עדי אלבחר פורטת על מיתרי הרגש כשהיא שרה "סעי לכוכבים/ ספרי עליי דברים טובים/ אל תשכחי את הדרך הביתה" בפזמון של "ספרי עליי". השיר היפהפה, עטור ההשפעות האנדלוסיות, יצאה בימים אלה כמקדמה לקראת אלבום בכורה שבדרך, ודי בשלוש שורות אלה כדי להסתקרן לגבי מה שחבוי בו.
המענה של אלבחר מסגיר מיד את הרוחניות שבה היא עטופה. "למעשה, אני שרה את זה לנשמה שלי לפני השינה ומבקשת שתשוב אלי מכל המקומות בעולם", היא אומרת ומיד מוסיפה: "זה בא לי תוך אמונה שמקנה לי יציבות בחיים".
וכשתוהים איך זה שלאחר הופעותיה ברחבי הארץ עודנה אלמונית לקהל הרחב, היא מעידה על עצמה: "אני כמו יקב בוטיק, שפונה לאנשים שאוהבים יין מסוים. כנראה, אני מביאה איזו איכות מסוימת שצריך להתחבר אליה. ככה זה כשאני לא מוכנה לעשות דברים שהם לא באמת הפנימית שלי, מה שהביא אותי לסרב לפניות מהריאליטי. לדעתי, יש לעבור כל שלב ואין קיצורי-דרך. קול הוא בעיניי מתנת אל, שלא נכון להתחרות עליה. זה לא הוגן".
הבשורה של אלבחר, 35, מגיעה מקרית-מוצקין, שם נולדה להורים יוצאי מרוקו, ספר ומורה, בבית שבו ספגה אהבה למוזיקה ולאוכל גם יחד. "אנחנו משפחה שיש בה חזנים ופייטנים, אם כי לנשים אין הרבה מקום בפייטנות", היא משלבת גאווה ומחאה במשפט אחד. "אני חוקרת את הפייטנות האנדלוסית ורואה בכך פריצת דרך, לאחר שגברים לומדים פייטנות בתפילות ונשים - לא. זה היה בעיקר עניין גברי. בשנים האחרונות מתרחבת התופעה של נשים, המתכנסות כדי לשיר יחד תפילות ופיוטים, משהו שמביא הרבה מזור וכוח, כמו שגברים מתכנסים לדבר על כדורגל או מה שכף להם".
אם נראה לכם, שאלבחר הייתה תמיד כזאת, אז טעות בידכם. "אבא שלי שמע כל החיים פייטנים אנדלוסים ואילו אני בתור ילדה ממש לא סבלתי את זה, בפרט שזה היה בווליום גבוה", היא מספרת.
ניסית להתמרד?
"התמרדתי ועוד איך. יצאתי מהבית. הסתובבתי. לא פחדתי מכלום"
היכן השתלבה בכך האומנות?
"בשירים. באותה תקופה כבר כתבתי שירה. הייתי הולכת לספרייה, משאילה ספרי-שירה, חוזרת הביתה וכותבת גם כן. בגיל 16 אמא שלי קנתה לי גיטרה ובצבא כתבתי את השיר הראשון".
היית בלהקה?
"לא, עשיתי מסלול קרבי והייתי מפקדת טירונים".
קשוחה?
"קשוחה וגם עושה צחוקים. בעצם, שם למדתי להופיע בפני קהל. במקום להופיע בכוכב נולד, התרוצצתי על הג'בלאות של שיבטה ועדיין לא היה לי האומץ לחשוף את הקול שלי בשירה".
איך את מגדירה את קולך?
"עמוק ומשקף חוויות חיים".
אחרי הצבא למדה פסיכולוגיה במכללת עמק יזרעאל. בשנה השנייה זכתה בתחרות שירה במכללה. הפרס היה הופעה ביום הסטודנט. לדבריה, כששלום חנוך, מי שהיה הכוכב האורח, שמע אותה שרה ומתוודה שזו לה הופעה ראשונה, הוא הגיב בשתי מילים - "מעכשיו ואילך" - שמבחינתה היו חורצות גורל. במקום להמשיך במכללה, אמרה שלום ולא להתראות לפסיכולוגיה ועברה ללמוד ברימון".
מה הייתה אומרת על כך הפסיכולוגית?
"לכי עם הלב ולא אחר העדר".
ולפרנסה?
"עבודות מזדמנות. בעיקר 'קריירה' מפוארת כמלצרית. כשסיימתי את הלימודים והייתי צריכה להחזיר את ההלוואות שלקחתי. כדי לממן אותן עסקתי במלטה במכירת מוצרי קוסמטיקה של ים המלח".
כששבה מנדודיה, החלה להופיע עם להקה ונישאה לראשונה, בנישואים שלפי דבריה הסתיימו לאחר שנתיים ב"שבר גדול", מה שלא תאם את הכפיים ואת השמחה בהופעותיה בשירים יווניים, שבהם התמחתה. אגב כך התחזקה באמונתה וכדבריה למדה מאתי אנקרי, שהייתה ממוריה ברימון, את "שיטת ימימה" למוזיקאיות.
אנקרי הייתה זאת שפתחה בפניה את השער לאלבום הבכורה שלה, שייקרא "מים במדבר" וכל החומר עליה, כשקישרה אותה עם המפיק המוזיקלי ברוך הכשרונות פטריק סבג. בד בבד מצאה אהבה כשנישאה בשנית לשף צבי אבישר, מי שהיה יד-ימינו של חיים כהן וגרה עמו באזור.
מי מבשל אצלכם?
"שנינו, אבל כאשה מרוקאית, כשאני במטבח, זאת הטריטוריה שלי ואי אפשר להזיז אותי".
כעת, האלבום שלה נמצא במצב של בישול מתקדם, רגע לפני שיזניק אותה אל הקהל הרחב. "בגדול הכוונה שלי היא להגיע לכל לב בישראל", מרשה לעצמה אלבחר להגיד במידה מסוימת של יומרנות.
"כל לב"?
"לכל לב שרוצה לשמוע בלי שום חשש מוזיקה, הנוגעת ברגשות ומנחמת".