"אני רוצה להיות שמחה/ אני רוצה היום/ רציתי כבר מזמן/ אבל רק עכשיו אני פנויה לראות/ אני רוצה שיהיה לי טוב/ אני רוצה לאהוב חזק/ אני רק מחפשת להודות/ במה שיש לי כבר ביד", זאת הצהרת הכוונות, או הרצונות, עם חמש פעמים הפועל רצה בבית אחד, שמשגרת ענת מלמוד לעולם בשיר "להיות שמחה", במה שאמור להיות מקדמה לקראת אלבומה השני  ובד בבד תוהה אם יש עדיין מקום לאלבומים כבעבר.

אופטימיות בלתי מסויגת היא שם המשחק של מלמוד גם בימים אלה, מוטרפי הקורונה, שעודנה מסרבת לעזוב אותנו לאנחות. "אם יש ולו קצת שמחה, אסור להתעלם ממנה ויש לחבק אותה ולברך על מה שיש", סבורה מלמוד. "כלומר, לא לגרש את השמחה אם היא באה גם אם היא מהולה בעצב".

היא מאמינה ששיריה משקפים את התהליכים שהיא עוברת, גם מבחינה מוזיקלית: "אם האלבום הראשון, שהוצאתי לפני חמש שנים, התבסס על בלדות וגם היה קצת יותר איטי מבחינת הטמפו שלו, הפעם יש יותר אנרגיה מבחינת הקצב, עם נגיעות של רוק ושל פופ".

לדבריה, הפעם כל החומר שהיא מבצעת הוא מתוצרת עצמית שלה, לעומת אלבומה הקודם שבו היא הפתיעה כשביצעה לצד שיריה גם שיר של אצ"ג (אורי צבי גרינברג) ושל יאיר (אברהם שטרן), מנהיג הלח"י.

"זה בא במקרה", היא מעידה. "אני אדם שמאמין במקריות בחיים. האמת היא שלאצ"ג הגעתי ממש ב...טעות, כשנודע לי על תחרות להלחנת שירים שלו. אמרתי - 'יאללה, נשמע מגניב' והלחנתי את השיר שלו 'בנחל קדרון'".

אצ"ג הוא משורר כמעט לא מולחן.
"אכן, לא קל להלחין אותו, כשהכתיבה שלו בכלל לא פזמונאית".

ובאשר ליאיר?
"הלחנתי את 'מולדת' מתוך יצירתו  'את מקודשת שלי', לאחר שהוזמנתי לשיר באירוע לזכרו".

לא חששת שזה ידביק לך דימוי פוליטי?
"אני מאוד זהירה בקטע הזה ומחשיבה את עצמי כאדם לא פוליטי. כששרתי את שני השירים, ממש הייתי נטולת השלכות, אך עם זאת אני מאוד מחוברת לארץ", היא מבהירה. "זה מה שקיבלתי מההורים שלי ומהסביבה שבה גדלתי בגולן תוך חיבור לטבע". 

הרקע של מלמוד (32) לא שגרתי. היא נולדה במושב הדתי רמת מגשימים, בגולן, שאליו עלו בשנות ה-80 מארגטינה הוריה, מהנדס ורואת חשבון גיורת. מלמוד היא ילדת הסנדביץ' בין שבעת ילדיהם, בלי עין הרע. "הרבה ילדים במשפחה חמה אחת זה המון אנרגיות ואמוציות", היא משתפת. "אנחנו מאוד פתוחים ואומרים זה לזה מה שאנחנו חושבים".

אביה הנהיג ב"שבט" שלו הווי מוזיקלי ועודד את האמצעית שלו ללמוד נגינה, בתחילה באורגנית ובהמשך - בפסנתר. "הבסיס שלי הוא קלאסי, אם כי אף פעם לא לקחתי את זה לכיוון יותר מדי פנאטי", היא מציינת. "לא התלהבתי להתאמן בנגינה שעות על גבי שעות והעדפתי לבצע שירים משל עצמי. אפשר לומר שהגעתי לרמה די גבוה בנגינה, אבל אף פעם לא היה לי חלום להיות סולנית של קונצרטים".

במהלך השירות הלאומי שלה, שבו עסקה בחינוך מיוחד, היא עברה לירושלים, שם התגלגלה לתואר ראשון באקדמיה למוזיקה והתפרנסה בעיקר משמרטפות. "בגיל 24 התחלתי להופיע עם חומרים שלי", היא מספרת. "כשזכיתי ב-2015 בפרס אקו"ם לעידוד היצירה, זה מאוד חיזק אותי".

כעבור שנה הוציאה את אלבום הבכורה שלה "לפני השינה", בהפקתו המוזיקלית של צח דרורי. בניגוד ללא מעטים שמשתהים לאחר יריית הפתיחה, היא לא עצרה והמשיכה הלאה, גם לאלבום הבא, שכאמור עדיין לא הופיע וגם בכיוון של כתיבת שירים לזולתה. כך כתבה שיר לאלבום החדש של אסתר ראדה והן מבצעות אותו בדואט. "בטח, באהבה", כך הצהירה כשראדה שאלה אותה אם תיאות לכתוב לה שיר. גם נרקיס שרה שיר שלה. 

מבחינתה, היא תשמח להמשיך בדואליות של כתיבה לאחרים לצד קריירה סולנית. ומה יקרה אם תרצה לבצע בעצמה שיר שתכתוב לזמר אחר? - "אולי יהיה כאב מסוים של פרידה, אבל תמיד תהיה לי האפשרות לצאת בביצוע משלי לשיר שאכתוב". 

"השירים הם החברים הכי טובים שלי", מצהירה מלמוד, מסורתית כהגדרתה, בת למשפחה דתית ולצד המוזיקה מלווה נוער בסיכון באמצעות מוזיקה. לפני הקורונה עקרה מירושלים ליפו, שם הולכת ונרקמת קהילת אמנים די משמעותית.

הפגנות?
"אני מעדיפה להשפיע מהמקום שלי, בלי לצאת להפגין ולהעביר מסרים בדרכי".

מלמוד שומרת את ההפתעה לסיום. לא רק שהיא הוחתמה בחברת "הליקון", אלא שרוני בראון, מבעליה, לקח אותה לידיים ומפי את אלבומה עם איתי צוק. מי שכבר בשנות ה-70 כתב עם יוריק בן-דוד לשימי תבורי את הלהיט הגדול "אתמול היית שונה", מאמין בה ומטפח אותה כמו את דיקלה.

"התאהבתי ברוני מהמפגש הראשון", היא נשמעת נלהבת. "יש לו חוש הומור בדיוק כמו שאני אוהבת ומוזיקלית הבנ'דם ממש גאון ואני לומדת ממנו המון".