“דם לא טוב“ (מילים ולחן: אלון אולארצ'יק), 1970
“זה שיר שאלון אולארצ'יק כתב והלחין עוד בזמן שהיינו חיילים בלהקת הנח“ל. יצרנו קשר עם חברת התקליטים ‘פולידור' והצענו להם להקליט תקליט שדרים תחת שם הצמד: 'נו אז מה?'. זה היה בסוף 1970. אלון כתב והלחין כאמור את ‘דם לא טוב', ואני הלחנתי את השיר שנמצא בצד השני של התקליט, ‘סופה', שכתב חברנו ללהקה הצבאית אמוץ ברונטמן. שרתי את השירים בלי להבין מילה, אבל ניגנו פשוט רוקנרול, והשיר ‘דם לא טוב' לא עבר צנזורה ברדיו בגלל המשפט ‘ישו מתעלס עם גברי'. זו הייתה תקופה בארץ שבה הייתה צנזורה מחמירה“.
“לעוף איתך“ (מילים: אהוד מנור, לחן: נורית הירש), 1971
“השיר הוקלט על ידי באופן מקרי כי הוא יועד במקורו לבעז שרעבי, אבל מסיבה מסוימת זה לא יצא, אז נורית ואהוד ביקשו ממני להקליט אותו ושרתי אותו בסולם של בעז. השיר היה לשיר הנושא של הסרט ‘כץ וקרסו' (1971)“.
“מיקה“ (מילים ולחן: יאיר רוזנבלום), 1971
“זה שיר אהבה שיאיר רוזנבלום כתב והלחין על בחורה שהוא היה מאוהב בה. הוא ביקש שאני אהיה הדובר שלו בשיר כיוון שהוא לא היה זמר, ואני ראיתי בכך זכות גדולה. אותה מיקה היא מיקה מרידור, לימים מיקה בשן, אשתו של יגאל ז“ל“.
“נאום תשובה לרב חובל איטלקי“ (מילים: נתן אלתרמן, לחן: יאיר רוזנבלום), 1972
“זה אחד השירים שביצעתי כסולן בלהקת הנח“ל בתוכנית ‘פלנ“חניק' שהועלתה בשנת 1972. התוכנית הייתה מורכבת משני חלקים: האחד – אגדות ילדים שהיו מודל לשירים ומערכונים, והשני – עניין הפלמ“ח: מי פירק ולמה. באו אנשים שהיו קשורים לתקופה ודנו איתנו בדברים שקשורים לפעילות הפלמ“ח. זו הייתה חוויה בשבילי כי הייתי עולה חדש ולא ידעתי כלום, וכל מפגש כזה היה עבורי פיסת היסטוריה מהמולדת החדשה שלי“.
“ליל חניה“ (מילים: נתן אלתרמן, לחן: יאיר רוזנבלום), 1973
“בזמנו יאיר רוזנבלום ואני היינו מאוד קרובים ובאחת השיחות בינינו, בהיותי נער בעל חלומות, אמרתי לו שיש לי חלום לשיר יום אחד עם תזמורת סימפונית גדולה. אז הוא אמר לי: ‘יום אחד לא רחוק זה יקרה'. ואכן יום אחד, כשגידי גוב ואני עמדנו להשתחרר מלהקת הנח“ל וכבר היינו בלהקת כוורת, הציעו לשנינו להשתתף בפסטיבל הזמר והפזמון 1973. לי יאיר הציע להשתתף עם ‘ליל חניה' יחד עם ירדנה ארזי וחנן יובל, ולגידי הציעו את ‘יעלה ויבוא'. שנינו התלבטנו אם להשתתף בפסטיבל, כי זה לא היה בדיוק אירוע שממש צידדנו בו, אבל אמרתי לגידי: ‘אם אחד מאיתנו יזכה או ידורג באחד המקומות הראשונים, זה יוכל לקדם לנו את פרויקט ‘כוורת''. אז שנינו הלכנו לדבר הזה. במקור יאיר ייעד את ‘ליל חניה' ליהורם גאון, אבל הוא דחה את זה. לקח לי הרבה מאוד שנים להבין על מה השיר מדבר, אבל זו הייתה חוויה נהדרת עבורי“.
