כבוד, אפילו הרבה כבוד: מעתה אפשר להעלות בנשימה אחת את שמה של המנצחת הישראלית-אמריקאית הבינלאומית ג'יזל בן-דור עם שמותיהם של השחקנית הלן מירן, הקומיקאי ג'ון אוליבר ומנכ"ל "פייזר", אלברט בורלה. זאת, כשלרגל יום העצמאות האמריקאי הוכרזה המנצחת פורצת הדרך על-ידי תאגיד "קרנגי" כמי שזכתה איתם בפרס היוקרתי "מהגרים גדולים, אמריקאים גדולים", לציון תרומתה לחברה האמריקאית.

מהגרת, מהגרת, אבל אני תופס אותה נרגשת דווקא בדירתה השכורה בהרצליה. "ממש ברגע הזה העביר לי הבן מניו-יורק צילום שלי על פוסטר ענק ברחובות העיר", נפעמת בן-דור, שניצחה על תזמורות מהגדולות בעולם כמו הפילהרמוניות של ניו-יורק ולונדון. "זה משהו שאפילו לא יכולתי לדמיין שיקרה לי וקורה לאדם אולי פעם בחיים".

הסיפור של בן-דור, 66, שנולדה באורוגוואי למשפחה בעלת שורשים פולניים, תוסס למדי. "במונטווידאו קיבלתי חינוך ציוני ומכיתה א' למדתי עברית, מה שהקל על הקליטה שלי בישראל, שאליה עלינו כשהייתי בת 18", היא מעידה. "אז בכלל לא היה בתוכנית שלי לעזוב את הארץ, אבל המוזיקה ניצחה".

ג'יזל בן דור (צילום: רוברט יאביק)
ג'יזל בן דור (צילום: רוברט יאביק)

איך?
"שלוש שנים אחרי שעליתי לישראל, קיבלתי מלגה ללימודי ניצוח בברלין, אבל בעלי לעתיד פשוט אמר - 'לגרמניה אני לא נוסע!' אז למדתי לתואר שני באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין, בתל-אביב, כתלמידה של המנצחים שלום רונלי-ריקליס ומנדי רודן. בכך מיציתי את לימודי הניצוח בארץ. כשבעקבות מלגה נסעתי ב-80' להמשך לימודי הניצוח בבית הספר למוזיקה של אוניבסיטת ייל, בכלל לא חשבתי שזה ישאיר אותי בארצות הברית".

בעצם, מתי התחלת לנצח?
"התחלתי לנצח במונטווידאו לפני שידעתי שקוראים לזה ניצוח. בגיל 12, כשאנחנו, הבנות, ארגנו לעצמנו מקהלה, ניצחתי עליה באופן טבעי כשיצאנו להופעות ומאז נשארתי עם הניצוח".

מכל המנצחים שעמם עבדה בעבר לא מפתיע שלאונרד ברנשטיין זכור לה במיוחד. "הוא היה מהאנשים שאומרים שהם גדולים מהחיים", היא מציינת בהערצה. "מבחינתנו, המנצחים הצעירים, הוא היה כמו רבי. לא אשכח איך פעם הוא היה אמור לנצח על האורטוריה 'בריאת העולם' מאת היידן, יצירה די ארוכה. בשעת אחרי הצהריים מאוחרת שלפני הקונצרט הוא כינס אותנו, חמשת התלמידים שלו ממדינות שונות. 'בואו, ילדים', הוא קרא לנו וכשאנחנו סביבו, הוא ניגן לנו את כל הפרטיטורה מההתחלה עד הסוף עם הסברים. כדרכו, הוא נתן את עצמו עם כל הלב. כשכמעט הגיעה שעת הקונצרט, לא הייתה לעוזר האישי שלו ברירה אלא לתלוש אותו מהפסנתר, לשים עליו פראק ולהטיס אותו אל הבמה. כזה היה ברנשטיין".

נזכיר שהיית שנים יד-ימינו של המנצח הגרמני הנודע קורט מאזור.
"מאזור הוא סוג שונה לגמרי של מנצח. אם אצל ברנשטיין כל המוזיקה הייתה תיאטרון במובן הטוב של המילה והידע היה עובר אלינו בצורה לא מסודרת אלא מהלב, אצל מאזור יש משמעת וכמי שבא מגרמניה המזרחית, אין לו מתחרים במוזיקה רוסית. מאזור הוא איש גדול מימדים, שבעקבות תאונה הוא, אוהד מובהק של מדינת ישראל, מנצח עם היד בלי שרביט".

ואת?
"אני מנצחת תמיד עם שרביט. זה התחיל כשנבחנתי באקדמיה למוזיקה למלגה מ'קרן שרת', כשבהיותי שמאלית ניצחתי ביד שמאל ובלי שרביט. לאחר שהשופטים אישרו לי את המלגה, הם לקחו אותי הצידה ואמרו לי - 'את תנצחי עם שרביט וביד ימין, כמו כולם. כששאלתי למה, הם ענו שיש לי מספיק בעיה בניצוח בכך שאני אשה. אני מודה להם עד היום. להיות אשה לא מקל בניצוח אם כי כשהנגנים רואים שהמנצח יודע מה שהוא רוצה, בדרך כלל אין בעיות, אם כי כאישה אני לא יכולה לבוא אליהם בתקיפות כמו מנצחים גברים. זה לא מתאים. בדרך כלל אני מסתדרת גם אם לפעמים עלול לצוץ איזה נגן שיעשה בלגן".

אחד משיתופי הפעולה הבולטים של בן-דור היה לפני חמש שנים עם פלאסידו דומינגו, מי שהוכר כאחד מגדולי הטנורים בעולם, באלבום ובו קטעים מהאופרה "דון רודריגו", מאת אלברטו חינסטרה, המלחין הארגנטינאי, האהוב עליה.

את ודומינגו?
"בדיוק כך! לאחר שבתחילת הדרך שלו הוא שר באופרה הישראלית, הפריצה הבינלאומית שלו הייתה בתפקיד הראשי באופרה הזאת בניו-יורק. דומינגו אף פעם לא שוכח מניין הוא בא. כששמע שאני עומדת להקליט את היצירה, הוא התקשר אלי. מה יכולתי לבקש יותר?".