בחודש הבא יחגוג אייל גולן, אחד הזמרים המצליחים בישראל, את יום הולדתו ה-50 ובינתיים, כחלק ממסורת חג הפסח השנתית שלו, משחרר אלבום חדש – "להיות מאושר" שלראשונה בישראל יוצא כולו כאלבום ויזואלי, דהיינו כל שיר זוכה לקליפ מושקע ואיכותי, על כל עשרת שיריו.
באלבום השתתפו יוצרים רבים, בהם אבי אוחיון, פאר טסי, אברהם טל, צליל קליפי והוא גם כולל שיתופי פעולה של גולן עם עידן רייכל, עדן חסון, VIVO ואריק סיני, אך עכשיו, כמדי שנה, אפרק את האלבום לגורמים ואנתח אותו, ללא הנחות, ללא צנזורות וללא פילטרים (לטוב אך גם לרע):
האלבום נפתח עם "להיות מאושר" שיצרו אבי אוחיון ואברהם טל, שיר אישי עם פרספקטיבה אישית על המציאות האישית והמקומית ("מיליוני אנשים בונים ללב קירות של אבן / אומרים זה טוב לסדקים / אני עדיין חשוף אבל הרוח לא נכנסת / מספיק סוער לי בפנים") שמהאזנה ראשונה, פחות התחברתי למנגינה של הבתים, אך נמלאתי עניין ורגש בייחוד בפזמון ההמנוני (שנשמע כמו אח חורג של "התחלה חדשה" של יוני נמרי).
אמנם השיר מתרומם בייחוד עם הפזמון אבל הטקסט המאד יפה שלו חולש על כל מגרעותיו ובשימת לב אליו, אי אפשר שלא להישבות בו.
השיר הבא "הלב הזה" פחות חדר אליי, הוא אמנם קצבי יותר מקודמו ועוסק אף הוא ביחסים של "בינו לבינה" אך לא מגיע לנקודת שיא כלשהיא, גם לא בפזמון, וחוסר הפיק די פוגם בשלמותו לטעמי.
על השיר הבא "באור גדול" שיצא לפני כחודש ומציג דואט משותף ויפהפה בין גולן לבין עדן חסון לא אכביר במילים שכן הרעפתי עליו את שבחיי, הן על הטקסט המצוין והן על הכימיה המשותפת בין השניים בביקורת הסינגל שפרסמתי ב"מעריב" עת יצא.
עברנו הלאה, אל השיר "בית" שיצרו שניים מהכוחות הצעירים המובילים במוזיקה הישראלית העכשווית, צלילי קליפי וערן קאשי. למן ההאזנה הראשונה השיר תופס את האוזן בקליטות שבו, במתיקות ובסנטימנטים הטוטאליים של גולן בביצוע.
משפטים כמו "בשעות של בין הערביים אני נוסע לבקר את השפיות שלי" או "היית כבר מושיטה ידיים ומציירת לי קווים שיכוונו אותי" הופכים את השיר לפיסת איכות מטאפורית הקולעת בול לכל ההווי שמייצג גולן בשיריו. הוסיפו לכך את הפזמון המעצים והמחזק שבעיניי הופך את השיר לאחד השירים הראויים להפוך ללהיטי האלבום.
ההפתעה הכי גדולה של האלבום הוא הקאבר המעולה ל"ימים טובים" שביצע במקור הזמר אורי רווח (כיום רבי אורי רווח), אחיו של השחקן זאב רווח (שמתארח בקליפ) ונחשב לאחד השירים האהובים מהקולנוע הישראלי מהסבנטיז.
העיבוד המסולסל והערגה הנוסטלגית שהוא מעלה בזיקתו מצליחים לעשות היטב את העבודה, מה גם שמדובר במחווה מרגשת לרווח שעבר שנה לא קלה.
שיר שאפשר בקלות היה לוותר עליו, כמו הזיה מיותרת, לא מעניינת ודי מקלקלת את רוח האלבום הוא "סוכריות קופצות" שנועד אמנם להפוך לשיר מסיבות במועדונים אבל חסר טעם, חסר עניין ולא באמת מצליח לשרת את המטרה שלשמה נכתב. פספוס האלבום בעיניי.
השיר הבא "מלחמה ושלום" הוא דואט עם אריק סיני, דואט מפתיע יש לציין. וניכר כי המקהלה המלווה את השניים בפזמון נועדה לכפות אחר המגבלות הקוליות הנוכחיות של סיני (זה לא גורע כמובן מקסמו האישי), אך מלבד הפזמון השיר די תקוע ולא מעניין כל כך, על אף הסקרנות ששיתוף הפעולה הזה מעורר.
"לכתוב אותך" הבא אחריו הוא פנינה של ממש, גם בגלל הטקסט המלנכולי והמנחם, בלדה קליטה התפורה היטב לקולו של גולן, המוציא ממנו את המיטב וגם בגלל הפשטות המוזיקלית בו שמצליח לפרוט בדיוק על נימי הלב. אחת ההברקות באלבום.
"בלונים" גם ממשיך את הקו הרומנטי, השקט והכל כך נעים, מהסוג שעושים את האלבום ומשמרים את הסטטוס קוו שגולן מקפיד לשמור עליו כאמן איכותי שלא מנסה להיסחף אחר טרנדים מטופשים (בניגוד ל"סוכריות קופצות" שכפי שהבנתם, בכלל לא אהבתי) אלא פשוט מניח את הלב והכנות ועוטף אותם ברגש ובקול מלטף עם חריזה מעולה ("קיץ ילטף לך בשיער תישעני אחורה, זו לא רק מטאפורה") ופזמון כובש.
שיר החותם את האלבום הוא שיתוף הפעולה הידוע של גולן עם עידן רייכל – "מכל הכוכבים בלילה" שמסקרן מעצם היותו אבל לא מתפתח לשום מקום ודי מותיר קורטוב משעמם למאזין, בייחוד לאור הזכויות הרבות שיש לשניים בבחירת שירים מפעימי לב.
לסיכום, "להיות מאושר" כולל יותר דברים טובים מאשר פחות טובים ואמנם הוא לא מושלם (אך כן שלם) וכולל כמה רגעים מיותרים, השלם עולה על סך חלקיו והוא מציג את גולן מודל 2021 בשיא תפארתו: זה שיודע לנוע בין המנונים לבין שירי אינסטנט נישתיים ולא שוכח גם לחלוק כבוד לזקני השבט. הוא מציג בו את כל החבילה והמאווים שלו ומספק לכל מאזין את הסחורה שהוא מעוניין לקבל ממנו (גם אם לא כולה כוס התה שלו).