“שיעור מולדת“ (מילים: עלי מוהר, לחן: אפרים שמיר), 1975
“זה שיר שכתבתי בגיל 14 בנעוריי בפולין. הייתי מתפלח הרבה מבית הספר, אבל בגלל שהעיר שבה גדלתי הייתה קטנה, והייתה סבירות גדולה שאתקל במישהו מהמשפחה שישים לב שאני מבריז, אז הייתי מתגנב לכנסיות כי ידעתי שלשם בני משפחתי לא ייכנסו. זה היה מקום קריר ונעים בימי קיץ, ותמיד היה שם מישהו שהיה מנגן באורגן, וזה נתן לי השראה ללחן הזה. במקור כתבתי את המילים בפולנית יחד עם חבר, כשהטקסט דיבר על געגוע של מישהו למולדת שהוא מעולם לא ראה. לימים ביצעתי אותו באודישן ללהקת הנח“ל. מנחם זילברמן, חברי ללהקת הנח“ל, הכיר ביני לבין עלי מוהר שכתב את הטקסט, והשיר נכלל באלבומה השלישי של כוורת, ‘צפוף באוזן' (1975)“.
“היא כל כך יפה“ (מילים: דני סנדרסון, לחן: יצחק קלפטר), 1975
“בכוורת היינו משמיעים אחד לשני שירים כל הזמן, ויצחק קלפטר השמיע לי שני שירים שהיו טובים רק בחצי הראשון שלהם, ואחרי כן התבלגנו קצת. הצעתי לו לחבר בין שני החצאים הטובים, וכך נולד השיר, שאת הטקסט שלו כתב דני סנדרסון וביצעתי כסולן בכוורת בשנת 1975“.
“העולם שמח“ (מילים: דני סנדרסון ואלון אולארצ'יק, לחן: אפרים שמיר), 1975
“השיר נכתב והוצע במקור לשלישיית הגשש החיוור לבקשת אברהם דשא פשנל. בסופו של דבר הגששים לא קיבלו את זה, ואז בהזדמנות אחרת הצעתי את זה לכוורת“.
“ערב של יום בהיר“ (מילים: יהונתן גפן, לחן: אפרים שמיר), 1976
“זה שיר שהולחן בניו יורק. כוורת הייתה בהליך של משא ומתן עם חברת תקליטים אמריקאית והוזמנו לאודישן, אבל אז הבנו שאין לנו שיר אוניברסלי, אלא רק שירים לוקאליים, כמו ‘המגפיים של ברוך' ו'פה קבור הכלב', שירים של ישראלים קיבוצניקים שהאמריקאים לא התחברו אליהם. דני סנדרסון פנה אליי ואמר לי: 'שמעתי שאתה מזמזם בזמן האחרון איזו מנגינה וזה נשמע טוב. בוא נכתוב לזה מילים באנגלית, שיהיה לנו שיר רגיל באודישן'. ואז הוא כתב מילים אנגליות: You are my heart, You are my soul, You are always on my mind, baby. לא עברנו את האודישן, אבל עם הטקסט העברי של יהונתן גפן השיר הפך ל'ערב של יום בהיר' שעד היום שורד“.
“נכון את יפה“ (מילים ולחן: אפרים שמיר), 1977
“זה היה שיר דאחקה פרטי. הייתי נער מאוהב ונלהב מאוד מחברתי ללהקת הנח“ל, ירדנה ארזי, וזה בעצם שיר על נער זועף שלא קיבל את תשומת הלב שהוא חשב שמגיעה לו“.
“רוקד לקול הבנות“ (מילים: עלי מוהר, לחן: אפרים שמיר), 1983
“זה שיר שהחל כניסיון לכתוב שיר דיסקו בסגנון הבי ג'יז באותה תקופה. אז התחברתי עם עלי מוהר והוא הביא לי טקסט. לקחתי את מנגינת הדיסקו והתאמתי אותה ‘טיילור מייד' לטקסט של עלי מוהר וככה זה נהיה“.
“עברתי רק כדי לראות“ (מילים: אסתר שמיר, לחן: אפרים שמיר), 1977
“זה היה למעשה השיר הראשון לדעתי שאסתר שמיר ואני הוצאנו. בזכות להקת הנח“ל, כעולה חדש, הכרתי הרבה מהבפנוכו של התרבות הישראלית והגיאוגרפיה של הארץ. הנסיעות באוטובוס לסיני היו ארוכות ומשעממות מאוד, וכיוון שלא ידעתי עברית, הייתי מאמן את עצמי לקרוא מהר: הייתי משתדל לקרוא מה כתוב על שלטי דרכים. על השלטים בדרך לסיני היה כתוב ‘נחל כזה' ו'נחל כזה'. בפולין נחל היה בא רק עם מים, ופה היה רק שלט באמצע מדבר, אז חשבתי שזה סוג של חזון ציוני שמקימים מדינה ושמים שלטים איפה שיקומו דברים. זה נורא מצא חן בעיניי העניין של לייצר מציאות. כיוון שישבתי ליד אסתר, שאלתי אותה מה הקטע של השלט, והיא הסבירה לי שכשבצפון יורד גשם, בסוף הוא מתנקז דרומה והופך לנחל לכמה שעות. יותר מאוחר השמעתי לה איזו מנגינה שהסתובבה לי כל הנסיעה בראש, והיא כתבה שיר אבסטרקטי מאוד שבו הופיע המשפט הזה של נהר הזורם בלי מים. כתוצאה מהשיחה הזו נולד השיר“.
