לאה שבת מעולם לא הפסיקה את המסע שלה לגילוי עצמי. אולי זו הסיבה שהיא מצליחה להישאר רלוונטית וייחודית בנוף המוזיקלי כבר למעלה מ־30 שנה. “ההתפתחות המוזיקלית באה לידי ביטוי בדברים שבן אדם עובר בחיים”, היא אומרת כעת.
בן אדם תמיד משתנה למשהו. כשאתה מכניס משהו לחיים שלך – הכתיבה שלך משתנה. ואני כזאת, אחת שלומדת, אחת שמחפשת כל הזמן, אחת שרוצה להיות הכי שמחה, חופשייה ומחוברת שיכול להיות, וכל זה עובר דרך הרבה מים. בכל צעד שאתה עובר בחיים אתה מוריד עוד קליפה ממך ומגלה עוד קליפה בך, וכל זה משפיע על הכתיבה ויוצר דבר שלם”.
תמיד היית כזו רוחנית?
“תמיד הייתי כזו רוחנית, אבל הדבר שהכי ביטא בנערותי את הרוחניות שלי היה המוזיקה. ההתעסקות שלי ברוחניות התבטאה תמיד בסקרנות לדעת עוד ועוד דברים. אבל התקופה הרוחנית הבולטת שלי בפועל הייתה אחרי הצבא, וזה בא לידי ביטוי בסדנאות, לימודים, מורים רוחניים, גילויים חדשים על עצמי. יצאתי למסע משמעותי של חיפוש, וזה נושא פרי ומשתלם, כי בן אדם שלא ממלא את עצמו ואת הייעוד שלו ולא מגשים את המתנות שהוא קיבל בעולם הזה – יכול ללכת לאיבוד”.
אחד הפירות של המסע הזה הוא שירה החדש, “חוף מבטחים”, שיוצא היום לאוויר העולם. אומנם שבת כתבה והלחינה אותו לפני קצת יותר משנה, אך השיר עבר לא מעט תהפוכות ושינויים עד שהבשיל לכדי שיר מוגמר, בהפקתו המוזיקלית של גלעד שמואלי. “השיר התחיל ממשהו אחד, המשיך למשהו אחר, נכנסתי לתוכו וחיפשתי את המילים המדויקות, את המבנה המדויק, וגם העיבוד המוזיקלי היה שונה בהתחלה”, היא מספרת. “השיר הזה עבר שלושה מפיקים מוזיקליים. שילמתי לשלושתם כסף ועברתי ממפיק למפיק עד שהרגשתי שלמה איתו. לעבוד שנה על שיר זה לא משהו שקורה לי ולא אופייני לי, אבל זה השיר הכי אהוב עליי כי הוא גילה בי עולם שלם ועומק חדש שצללתי אליו. השיר חי בי עד שהוא הגיע למקום שבו הרגשתי שאני שלמה איתו. זה שיר מאוד יקר ללבי”.
מהו חוף מבטחים עבורך?
“בהיבט הנפשי, חוף מבטחים עבורי זה קודם כל חיבור לעצמי, זו התעוררות, זה קשר שלי עם עצמי לגבי מה אני עושה פה, וזה גם הקשר שלי עם הקדוש ברוך הוא. בהיבט הפיזי, חוף מבטחים זה הבית הפיזי שלי, זו הבת שלי, אלו הסירים שבמטבח וגם החברים”.
בתקופת הקורונה הרגשת שחוף המבטחים הזה קצת מתערער?
“תשמע, חוף המבטחים זה דבר שאתה כל הזמן צריך לחפש אותו. זה לא דבר שהוא יציב בלי שאתה עובד על זה, זו עבודה לכל דבר. פעם אתה מרגיש שאתה בחוף מבטחים, ופעם אתה מרגיש מעורער. אנחנו נתונים לתנועות ולדרמות כל הזמן, וזה לא קשור לקורונה”.
ליפול ולקום
שבת (64), אחת היוצרות המוערכות במחוזותינו וזמרת נשמה במלוא מובן המילה, פרצה לתודעה בשנת 1989 עם שירה הראשון “לא זוכרת איזה חורף”, שסימן אותה כהבטחה בשמי הפסקול המקומי. מאז לא הפסיקה ליצור, להלחין ולהקליט כשבאמתחתה שבעה אלבומי אולפן, וקלאסיקות רבות שעליהן היא חתומה, בהן “בגלל הרוח”, “חום שאתה מחפש”, “רק החיים”, “השיר שיביא לך אהבה”, “חתיכת שמיים” ועוד, שביטאו קול עוצמתי ובועט.
