"בשבילי דב כרמל, לצד יחזקאל בראון וגיל אלדמע, הן בהיקף, הן באיכות, הוא גדול המעבדים והיוצרים למקהלה בארץ", אומר פרופ' מיכאל וולפה, מייסדו ומנהלו של פסטיבל "צלילים במדבר" ה-23, שייפתח ביום רביעי השבוע - "למרות הכל", כדברי וולפה - בקיבוץ שדה-בוקר. כרמל, המלחין הצנוע בן ה-88 מקיבוץ דליה, יכובד הפעם באחד ממופעי המחווה בפסטיבל, "אסיף מקהלות", שבו יבצעו מיצירותיו אנסמבל הנשים "נעמה" ומקהלת מגידו, בניצוח פנינה ענבר. מופע המחווה יועבר ללא תשלום באתר הפסטיבל.
"שירת מקהלה היא קולות אנוש חמים בצלילים שנביעתם בחסד-שיר", זה האני-מאמין של כרמל, מוזיקאי קיבוצניק שתרומתו למוזיקה בישראל, בפרט למוזיקה קולית וגם למוזיקה בהתיישבות העובדת, עולה על מידת פרסומו. וזאת כשהמוזיקה הקולית של כרמל, הידוע באהבתו לשירה העברית, רוויה במאפיינים בולטים של ישראליות.
סיפורו המוזיקלי החל להירקם בבודפשט, בירת הונגריה, שם היה אביו שותף בעסק ליצוא בשר. כשהיה בן תשע, ביקש מאמו כינור כמתנת יום הולדת. "אמי הסכימה בתנאי שאצטרף למקהלת בית הכנסת המפואר", הוא נזכר. "האמת? - לא אהבתי את הרעיון, אבל בלית ברירה, כנראה מתוך הבנה שאין ארוחות-חינם, נעניתי לתנאי מבלי לשער שבכך סגרתי עסקת חבילה שהתוותה את מסלול חיי".
כשנרכש הכלי המיוחל, ציפתה לכרמל הילד מורה מהמוכן. זו הייתה אילונה פהר, דודניתה של אמו ולימים - מורתם הנערצת של אי אלה מגדולי הכנרים בישראל ובראשם פנחס צוקרמן, שלמה מינץ ושמואל אשכנזי. "כמורה לכינור, גם איתי, קרוב המשפחה שלה, היא הייתה פרפקציוניסטית קשוחה", הוא מעיד. "אבל אני קיבלתי ממנה מה שלא קיבלו תלמידיה האחרים, כשלקחה אותי לקונצרטים, שהייתה לה כניסה חופשית אליהם, למרות שהיהודים בהונגריה כבר היו ברשימה השחורה".
מה למדת מדודה אילונה?
"למדתי מהדודה שמי שרוצה קריירה, צריך להשתדל להיות הכי טוב שהוא מסוגל ובשום פנים ואופן לא לוותר".
ברם, הוא לא נהיה כנר. כשהנאצים נכנסו לבודפשט, שם המשחק היה הישרדות. משפחת קרדוש ניצלה מהשואה ולבנה היו עניינים אחרים, כמו פעילות בשומר הצעיר. "בהיותי במחנה קיץ, 'שיר העמק' של אלתרמן ושל סמבורסקי היה השיר העברי הראשון שלמדתי מבלי לדעת שאתיישב קרוב לעמר הזה", הוא מציין.
באביב 49' הוא זכה במקום השני בתחרות למוזיקאים צעירים ע"ש בלה ברטוק, מגדולי המלחינים של הונגריה. כעבור שבועיים עלה ארצה במסגרת עליית הנוער עם חבריו מהתנועה היישר לקיבוץ דליה, ברמת מנשה, שם הפך מקרדוש לכרמל נוכח ההר הניבט למרחוק.
בעוד שהם גויסו מיד לצה"ל, קיבל העולה החדש דובי פטור משירות צבאי בגין סעיף עיניים. "במקום להתגייס, השתתפתי בבניית הארץ הזאת", הוא מספר. "תחילה עבדתי בסיקול ואחר-כך בקטיף תפוחים, אפרסקים ושזיפים. בהמשך, כשעבודה בדיר של המשק הייתה כמו להיות מהאצולה, הייתי רועה צאן. אבל לחלוב פעמיים ביום עשרות כבשים, זה לא היה משהו שהוסיף בריאות לידיים של כנר". הן היו חשובות למשק, שחבריו נהנו מנגינתו בכינור בחגיו. במקביל לימד נגינה במוסד החינוכי בהרי אפרים. כשראו בקיבוץ כי טוב, שלחו אותו ללמוד חינוך מוזיקלי באורנים.
"עיבדתי את העיבודים הראשונים שלי, כשהיה בהם צורך במקהלת המוסד שבו לימדתי", הוא מעיד. "אלה היו עיבודים לשירים 'שמעו שמעו' ו'יוחנן וגבריאל', מאת מתתיהו שלם, שעל בסיסם יצרתי יותר מאוחר סוויטה למקהלה. כך זכיתי להכיר את המלחין איש קיבוץ רמת יוחנן, שהיה מגדולי המלחינים בהתיישבות העובדת. הייתה לנו שפה משותפת גם מחוץ למוזיקה, כששנינו היינו רועי צאן, אם כי אני - בתקופה קצרה יותר".
