מזה שנים נוהה השחקן אלון נוימן אחר השיר "Nature Boy", המוכר מביצועו המלטף של נט קינג קול. זמן רב נשא בחובו שאיפה כמוסה לעשות משהו עם מושא אהבתו המוזיקלית, עד שנקרתה לו ההזדמנות הנאותה לכך. כשעלתה לפני כחצי שנה האפשרות לשלב פינה חדשה בתוכנית "המניע", שהוא משדר זה מכבר ברדיו "מהות החיים", מבחינתו זה היה כמו סיסמת "סזאם, היפתח!", שעמה חדר עלי באבא למערת ארבעים השודדים.
כעת, הוא אוחז - וירטואלית! - את "המניע לקאבר" (איזו מילה מגעילה, קאבר, אבל היא עדיפה על התחליף העברי המסורבל, גרסת כיסוי...), אלבום דיגיטלי של תריסר חידושים לשירי-עבר אהובים בביצוע תריסר זמרים, כולל "נער הטבע" שלו, פרי תוכניתו ברדיו "מהות החיים". בשירתו מתגלה פן נוסף של איש האשכולות נוימן - שחקן (תיאטרון,קולנוע וטלוויזיה), מדבב, שדר, מתופף, סטנדאפיסט וכל הזמן בן-זוגה של עלמה זק המדהימה. עמה הוא יפתח ביום א' הבא עונה חדשה לסדרת "קפה עמליה" בכאן חינוכית.
תריסר משתתפי האלבום הם: אלון אולארצ'יק, ששר בוב דילן; רוני אלטר (לאונרד כהן), דני בסן ("לילה" של שלום חנוך); מיכאל גריילסאמר (לאונרד כהן); אילן דמרי (סיימון וגרפונקל); יעל דקלבאום ("רדיו הד"); אבישי כהן החצוצרן ("לשיר זה כמו להיות ירדן" של מירי אלוני וחבורת בימות); מיי פיינגולד (אליס מרטון); שי צברי (בילי הולידיי); ג'וני שועלי ("חופשי זה לגמרי לבד" של יהודה פוליקר ובנזין) ונוימן, כאמור, בשירו של נט קינג קול.
"האלבום הופק בתנאי קורונה, בשונה מהפקת אלבומי-אוסף אחרים", מציין נוימן. "אם בדרך כלל מגיעים לאולפן כדי להקליט, הפעם המשתתפים הקליטו את עצמם בבתיהם. אני עצמי למדתי לצורך העניין לא רק להקליט בבית, אלא גם לערוך. בין השאר ניתן לשמוע את האלבום ביוטיוב".
הופעת עם "נער הטבע"?
"לאחר ששנים שרתי את השיר לעצמי, שרתי אותו באחרונה ללא ליווי באירוע הפרידה העצוב לבמאי רוני פינקוביץ' זכרונו לברכה".
אנחנו לא כל כך מכירים אותך כזמר.
"גם אני לא מכיר את עצמי כזמר, אלא כשחקן שגם שר, כשצריך לשיר בהצגות. כך גם ב'העכביש מפלוטו', מופע המחווה לדיויד בואי, שיש לי עם עידן אלתרמן, שבו גם מתאפשר לי לתרגל את מיומנות התיפוף שלי. אתמול הופענו איתו ב'פבלה' אחרי הפסקה מאולצת של שנה שלמה וזה היה מרגש".
נוימן איננו שוכח שאת סגירת המעגל שלו עם המוזיקה הוא עושה דרך הרדיו, "המדיום שבו אני הכי קרוב לעצמי". "לעומת הבמה, יש לי ברדיו חוויה אחרת לחלוטין, משהו שלוקח אותי למסע יותר עמוק", הוא אומר.
מול האינטימיות של הרדיו, נוימן מגלה במרוצת השנים נוכחות ניכרת על מסך הטלוויזיה והקולנוע בעוד שמתקבל הרושם שאיכשהו כשרונותיו אינם מגיעים למיצוי על במת התיאטרון. נוימן איננו מתכחש לכך. "תמיד עשיתי דברים שונים במקביל", הוא אומר, "ומבחינת תיאטרון תמיד הייתי רגל בפנים, רגל בחוץ. אף פעם לא עשיתי מסלול של רק תיאטרון".
נוימן, כמעט בן 54, גדל בחיפה עד גיל עשר ומעיר בהומור שבכל נשימה שלו יש... חלקיקים מהלבניות של בתי הזיקוק. לדבריו, קיבל את ההשראה להומור מאביו ואת האהבה הגדולה למוזיקה - מאמו, שניגנה שנים בפסנתר. כילד השתוקק ללמוד תופים, אך אמו התנתה זאת שילמד תחילה פסנתר כבסיס. הוא עשה כדבריה, מה שאין הוא מצטער עליו, אבל מאז שאחז במקלות התופים, כבר אי אפשר היה לנתק אותו מהם.
ברמת השרון, לשם עבר עם משפחתו, היו לו נעורים פעלתניים למדי. הוא תופף בלהקות נוער ועם ה-1.88 מ' שלו הוא שיחק כדורסל בקבוצת הנוער של אס"א רמת השרון, בהדרכתו של אריה מלניאק וכשעמיתו לחמישייה היה נדב הנפלד, לימים מכוכבי הנבחרת. במקביל גם היה בחוג דרמטי, מה שהביאו לשירות צבאי בתיאטרון צה"ל.
