עומר אדם פותח את 2021 עם שיר בינלאומי ראשון בספרדית יחד עם צ'יקו קסטילו, שהיה בעברו זמר בהרכב ה"ג'יפסי קינגס" המיתולוגי (וזה בולט בשיר) ומצליח להמציא עצמו מחדש ולהגיש לנו וייב מרענן ומהנה שדי תפור למידותיו הקוליות.

השיר "Toso Es La Musica" ("הכל זה מוזיקה") כולל סלסולים, הרבה קצב צועני ספרדי מקפיץ ומלהיב ובעיקר המון כריזמה וכימיה קולית בין אדם לבין קסטילו.

הלחן אמנם לא מסוג הלחנים שייזכרו כי דומה ללא מעט שירים בסגנון דומה (קרי רגאטון) אבל זה לא רלוונטי כי אדם מכוון לכאן ולעכשיו והשיר החדש מצליח לספק את הסחורה ולרומם את מצב הרוח. נזכיר כי לפני אדם, היה זה רותם כהן ש"רכב" על הגל הזה (ושיתף פעולה עם אנריקה איגלסיאס), כולי תקווה שאדם יעשה זאת במינון ובטוב טעם ולא ימאיס את הסגנון, שמתאים לו, עלינו המאזינים.

ה

הפזמון קליט, אבל מעבר לזה לא מצאתי יותר מדי עניין בדואט המסקרן (לכאורה) בין שלומי שבת ומשה פרץ – "למה את הולכת?" שיצא השבוע. 

אין ספק שפרץ ושבת מוכשרים ובעלי רזומה שמוכיח עצמו, ולכן שיתוף הפעולה בין השניים אמור היה להיות יותר מעניין וסוחף מאשר עוד קיטש רומנטי מיותר עם טקסט סטנדרטי (וחריזה קצת מאומצת, לטעמי). שלא תבינו אותי לא נכון, השיר בסדר, אבל לא משאיר טעם של עוד ולא כל כך עוצמתי בשביל ללחוץ על PLAY שוב. פספוס.

"איתך" הוא שיר הפופ החדש של ניקול ראידמן שממשיכה להקליט שירים ולנסות ולטפח קריירה של זמרת. לטעמי האישי אני פחות אוהב את הקול של ראידמן. היא בכלל לא זמרת טובה לדעתי, שרה בצורה טכנית מדי, לעתים  מזייפת ולא באמת מציגה יכולות קוליות טובות. 

אבל ויש כאן אבל, השיר הוא שיר פופ חמוד ונוסחתי: בית שמרים לפזמון להנחתה, טקסט רומנטי וכנות שבולטת בביצועה. ראידמן לא מוותרת על האמת שלה והולכת איתה עד הסוף וניכר כי השיר החדש מוציא ממנה את הרגשות הכי עמוקים (וטעמי האישי לא רלוונטי בהקשר זה).

"כאלה הזמנים 2020", כך בחר מיקי גבריאלוב, אחד היוצרים המוכשרים והמיוחדים במוזיקה הישראלית, בחר לקרוא לאלבומו החדש. זו הייתה שנה לא קלה לענף המוזיקה המקומי (ובכלל לעסקים), אך כשגבריאלוב פותח את האלבום בשיר קאנטרי רומנטי וקליט – "חולם עלייך כל הזמן", פתאום כל הצער והקושי הופכים למתוקים יותר. 

בשיר הבא הוא חובר לקורין אלאל ל"סטפאני" שמשלב פופ צרפתי עם רגאיי עברי, שזוכה גם לגרסה עברית מלאה בסוף האלבום. אחרי כן מגיע לשיר הנושא שהלחין למילותיו של נתן אלתרמן ומשלב צלילי אקורדיאון (שנשמעים כמו פתיח משנסון) עם צלילי פולק שאני בטוח שגבריאלוב שאב בהם השראה מבוב דילן. 

אחד השירים הרומנטיים באלבום הוא "את זורמת בתוך דמי" שכתב והלחין גבריאלוב, בלדה מלנכולית על לב שבור וגעגוע. קו זה ממשיך עם "אם אין אהבה" שכולל שיתוף פעולה עם אסתר רדא ומציג הרמוניות נפלאות בין השניים וחיבור אמיתי ועמוק לטקסט ולמנגינה.  ב"מה יהיה" גבריאלוב חוזר קצת לעשות רוקנרול ומוציא ממנו את ההגיגים המלווים אותו בשגרה ותפיסתו האישית את המציאות. 

 "הולך עם החלום" הוא שיר שהלחין למילותיו של יעקב רוטבליט, שיר שהלחן הרגוע שבו משרת היטב את המילים האופטימיות רוויות התקווה. השיר הזועם באלבום הוא "קו העוני במאה העשרים ואחת"  מקבל משמעות חזקה בייחוד בתקופה מוזרה שכזו כשהוא מציג את המשברים הרבים שליוו את המדינה וטוען כי לא כל כך השתנה מאז.

"הו ילדה קטנה שלי" מזכיר לי במובן מסוים את גבריאלוב של ימי "אבא סיפור", שיר של אב המקדיש שיר עידוד שקט וסנטימנטלי לבתו. אחרי בלדה רומנטית נוספת ("בואי חזרה"), גבריאלוב בוחר לסיים את האלבום עם שיר קאנטרי קצבי (כמו שפתח אותו) – "שלם לי את הצ'ק" שהיה גורם לוודי גאת'רי או פיט סיגר להתגאות בו, גם בשל המחאתיות שבו וגם בפן ההומוריסטי. 

האלבום הורסטילי כולל את שלל ההשפעות שגבריאלוב שואב מהן השראה ליצירותיו לאורך השנים: רוקנרול, פולק, קאנטרי, בלוז, מוזיקה אתנית (שפחות מורגשת באלבום אבל עדיין נוכחותה קיימת בו) ופופ עולמי. הוא נע בין טקסטים מחאתיים זועמים שיוצרים הזדהות בייחוד בימים מעורערים שכאלו לבין טקסטים רומנטיים, עצובים, שבריריים ומלאי רגש. 

הוא גם אישי וגם חברתי, גם שמח ואופטימי וגם עצוב וקודר, גם פשוט וגם מורכב, גם ביקורתי ומלא תובנות וגם לא מוכן לשבת בצד ולשתוק, או במילים אחרות: באלבום החדש  גבריאלוב פותח את לבו, את מחשבותיו ונדמה כי החליט להניח את כל הקלפים על השולחן בצורה הכי בועטת ששמעתי אותו עד כה.