצה שלך הייתה ב-2014 עם "דרך השלום".
"זה נכון, אבל כבר היו לי כמה שירים שעומר אדם שר, כמו 'שקט', ששמו אותי קצת על המפה. אז בא 'דרך השלום'. השיר הזה נולד כמו שירים אחרים שלי אצלי על המרפסת. ישבתי שם עם הגיטרה וניגנתי. אצלי כל שיר מתחיל בלחן שאני מזמזם. אם לכל אחד יש הקו שלו בהלחנה, כאן דווקא ניסיתי לשנות, כשהרגשתי שהפעם הזאת עליתי על איזה משהו. לכך התחבר הטקסט, שהוא פשוט ובגובה העיניים. לא כמו שהיה עד אז במזרחית, במיוחד בשירים הקצביים, עם קטעים כמו 'יפיופה, בואי אלי".
אבל מהר מאוד ירדו על התמלילים שלך!
"איך אמר לי פעם דודו אהרון? - 'כשאני מקבל ביקורת טובה על אלבום, אני גונז אותו'. אני מזמן לא מתייחס לביקורות, כשירדו גם על שירים שלי שזכו בפרסי אקו"ם. העם אומר את דברו ובסופו של דבר אני כותב לעם. לדעתי, הרעיון בשירים זה בדרך כלל להרים ולעשות קצת שמח. לא צריך לחשוב יותר מדי על טקסט לעומק".
ובאשר לדרך השלום?
"אישית, לא קרה לי שם משהו. שתי המילים התגלגלו לי יפה על הלחן, זה הכל".
השיר, שהפך את המדינה, לא הצליח לקבע את המעמד של מבצעו, פאר טסי.
"פאר טסי, שראה אצלי את השיר וזכה בו בגדול, גם אם אחר כך היו לו עוד כמה שירים חזקים, למרות זאת הייתה לו נסיגה. מבחינת האומנים כל תעשיית הפזמונים היא רכבת הרים. יותר קשה להישאר בפסגה מאשר להגיע אליה".
איזה אחוז יש לך בהצלחה של עומר אדם?
"אני לא לוקח אותה לעצמי. בוא, נאמר שכמי שכתב לו המון להיטים, אני חלק מההצלחה שלו".
"מודה אני" הוא חריג בין הלהיטים שלו וגם שלך. מניין זה בא לך?
"גדלתי בבית דתי. כתוצאה מכך יוצאים לי לפעמים שירי בית-כנסת כאלה. אגב, 'מודה אני' זה שיר שבמשך שלוש שנים עבר לא מעט ידיים עד שהגיע אל עומר אדם. אייל גולן לא רצה אותו ולמשך זמן הוא היה תקוע אצל משה פרץ שבסוף לא הקליט אותו. כל שיר והגורל שלו".
כך גם לגבי "לומדת ללכת", הלא כן?
"נכון. השיר הזה היה מיועד לעדן בן-זקן. לאחר שהיא לא רצתה אותו, השיר עבר לנסרין קדרי והפך לאחד מהלהיטים הגדולים שלה. כך קרה עם 'תפסת לי מקום'. למעשה, את השיר הזה כתבתי למירי מסיקה ועליה לאחר שקראתי איך כשהיא הייתה עם בעלה והמנהל המוזיקלי שלה, אורי זך, בלהקה הצבאית והוא היה מחזר אחריה, היא בהתחלה כאילו הייתה עושה לו את המוות ומתעללת בו. לאחר שמירי הקליטה את השיר ולא הוציאה אותו, אז העברתי את השיר לבניה ברבי והוא עשה ממנו להיט גדול. בסופו של דבר, כל שיר מגיע לאן שהוא צריך להגיע. לכן, אני אף פעם לא מנסה לשכנע זמרים להקליט שירים שלי. אם זמר לא אוהב שיר מסוים ולא מתחבר אליו, שום שכנוע לא יעזור".
מה עשתה לך ההצלחה? נשארת אותו אבי אוחיון?
"אני מאמין שכן. אוי ואבוי אם לא".
אתה ממשיך לעבוד בעבודתך מימים ימימה?
"המשכתי בעבודה של מכירות בעסק בענף החשמל עד הקורונה. כשנאלצו להוציא אותי לחל"ת, הודעתי שלא אחזור. הגעתי למצב שבו אני יכול להתפרנס מהכתיבה".
החלפת בעזרתה דירה?
"נשארנו באותה דירה ברמלה".
יפעת, רעייתך, ממשיכה לעבוד כספרית?
"בוודאי. לא נהיינו עשירים, אם זה מה שאתה שואל. אנחנו ממש לא. אני ברוך השם מתפרנס יפה. להיות עשיר, לעולם לא אהיה".
קריירה בינלאומית?
"אולי. היום העולם קטן מתמיד. די לך ששיר אחד שלך יצליח בעולם כדי שהחיים שלך ישתנו לתמיד. אבל החלום שלי זה להמשיך לעשות מוזיקה טובה ולגעת באנשים".
האם יש לך חשש שההצלחה תיפסק?
"האמת? - אני לא חושב על זה יותר מדי ומבחינתי, כל שיר שיוצא לי הוא מתנה".