“שורפת את הלב“ (מילים: דורי בן זאב, לחן: אפרים שמיר), 1980
“זה שיר שתיאר את סדר היום שלי. הוא הוקלט על ידי להקת 'חמסין'. עד עצם היום הזה יש לי פינה בבית שבה יש ציוד, ואני יושב ומנגן ואני לעולם לא מכבה את המגברים. הגיטרה כל הזמן במצב של מוכנות לנגינה, כמו מחכה עד שאתפנה מהשטויות שלי ואחזור לנגן, וזה שורף את הלב“.
“הידעת את הדרך?“ (מילים: עלי מוהר, לחן: אפרים שמיר ושם טוב לוי), 1982
“בזמנו מפיקה ב'קול ישראל' פנתה אליי וסיפרה לי שהם מכינים תוכנית בשם ‘ארץ שמש' המשלבת בין מוזיקה מזרחית ומערבית. שאלו אותי אם אני מוכן להלחין שיר ואמרתי ‘בוודאי שכן'. עבר חודש ושכחתי מהעניין הזה, ויום אחד הם התקשרו וקבעו איתי פגישה למחרת ושאלו אם יש לי שיר. בשיא החוצפה אמרתי שכן, ובאוטובוס, בדרך לאותה פגישה, חיברתי את השיר בלב“.
“חבר בחברת עצמי“ (מילים: אפרים שמיר ויעקב גלעד, לחן: אפרים שמיר), 1983
“זאב טנא שלח לי טקסט שנקרא ‘אני יושב בחברת עצמי'. זה משפט שנורא מצא חן בעיניי, אבל השיר לא כל כך. כשהלחנתי את הטקסט, פגשתי את יעקב גלעד וביקשתי שיקמבן לי מילים לשיר, ואז שנינו זרקנו רעיונות ונולד השיר“.
“עלינו ועל אוהלינו“ (מילים: אהוד מנור, לחן: אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק), 1992
“רציתי לכתוב שיר על שבט נודד במדבר ורציתי שזה יהיה שיר אתני, אבל לא ידעתי מה לעשות עם הרעיון. זו הייתה תקופה שבה גידי גוב ואני עבדנו על תקליט שגידי הפיק מוזיקלית. השמעתי לו את השיר, והוא שלח לאהוד מנור, שדיבר איתי. הסברתי לו את הרעיון, והוא כתב את הטקסט שאלון ואני הלחנו“.
“קניתי לה בית“ (מילים ולחן: אפרים שמיר), 2003
“זה היה ניסיון לייצר בלוז־רוק בעברית. זה ממש לא הולך ביחד כי עברית זו שפה של אלפי שנים ובלוז־רוק זה סגנון חדש יחסית, אבל הייתה לי מנגינה והמצאתי סיפור, וזה עבד“.
“הורה המעגל“ (מילים: רחל שפירא ואפרים שמיר, לחן: אפרים שמיר), 2020
“זה שיר שנכתב בתקופה קשה של ההפגנות בבלפור. הוא נולד בעקבות סרטון שראיתי ביוטיוב, ובו תועד מעגל צעירים רוקדים ‘הורה' ושוטרים מתנפלים עליהם. זה חרה לי מאוד. בארצנו, תמיד כשהיה אירוע ציוני גדול ומבורך, כולם יצאו לרחובות ורקדו ‘הורה' ואף אחד לא הרביץ לאף אחד, ופה ילדים פטריוטים יצאו לרחוב להביע דעתם ללא אלימות, ושוטרים הביאו להם מכות. זה כאב לי מאוד. לא הייתי מסוגל לכתוב טקסט כזה זועם, אז פניתי לרחל שפירא, שלחתי לה את המנגינה, היא כתבה סקיצה ושלחה לי, ובחוצפתי הלא יודעת גבולות התערבתי לה בתוך השיר. אני לא בטוח שהיא כל כך אהבה שעשיתי את זה, אבל מבחינה ריתמית זה הסתדר. היא גילתה רוחב לב ואמרה לי: ‘אפרים, קח את השיר', ואני מודה לה ואוהב אותה על כך“.