כשהשתחרר, נקלע לאחד הצמתים בחייו. "כמשוחרר טרי, נסים אלוני קיבל אותי להצגת 'שפריץ', שהוא ניסה להעלות", נוימן משחזר. "הסתובבתי ברחובות תל-אביב מבולבל לחלוטין, כי למעשה רציתי ללמוד תיאטרון בחו"ל ושם גם להתאוורר מהשירות בצבא. מצד שני, לא יכולתי לשבור את המילה לאלוני, אחד האנשים שאני הכי הערצתי.
"הוא שמע ממני בסבלנות מה רציתי באמת, ופתאום הוא סיפר לי איך לפני שנים נסע עם יוסי בנאי ועם אבנר חזקיהו לפריז. להפתעתי, הבמאי שכה רצה אותי, פשוט דרש שאסע. 'אין סיכוי שאתה נשאר פה', אמר. 'עזוב את ההפקה שלי ואל תדאג. עוד יזדמנו לך כאן דברים אחרים. רק אל תשכח לשלוח לי גלויה'. זה היה רגע נדיר שבו ראיתי גדלות-נפש של אדם".
נאמן לצו-לבו, ארז נוימן את פקלאותיו ויצא ללמוד משחק, תחילה בניו-יורק ובהמשך בלונדון. כעבור עשור, בהיותו שחקן בקאמרי, אמר לו חברו, דרור קרן: 'אתה חייב לעבוד עם הבנ'דם הזה!' כך מצא את עצמו נוימן משחק עם קרן ועם דינה בליי את שלושת המלאכים ב"אשכבה", ההצגה האחרונה שלוין ביים בחייו הקצרים".
"פגשתי איש נדיר ביותר", הוא מספר עליו. "כל מפגש איתו היה מרגש. הופתעתי לגלות שחנוך מאוד אהב לצחוק. בחזרות היינו ממש מתגלגלים על הרצפה, כשחנוך היה צוחק עד דמעות, אבל בתוכנו כולנו בכינו, מתוך זה שידענו עד כמה היה חולה. כל זמן החזרות היה לנו פחד שהוא ייעלם לנו ולא ישוב".
עם העצב שבהצגת "אשכבה", נוימן הדהים כשהופיע אז גם כ...מתופף בלהקת "מיומנה". אז קרה לו לא אחת כשבאותו ערב קפץ על שתי החתונות. הכיצד?
"ההנאה הכי גדולה שלי היא כשאני יכול להביע על הבמה את שני קצוות הקשת הרגשית, כפי שהיה אז, כשלעומת כל האנרגיה שפירקתי ב'מיומנה', יכולתי להביע ב'אשכבה' רגשות חמלה".
במה תפסה אותך הקורונה?
"בצילומים של סדרה לנטפליקס וגם בצילומי 'קפה עמליה' עם עלמה. זמנית, נאלצתי להפסיק את הוראת המשחק בשיטת צ'בק של איוואנה צ'בק, המורה הגדולה למשחק ומאמנת השחקנים מהוליווד, שיטה שעוזרת לשחקן לצאת מאזור הנוחות שלו ולמדתי ממנה כשעשתה סדנה בארץ. חוץ מזה כידוע לא היו הצגות. כשפרצה הקורונה, לא הייתי באיזו הצגה, כך שלא חטפתי בומבה כזאת חזקה, מה גם שהתפנה לי זמן לכתיבה".
"קפה עמליה"?
"כן, סדרה מקסימה בכאן חינוכית, שבה אנחנו, עלמה ואני, גם איילת רובינסון, משתתפים בעקבות אלבום שירי-ילדים מאת דפנה בן-צבי, שבו שרנו לפני ארבע שנים".
איך זה לחיות הן עם ...שרה נתניהו, הן עם מרב מיכאלי?
(צוחק) "זה להרגיש את לב הסכסוך אצלך בסלון".
יוצאים לעלמה חיקויים של "ארץ נהדרת" תוך כדי חיי הבית?
"גם. חוץ מהחיקויים שהיא מתרגלת עלינו עם הכישרון הבלתי נדלה שלה, בדרך כלל לא שקט אצלנו. הבית שלנו מלא חיים. אנחנו רוקדים, שרים ועושים שטויות עם שתי הבנות שלנו. זה נורא כיף".
גם ההפגנות היו כיף?
"לא, אבל הלכתי להפגין איפה שיכולתי; גם בבלפור. גם ההשתתפות באחד מהתשדירים שקראו לציבור ללכת ולהצביע היא מעין הפגנה. לנו, האמנים, יש על מה למחות ולהפגין על מה שעשו לתרבות בשנה האחרונה. אני לא יכול לתאר איך החיים שלי היו נראים בלי חנוך לוין, יוני רכטר, סטיבי וונדר או לד זפלין. בלעדיהם וכאלה החיים לא היו שווים לחיות אותם".
והים?
"אני רואה שעלית על זה. כמי שגדל בחיפה עד גיל עשר, אני מאוד אוהב ים ושום קורונה לא תמנע את זה ממני וכשלא היה סגר יכולתי לגלוש בסאפ, מה שאני מאוד אוהב. מאוד טוב לי להיות במים. כנראה, זה קצת מרגיע את האש שיש בי".