“מה שחשוב לי, לאורך כל שנות היצירה שלי, הוא ללכת עם שינויי הזמנים ולזרום, אף פעם לא להיתקע בעבר”, היא אומרת. “תמיד חשוב לי לחדש את עצמי בהגדרה המוזיקלית ולאתגר את עצמי. לפני שאני יוצרת מוזיקה בשביל פרנסה, אני יוצרת מוזיקה בשביל הנשמה, וזה תמיד הדבר הכי חשוב עבורי”.
את שלמה עם ההחלטות שלך בקריירה?
“אני יכולה להגיד לך שעשיתי את מיטב יכולתי, אני 100% בתוך זה, אני בן אדם של מוזיקה, בן אדם של הנשמה של המוזיקה כי המוזיקה היא דבר יפה, נשגב ועוזר לאנשים, ותמיד עשיתי באהבה גדולה והלכתי עד הסוף עם המוזיקה שלי. עד היום. מדובר על שנים של חיים שאני מקדישה למוזיקה, ולא כולם מגיעים לדבר הזה, לא כולם שורדים בדבר הזה”.
מה הסוד?
“זה לא קל לשהות בתוך המקום הזה של המוזיקה. יש צורך להאמין בעצמך חזק, להתעקש, לא לוותר, ליפול ולקום וליפול ולקום. כמו בכל דבר בחיים. הכי חשוב להיות אמיתי עם עצמך. אל תשכח שזו גם הפרנסה שלי, והכי חשוב לי להיות אמיתית עם עצמי ועם היצירה שלי ואני גם מתפתחת עם המוזיקה שלי כל הזמן, שזה ממש מגניב. אני נורא שמחה על כך. אין לי בעיה לעזוב את מה שעשיתי עד עכשיו ולעשות דברים חדשים”.
את נמצאת עכשיו במקום המקצועי שעליו חלמת?
“החלום שלי תמיד היה להיות חופשייה, לעשות דברים בצורה הכי פתוחה שיש עם עצמי. לא להיות תלויה בשום תכתיבים, אלא לעשות את הדברים שמסיבים לי אושר ועושים לי טוב בנשמה. לא לעשות חשבון אם זה מתאים או לא מתאים, אם זה שייך או לא שייך. היום שוקלים הכל לפי הצלחה או לא הצלחה, ופחות ופחות מתמקדים בדברים שלא קשורים לדברים האלה, ואני אוהבת את החופש לעשות מה שבראש שלי”.
בשנה האחרונה הספיקה שבת להוציא שני סינגלים חדשים (“בדרך שלך” ו”לוקחת חופש”), המשיכה את סיבוב ההופעות הארצי שלה, שבתקופת הקורונה גם הותאם לפורמט חצרות בתים, ובימים האחרונים הגשימה חלום ישן: השקת המופע “לאה שבת שרה ג’אז ובוסה נובה”.
“הופעת הבכורה עוררה בי התרגשות גדולה”, היא מתארת. “לשיר בפורטוגזית ובאנגלית שירים שאני מאוד אוהבת, מתקליטים שחרשתי בשנות נעוריי, זה היה מרגש. ליוו אותי מיטב נגני הג’אז: המתופף איתן איצקוביץ’, הגיטריסט עמוס הדני, הקלידן עדי רנרט והבסיסט והמנהל המוזיקלי צור בן זאב. זה דבר שחלמתי לעשות במשך הרבה שנים, ואחרי מופע הבכורה אני יכולה להיאנח בסיפוק גדול”.
ב־27 באוקטובר תשתתף שבת לראשונה בקריירה הענפה שלה במופע אישי בפסטיבל הפסנתר המסורתי ותארח את אחיה, היוצר והזמר שלומי שבת ואת היוצר והזמר נועם בנאי, בנו של חברה הקרוב מאיר ז”ל, שעמו הקליטה לאחרונה את הקאבר לשירו של ארז לב ארי “מה אעשה” במסגרת פרויקט “צו השעה”. “הולך להיות תענוג גדול, ואני שמחה מאוד לקראת הפסטיבל”, היא אומרת. “זה מרגש אותי לארח את אחי האהוב שלומי ואת נועם (בנאי) המתוק ולבצע את מיטב השירים שכולם מכירים בעיבודים מיוחדים. בכלל, אני תמיד אוהבת לגוון בעיבודים, ובכל הופעה להישמע שונה מההופעה שקדמה לה”.
