"אני עוד אוהב אותך/ בשארית כוחותי/ ואת משאירה אותי/ בלי תשובות// אני לא עוזב אותך/ בגופי, בחיי/ שריטות העבר שלך/ גם לי מכאיבות..."
אולי לא תאמינו למי שר המאהב הכאוב את השורות דלעיל. "זה שיר אהבה לארץ-ישראל דווקא בימים לא קלים אלה שעוברים על כולנו", חושף שמוליק נויפלד, יוזם השיר ומי שחיבר אותו עם הפזמונאי מאיר גולדברג ועם המלחין-זמר בן אלקיים במסגרת פרויקט "המשקפיים של נויפלד", שבו הוא מתמיד שנים.
המשקפיים התגייסו?
"המשקפיים מגויסים כבר שש שנים בשירות סדיר מלא והם רותמים כל פעם אומן אחר לבצע שירים בצורה טיפה אחרת מאשר ביום-יום שלו. כזה הוא בן אלקיים, זמר-רוק אלטרנטיבי, שהפקתי לו אלבום לפני שנתיים-שלוש. באשר להתגייסות של המשקפיים, הם רואים פתאום שמי שגר במדינה הזאת קצת שכח לאהוב אותה, כשכולנו חלוקים זה עם זה בצורה אגרסיבית ולפעמים עושים את זה בלי לחשוב מה יוצא מהפה. כדי למחות נגד זה, שלפתי מהמגרה לחן שכתבתי בעבר עם בן ולכתיבת המילים קראתי לדגל את מאיר גולדברג...".
שיצרת איתו את "ברכת המלך", מלהיטיה הגדולים של מירי מסיקה.
"אכן, וגם יצרנו יחד עוד שירים. הייתי מוכרח את זה, כי אני מרגיש שאנחנו לפני אפוקליפסה וכולנו אחראים על הידרדרות של ערכים ושל חינוך - וחייבים לשנות את זה. לדעתי על השינוי להתחיל באהבת-חינם זה לזה ואהבה למקום שלנו, שבו הנגיף הכי קשה הוא הקרע בעם".
והבחירה כמבצע בבן אלקיים, מי שהלחין אתך את השיר ומבצע אותו בקולו המלטף?
"אני מכיר את בן מגיל 15, מאז שהדרכתי אותו בלהקת נוער. יש לו קול מיוחד, שלא רק מלטף, אלא גם שורט והייתי מגדיר אותו כקול חודר שריון".
נויפלד, האיש והמשקפיים, 56, עכואי במקור, כיום ברמת השרון, הוא מוזיקאי רב-פעלים כמפיק מוזיקלי וכמלחין, שפעיל מאוד בהלחנה לתיאטרון, לטלוויזיה ולקולנוע. בנו, רועי, ממשיך אותו בכישרון רב. בנוסף לכל הוא אוהד שרוף של מכבי תל-אביב כדורסל, שנוהה אחריה במשחקיה בארץ ובחו"ל.
בנוסף חתום נויפלד על המוזיקה של פרסומות רבות, לרוב עם בנו, כשבעיניו הן יצירות לכל דבר. בתשובה לשאלה אם מתסכל אותם, שהקהל איננו יודע שהם מלחיני להיטים אלה, אומר נויפלד: "אותי זה לא מתסכל. מי שצריך לדעת ב'תעשייה', יודע. אני לא מחפש פרסום, אלא רוצה שהמוזיקה שאני יוצר תעבוד ותרגש - ובמקרה הזה גם תשרת את המוצר".
ובעידן הקורונה?
"חוסר השקט האישי הפך לחוסר שקט כלכלי. זה לא יציב. אתה לא יודע מה מגיע, אם יגיע. אנחנו שרויים בערפל. אני מצפה שהשלטונות יפעלו במהירות, רצוי תוך כדי חשיבה מחוץ לקופסה. ליצרני אופנה ובגדים עזרו יותר מאשר למוזיקאים בגלל שהם יודעים לצעוק. אנשי התרבות הם, כנראה, תרבותיים מדי ואנשי המוזיקה מביניהם, כנראה, כותבים מנגינות מינוריות מדי. כנראה, אנחנו חלשים בווליום וחלשים באמירה".
כעת, דבר תמלילן השיר, מאיר גולדברג, 63, מי שחתום על להיטים רבים דוגמת "זן נדיר", "באושר ובעוני", "מה שאת אוהבת" ו"קח אותי לשם". הוא כתב את מילות השיר "אני עוד אוהב אותך", "הגם שבניגוד לאחרים אני משתמש קצת פחות בשורש 'א.ה.ב'". לדבריו, כשנקרא לדגל על-ידי נויפלד, כבר היו ללחן מילים אחרות שדיברו על קשר אינטימי בין שני אנשים: "באיזשהו מקום רציתי לשמור על האינטימיות שהייתה בהם ומצד שני לדבר על נושא יותר רחב, שהוא כמובן המדינה שלנו, שאנחנו נבוכים נוכח מה שקורה בה".
כשאתה כותב "כל עוד הלב פועם, הגוף שלם", אתה קורץ להמנוננו הלאומי?
"יפה שעלית על זה. זאת השורה האחרונה שנכתבה בשיר בעקבות הלחן שקיבלתי ויש בו משהו שמזכיר את ההמנון שלנו. אמנם אני לא להוט להשתמש במילה 'לב', שנעשתה די שחוקה בשירים, אבל כאן היא מתבקשת מאליה".
