לפתע צץ לו דניאל מלחי בגיל 31 עם "תן לי נשימה", שירו השני בסך הכל, שכה ממיס את הלב ומנחם עד שאי אפשר שלא לתמוה היכן היה עד כה. "הייתי בלהקה שנקראה 'סן פדרו'", הוא מפענח על ההתחלה את התעלומה. "הייתי שם בצד, גיטריסט שגם עשה קולות ליותם פור, סולן הלהקה. אז עדיין לא כתבתי שירים וגם לא שרתי מחוץ למקלחת, פנטזתי ולא העזתי. בינתיים התבשלתי והתבגרתי. עם פרץ של יצירה שיצא לי פתאום. הנה אני משמיע קול".

ורק עכשיו!
"אכן, לקח לי זמן להגיע לזה, כי אני מאוד ביישן. לכן, היה לי קשה להשמיע את הקול שלי ברבים. אבל מהרגע שהתחלתי לכתוב לי שירים, נוצרה בי כמיהה שכולם ישמעו אותם. זה חזק אצלי מהביישנות שטבועה בי. ברוך השם, אני מבסוט מאיפה שאני נמצא כרגע".

כשמלחי נשאל לגבי סגנונו, הוא מהסס. "קשה לי עם הגדרת סגנונות ולגבי הכנסת דברים לתבניות", מלחי סח בכנות. "יש עלי כל מיני השפעות של מוזיקה ערבית, ג'ז ובלוז, מה שבסך הכל אפשר לקרוא לו פיוז'ן".

עם כל הכבוד לפיוז'ן, לא במקרה מזכיר מלחי תחילה את המוזיקה הערבית המסולסלת. סבו הדגול דאוד אל-כוויתי ואחיו סאלח, שהלכו לעולמם טרם לידתו, היו מענקי המוזיקה בעיראק של פעם. אם שמם של הכוויתים נשמע לכם מוכר, הרי זה בזכות נכדם המפורסם, דודו טסה. כדודנו, ובהיותו מצניע לכת, אין מלחי שש להיבנות על המוניטין שלו.

הוא גדל בשכונת תל-חיים, בתל-אביב, הצמודה ליד-אליהו. "אצלנו בבית שמעו הכל, ממתי כספי ומאריק איינשטיין עד סטינג, 'פוליס' ופבארוטי", הוא מספר. "במקביל חלחלה אלי המוזיקה של הסבא והדוד, מה שהביא אותי לחפור בכיוון ולשמוע את פאריד, אום כולתום וכאלה, לצד הסיפורים על סבא והעוד הישן שלו, שהשתמר אצלנו. בגיל עשר התחלתי לנגן בעצמי אקורדים בגיטרה שהסתובבה אצלנו בבית".

אחרי הצבא למד מלחי שנתיים סאונד והפקה מוזיקלית במכללת "B.M.P". במקביל הוא ליווה בהופעות את יהודה סעדו ואחרים, אם כי הוא מדגיש ש"זאת לא הנישה שלי ללוות זמרים". שנים הופיע בלהקה בעלת השם המטעה "סן פדרו": "כשהלהקה קמה וחיפשנו לה שם, מישהו זרק 'סן פדרו', זה נשמע לנו מגניב והלכנו על זה בלי לחשוב על ההשלכות. ככל שזה נשמע ספרדי-דרום-אמריקאי, בעצם הלכנו על רוק אתני-אלטרנטיבי, כולל אפילו סימפולים של הכוויתים".

הלהקה התפרקה לפני כחמש שנים. מלחי ממשיך לעסוק במוזיקה, אך מודה שאיננו מתפרנס ממנה, אלא מדוורות ומשליחויות. "כשאני חוזר מהעבודה, אני מתפנה למוזיקה כמה שאני רוצה", הוא אומר. באלבומו המתהווה מנגן מלחי בקלידים, בבס ובגיטרות, כשבהפקה המוזיקלית הוא משתף פעולה עם המלחין עידו אוחיון, מי שעובד בדרך כלל עם דיקלה.

מסקרן במיוחד שיתופו באלבום, בעיבוד הטקסט, של עמיר לב, המזוהה עם מוזיקה אחרת משל מלחי. הכיצד?
"עידו (אוחיון) עובד עם עמיר בכמה פרויקטים. הוא השמיע לו סקיצה שלי ועמיר מאוד אהב. עידו חשב שהוא יוכל לשפר את הטקסט שלי. כך מצאתי את עצמי עושה את הדרך הארוכה עד כליל בצפון, שם יושב עמיר. אמרתי - 'טיול, יאללה, חוויה!'. הוא עשה עם השיר מין הוקוס-פוקוס והביא אותו למה שהוא עכשיו".

נוכח התמשכות סאגת הקורונה, אין בידי מלחי להתחייב לגבי מועד הופעת אלבומו. אבל בניגוד למרבית עמיתיו, ההולכים על אלבום דיגיטלי בלבד, הוא נוטה להוציא אלבום פיזי, כמו פעם. "כאלבום ראשון שלי, נראה לי שארצה להחזיק אותו", הוא מעיר.

וההרגשה?
"אני מרגיש שזאת התרפיה שלי ומה שעושה אותי יותר שלם, עם רצון לרוץ קדימה".