שש שנים חלפו מאז אלבומך האחרון “לגדול לצדך”. מדוע?
“אל תשכח שמאז ועד היום הוצאתי לפחות שבעה שירים. בשנים האחרונות אני מתעסקת בעיקר בסינגלים, כי אני מבינה שלא קונים דיסקים, ואין לי עניין להתעסק במשהו שלא קונים אותו כי מדובר בהשקעה כלכלית. השירים קיימים ברשת ונגישים לכולם, ואני לא מרגישה צורך או חובה בעניין הזה”.
מה את חושבת על דור המוזיקאים החדש?
“יש אמנים מכל הסוגים והמינים, יש הרבה דברים. יש טוב בכל סוג מוזיקה שעושים. יש כאלה שעושים ‘כמו’ ומנסים להיות ‘דומים’ למשהו אחר, ויש כאלה שבוחרים ביצירות יותר מקוריות. כשאני עושה כיתות אמן ומישהו בא אליי, אני מדברת על כך שאמן צריך לעשות דברים שהוא אוהב, דברים שבאים מהלב. וזה יכול להיות כל סגנון מוזיקה”.
מה את חושבת על פליטי תוכניות הריאליטי?
“יש משהו שהוא כמו קפיצת זמן כשאתה שומע בת 11 שנשמעת כמו ג’ניס ג’ופלין או בת 15 שנשמעת כמו אריתה פרנקלין, וזה מוזר לי, כי אני מכירה אנשים שעושים דרך. יש כאלה שעוברים מסע ארוך ויש כאלה שבקיצור דרך מגיעים לתוצאות. אבל בסופו של דבר, לא משנה אם אתה מגיע לתוצאות בדרך מהירה או אחרי כברת דרך ארוכה, כל עוד אתה עושה משהו מהלב, עם אמת וכוונה, אז אתה בדרך הנכונה והטובה”.
איך עברה עלייך תקופת הקורונה? מה סייע לך לשרוד?
“בקורונה הופעתי הרבה בחצרות. אהבתי את הקונספט הזה, זה היה נחמד מאוד ה’ביחד’ הזה, וזה גם היה מאוד טעים כי אתה נכנס לאנשים למטבח. הייתה תחושה שכולנו ביחד בדבר הזה, וזה היה מרגש”.
בתקופת הקורונה היו דיווחים שקריים על מצבו הרפואי של אחיך שלומי לאחר שנדבק בקורונה ואושפז. איך התמודדת עם הפייק ניוז?
“היה על הפנים. לא בא לי להיזכר בזה”.
מה חשבת על הטיפול בענף התרבות?
“נורא כאב לי הלב על החברים שחטפו מהלומה כזו. אני חושבת שבפעם הבאה, אם יקרה כזה דבר חס וחלילה, אז אפשר לעשות את זה אחרת. כל עובדי הבמה, הסאונדמנים וזמרים וזמרות שאין להם משהו אחר – היו צריכים לדאוג להם. זה היה עצוב. הדבר הטוב שהיה בקורונה הוא שזה עצר אותנו מהריצה האוטומטית שלנו ונתן לכל אחד לחשוב”.
מרגישה עוד את אפקט הקורונה על הענף?
“בטח שאני מרגישה, אנשים לא מחוסנים לא מגיעים להופעות, ואנשים מחוסנים צריכים להראות ‘תו ירוק’. מרגישים מאוד את האפקט הזה של הקורונה”.
התקופה הזו השפיעה על היצירה שלך?
“כן, כתבתי הרבה בתקופת הקורונה. גם השיר החדש נכתב בתקופה הזו”.
את אופטימית וחושבת שהמצב ישתפר?
“מאוד. אגב, אופטימיות היא גם חוף מבטחים”.
לסיום, יש פנטזיה מקצועית שאת רוצה להשיג?
“יש הרבה, בין השאר לעשות ערב שירי מחזמר, להפיק ולהקליט שיר עם הרבה אמנים כמו ‘We Are The World’, עשיתי שני שירים כאלה בעבר ואני רוצה עוד, אני אוהבת את זה. עכשיו הגשמתי פנטזיה נוספת עם מופע הג’אז והבוסה נובה החדש. אני בתקופה מרגשת”.
פסטיבל הפסנתר יתקיים ב־27־30 באוקטובר. לאה שבת תופיע במופע “30 שנות יצירה" ב־27 באוקטובר בשעה 21:00 במרכז ענב בתל אביב.