אגב שיחה עם גולדברג, גורו-של-כתיבה לרבים מזמרינו, אי אפשר שלא לנצל את ההזדמנות לבקש ממנו התייחסות לאינפלציית השירים שמנחיתה עלינו הקורונה. "אינפלציה?", הוא מגיב. "יכול להיות, אבל בניגוד לכלכלה, אינפלציה יצירתית היא מבורכת. אמנם מהשירים הרבים שיוצאים באחרונה רק מעטים ייזכרו אחר כך ואלה, מן הסתם, הטובים".
העברית נשמרת או נבעטת?
"העברית מתחדשת כל הזמן, כיאה לשפה חיה ובועטת. אני יודע שרבים חושבים שהעברית של הצעירים מצומצמת יותר ויש בזה משהו. בניגוד אלינו, הוותיקים, שכל מה שקראנו כשהיינו צעירים היו מאת בעלי מקצוע - משוררים וסופרים שכתיבה היא מלאכתם. היום רוב מה שהצעירים קוראים אלה הם ה...פוסטים של החברים שלהם. אין מה להשוות. השפה של הדור שלנו הייתה יותר משובחת וגם אם דובריה יטענו שהשפה יותר רזה ודלה, אני חושב שכל דור חושב כך על הדור שאחריו".
נעבור אל מבצע השיר והשותף בהלחנתו. בן אלקיים, 34, רמת-גני בהווה, הוא מלוד. שורשיו ממרוקו, מעיראק ומאיראן, מה שלא ניכר במוזיקה שלו, שבעיקרה איננה מזרחית אם כי הוא סבור שמשהו מקריאות המואזין שהיה שומע בילדותו בעיר-הולדתו חדר אליה. ולא רק הן. "חילופי יריות באופן תדיר כמוזיקת רקע, זה לא הדבר הנעים ביותר", הוא מעיר.
אלקיים מחובר לגיטרה מגיל 10 ו"מהרגע שידעתי לחבר ארבעה אקורדים, התחלתי גם לכתוב שירים". הוא הופיע בלהקות נוער ברמלה-לוד ולאחר שירותו הצבאי בלהקת פיקוד הדרום, בין הזמרים שליווה היה יגאל בשן. "שש שנים ליוויתי אותו בנגינה ובקולות - וזאת הייתה זכות גדולה", הוא מספר. "יגאל היה אחד האנשים הכי מדהימים שיצא לי לפגוש והוא היה לי כעין מורה לחיים. גם לדייויד ברוזה אני חייב המון והוא כמו אבא בשבילי, או סוג של פטרון, לאחר שבהופעות שלו הייתי רק לא רק מלווה, אלא גם אפשר לי לבצע שירים משלי".
במקביל ציון דרך משמעותי היה לו כשיצא עם חברו, בן-עירו, הזמר והיוצר דודי בר-דוד (שכתבה עליו פורסמה כאן בשבוע שעבר) לפסטיבל סיגד הבינלאומי בהונגריה כדי ללמוד מאיגי פופ, מ"רדיוהד" וממבצעים אחרים איך עושים מוזיקה על רמה. הוא חזר משם טעון באנרגיות ועם החלטה ללמוד ברימון, "שם פגשתי אנשים ששינו לי את מסלול החיים, ביניהם היה שמוליק נויפלד, ששנים קודם לכן הדריך להקת נוער ברמלה, שבה הופעתי".
ככל שאלקיים, נשוי טרי לאביגיל, מעצבת במקצועה, משכנע בשירה המעודנת שלו, כשהוא נשאל מה הוא לפני הכל, הוא מפתיע בבחירה שלו: "לפני הכל אני אחד שכותב שירים, או איש של יצירה במילים אחרות, למרות שרואים אותי גם כזמר וכגיטריסט. בסך הכל אני גם וגם וכשם שאני גאה בשיר שאני שר כאן, אני גאה לא פחות במוזיקה שהלחנתי להצגת 'אוליאנה', בתיאטרון הקאמרי".
מה אתה הכי רוצה כעת?
"כמובן, לחזור ולהופיע. המפגש עם הקהל חסר לי כמו אוויר לנשימה..."
בן אלקיים, אם כן, סופר את הימים עד שישוב לבמות. שמוליק נויפלד אומר לנו מבעד למשקפיים שלו ש"שכחנו שאנחנו חיים במקום שאנחנו הכי אוהבים". ומאיר גולדברג? - "אסור לשתוק!", הוא מצהיר. "זה הביא אותי כמה פעמים להפגין בבלפור. אנחנו קוראים לראש הממשלה ללכת. אבל המשמעות היותר עמוקה של זה היא לקרוא לשיטה מסוימת ללכת. זה לא רק הוא, אלא מה שהוא מייצג, עם כל התחמנות, השחצנות והפלגנות".
גולדברג מסיים בהתייחסות לציבור שהוא נמנה עליו: "זו עזות מצח מצד השלטון שלא רואה את השכבה שנותנת למדינה את רוב הוויטמינים החיוניים לגוף, שכבת אנשי התרבות. לדעתי, החשיבות שבהפגנות שלנו היא בהשפעה על אלה שיבואו בעקבות נתניהו, שבכל מקרה ילך מתישהו".