"Under The Sun", כך נקרא השיר הקסום החדש שהוציאה קמה ורדי, 31, בדרך לאלבומה השלישי, "Moonticket", שהשקתו מתוכננת בחודש הבא, כמובן אם יתרצה לכך אלוהי הקורונה. כמו באלבומה הראשון, כל שיריו הם באנגלית. אין בכוונתה לחזור על ניסיון שערכה באלבומה הקודם, שהיה כפול - באנגלית ובעברית".
"אני באה מהאנגלית כי זאת השפה שבה אני שומעת מוזיקה וגם יש בה משהו נוח ועגול להלחנה", מסבירה ורדי. "למה לא בעברית? - כי זאת שפה קשה, אם כי אם אתה מצליח להביע את עצמך בה, יש בכך משהו חזק, אבל אני פשוט לא שם. זאת, אגב, למרות שאני מדברת בעברית, חושבת בעברית וגם חולמת בעברית, בשירים אצלי אחרת".
עניין השפה משמעותי לגבי ורדי בהיותה נכדתם של המשוררת המוערכת נורית זרחי ושל הפזמונאי הראוי לפרס ישראל, יורם טהרלב. "מגיל רך הייתי קשורה לסבתא נורית", מעידה ורדי. "היא הייתה קשובה לכל הדמיונות שהיו לי. לפני שידעתי לכתוב, הייתי אומרת שיש שיר והיא הייתה כותבת במחברת מה שהכתבתי. יורם הוא בן-אדם להעריץ וגם סבא נפלא, תמיד מצחיק וחכם".
בהשפעת אסון משפחתי שורדי חוותה בילדותה, כשאביה נספה בתאונת דרכים, היא נסחפה למסלול חיים לא שגרתי. בגיל 14 אמרה שלום לתיכון ולא חזרה. "אמא שלי (האומנית רוני טהרלב - י. ב-א) עשתה אותו דבר באותו גיל, אבל בכלל לא אהבה מה שעשיתי", היא מספרת. "די הדאגתי אותה, כשרוב הזמן לא ידעה איפה אני. כשהייתי בת 15, עזבתי את הבית והסתובבתי במלא מקומות, בעיקר בפסטיבלים בטבע שהייתי פעילה בהם".
תמליצי לנדוד ולא ללמוד?
"ממש לא, אבל לימודים לא הסתדרו לי. הייתי אז כל כך אומללה שהרגשתי שאני חייבת לצאת, כאשר היו לי הרפתקאות בראש ורציתי לעוף, בפרט שגדלתי באותה תקופה במתת, קרוב לגבול לבנון, מקום ששום דבר לא קורה בו. אז יצאתי עם חברה לאירופה, שם טיילנו, ניגנו ברחובות פולק-קברט ואספנו כסף בכובע".
צבא?
"שם לא רצו אותי ואני לא רציתי אותם. למזלי נפלתי על מחזור של עודף בנות, כך שוויתרו עלי בלי שום בעיות. אז עשיתי דברים אחרים".
כמו?
"כתבתי עם חבר תסריט".
קרה איתו משהו?
"כמעט. כיום, אני מתעניינת בשירים יותר מאשר בכל כתיבה אחרת".
בהיותה בת פחות מ-22 הוציאה ורדי אלבום בכורה, שבדרכה המקורית היה נטול שם. כששואלים אותה כיצד הסתדרה עם שמה הנדיר, הקורץ אל השדות, היא משיבה: "אם היום זה בסבבה, בעבר זה עלה לי בהרבה עצבים, כשהיו כל מיני בדיחות על השם שלי. למעשה, כשהייתי בת 12 שיניתי לקים עד שחזרתי לקמה".
אלבום הבכורה שלה, שיצא ב-2012, היה די מחתרתי - והמכירות היו בהתאם. אלבומה הבא יצא בחברת "נענע דיסק". באלבומה זה היו שירים על אהבות ופרדות. פרנסה לא הייתה לה מכך. בעבר מצאה את מחייתה משלושת המ"מים - "מופיעה, מלמדת, ממדלת".
מה זה "ממדלת"?
"מודל לציירים".
בלי כלום?
"מזמן עזבתי את זה, אבל בגיל צעיר יותר, היה ה'בלי כלום'".
אז ממה התקיימת?
"עבדתי בחנות בגדים והייתי שמרטפית לעת מצוא. בשביל לעשות בארץ מוזיקה, צריך לעבוד גם בעבודות כאלה".
איך היה המפגש שלך עם הקורונה?
"בהתחלה היה בכך משהו מרגש ומעורר השראה עם אווירה של סוף העולם שהתלוותה לדבר. מאז המצב הפוליטי יותר מדאיג, כי מה שהולך כעת במדינה זה פחד-אלוהים. לא הייתי רוצה להיכנס לנושא הזה, אבל כולם רואים שאנחנו נהיים מדינת דיקטטורה וזה מבעית. למרות זאת, אני משתדלת להיות אופטימית".
ומעבר למילים?
"אני בהפגנות. הייתי ממפגיני בלפור ועכשיו - בתל-אביב. זאת חוויה חזקה לראות רבים כל-כך באים לאותה מטרה".
רק "חוויה חזקה" או גם אלימה?
"איפה שיש אלימות, אני לא שם. כלומר, לפני שזה מתקרב, אני כבר מחוץ לעניין".
אז לא פגשת שם ...סוסים?
"גם לא שוטרים אלימים".
ובסיכומו של עניין?
"כיף לראות שאנשים מכל הסקאלה, צעירים ובכלל לא צעירים, באים למרות החשש מהקורונה ועושים משהו".
איך המתרחש משפיע על הכתיבה שלך?
"אני - ולא רק אני - כותבת כעת המון, גם לאלבום הבא. ככה זה, כשאין חזרות ואין הופעות, יש הרבה זמן פנוי. עם זאת, מה שקורה לא משפיע על מה שאני כותבת, כי בשירים שלי אני נמנעת מלגעת בנושאים פוליטיים".
ומחוץ לכתיבה?
"אני ממשיכה ללמד בגבולות הסגר גיטרה וכתיבת שירים".
נפגעת כלכלית מהקורונה?
"להיות אמן בישראל, זה להיות פגוע כלכלית מלכתחילה. אמנם אני שורדת, אבל רגילה לחיות מהיד אל הפה. אני לא מאלה שהיו רגילים להרוויח הרבה כסף ועכשיו מרגישים שנפגעו. אצלי זה כל הזמן פחות או יותר אותו דבר".
לבסוף, האם יש מצב שלמרות הכל תכתבי את שירייך בשפת הולדתך ולו כדי שיותר קהל ייחשף אליהם?
"אני בטוחה שבבוא היום אכתוב בעברית. כשזה יגיע, זה יגיע".