ב-68', כשנחום היימן, המלחין מבית-אלפא ששם את הגבעטרון על המפה, החליפו כרמל, המבהיר: "אם אצל נחצ'ה העבודה במוזיקה הייתה פול טיים ג'וב, אצלי זה היה משהו בצד, כאשר כל הזמן לימדתי, תחילה במוסד החינוכי האזורי ולאחר מכן באורנים. בשבילי הניהול המוזיקלי של החבר'ה מגבע היה חוויה בלתי נשכחת. היה לי קשר חם איתם. אחרי החזרות רנה פירסטנברג, סולנית ומנהלת הלהקה (שכונתה "האמא של הגבעטרון" - י. ב-א), הייתה לוקחת אותי אליה הביתה, שנירגע מהחזרה על תה ועוגה".
מלבד הכיבוד הנדיב, מציינים בגבע, שכרמל הכניס שיפורים מוזיקליים בלהקת הדגל של הקיבוצים. הדבר התבטא לא רק באיכות השירה, אלא בכך שלאקורדיון הנצחי מימי נחצ'ה צורפו כלים נוספים לליווי השירה, בהם פסנתר, קלידים ואף כלי מיתר, הקשה ונשיפה. בספר הגבעטרון מצוין שבתקופת כרמל "ההרמוניה התעשרה והשירה התעדנה".
מדברי כרמל עולה שהיו לו "מניות" ב"אור וירושלים", מהשירים היפים ביותר של שנות ה-70, כשלקראת הופעת הגבעטרון ב"ניחוחי חציר", תוכנית של אומני ההתיישבות העובדת בהפקת קול ישראל, הוא הציע ליוסף שריג לכתוב שיר לציון מלאת חמש שנים לשחרור ירושלים. "זה לא בראש שלי', אמר לי יוסי, שכבחור צעיר, חיפש לכתוב מוזיקה של צעירים", נזכר כרמל. "'בחייך, יוסי, אמרתי לו והבטחתי שהשיר שלו יקבל ביצוע ראוי. היה שווה לא לוותר. יצא לו שיר נפלא, שאני כתבתי לו את העיבוד הקולי ולסלו רוט - את העיבוד התזמורתי. יוסף שריג לא הספיק ליהנות מהשיר, לאחר שבגיל 29 הוא נפל בקרבות הגולן במלחמת יום כיפור (והיה אז אחד מ-11 חללי בית השיטה - י. ב-א).
מבחינת דליה, חגג כרמל אחד משיאי יצירתו ב"איך עושים קיבוץ", תקליט-מחזמר לציון מלאת 40 שנה לקיבוצו, ב-79', שיצר עם עמיתו למשק (ולמוצא ההונגרי) המשורר אלי נצר, בכיכובו של דודו זכאי, זמר הייצוג של הקיבוץ.
קיבוץ דליה היווה חממה ללא מעט מיצירותיו של כרמל. כך "עורי צפון" (ובואי תימן), מיצירותיו החשובות, שתבוצע השבוע ב"צלילים במדבר", החלה את דרכה לפני שנים בביצוע לקול ולגיטרה בסדר פסח בדליה. מסדר אחר שם מגיעה היצירה "הסתיו עבר", שמקורה בשיר השירים. בין יצירותיו האחרות, שיבוצעו בפסטיבל - "מזמורים", יצירה על-פי פסוקים מתהילים, שמנה עולים זכרונות ילדות מבית הכנסת בהונגריה; שלושה שירי לדינו למקהלת נשים; "פיוטים"; עיבוד למקהלה של "השמלה הסגולה" מאת סשה ארגוב ו"קיץ", עם טקסים רוויי הומור של יורם טהרלב, שהיה בעברו הרחוק קיבוצניק.
הפעלתנות של כרמל נמשכת גם בגילו המתקדם. "לפני עשרה ימים, בעיצומה של הקורונה, הקלטנו לילדי דליה שלושה שירים לחג החנוכה", מספר כרמל, שמתגלה כמי שאיננו דורך במקום. "זה לאחר שלמדתי לעשות קליפים. ככה זה לאחר שמזה שנים אני בידידות עם המחשב".
כשהוא איננו מבשל צלילים, כרמל חוגג על בישול במטבח. ארבעת ילדיו, עם תשעת נכדיו, לא נשארו בקיבוץ. אחד מהם, שעוסק בסאונד, הרחיק עד אירלנד, "שם יש לי נכדה אירית, סטודנטית שנה שנייה ללימודי מדעי כדור הארץ". כרמל משנן ש"צריך להיות פתוח" ומספר על נכדו, רוי, העוסק ב...ראפ. ותגובת הסב, שנשאר צעיר ברוחו? - "בתור סבא, אני מעודד את הנכד שלי במעשיו. כשהייתי צעיר, לא ביקשתי רשות מאף אחד".