פעם אריה, תמיד אריה. חיים אלגרנטי, מנהיג להקת "האריות" המיתולוגית, חוזר במלוא התנופה עם "זמן", להיט בטעם של פעם, שחיבר עם דוד ריבלין ואולי ישמש לו כמקפצה לאלבום חדש, בלי התחייבות לתאריך מסוים. שיר-אהבה מלא זיכרונות עם געגועים לעבר, כעדותו. "אני זמר נוסטלגי", הוא מצהיר בחדווה, בניגוד לאי אלה מעמיתיו הזמרים, שמנסים לטאטא מתחת לשטיח את ההתרפקות הזאת.
ואם נוסטלגיה, אז למה לא עד הסוף. ב"זמן", "בלדת רוק עוצמתית ומרגשת", כעדות בעל הדבר, הוא שש לשתף פעולה עם שני מוזיקאים, שהם דור-המשך לאמנים, שכבר פעלו כאשר קולה של להקת "האריות" נישא ברמה - פיטר רוט, בנו של פול רוט ונכדו של לסלו רוט, בגיטרות ואריאל קשת, בנו של ששי קשת, שהפיק מוזיקלית את אלבום הבכורה של בר, הבת הצעירה של אלגרנטי, בקלידים. ארז כספי, המפיק המוזיקלי של "זמן" ונגן הבס בהקלטה, הוא בעלי אולפן "בארדו", שבו הוקלט השיר.
בצאתו עם השיר החדש, טיפוס משפחתי כאלגרנטי מוקף בבנותיו, שתיהן זמרות גם כן, שירשו ממנו את המוזיקליות שלהן. אם מאיה הינה המנוע שמאחורי הפקת "זמן", בר תרמה את חלקה בצילום מרשים של עטיפת הסינגל.
מאיה, הבכורה, מופיעה איתו זה מכבר במופע, שהם קוראים לו "האגדה חוזרת". "ה'אגדה' כאן היא המוזיקה של שנות ה-60", חשוב לו להבהיר, לבל ייחשד בטיפוח פולחן אישיות, כשדי לו שביתו בבת-ים, קרוב לחוף, נראה כהצדעה מתמדת לימי הזוהר דאז של "האריות".
אלגרנטי, 71 ואחיו הבכור, שוקי, נכדיו של מי שהיה החזן הראשי בבית הכנסת באיזמיר שבטורקיה, הקימו את הלהקה ב-65', כחלק מתור הזהב בשנים ההן של עידן להקות הקצב. מדוע "האריות"? - "כי היה אז פופולרי לקרוא ללהקות על שמות של בעלי-חיים, כמו חיפושיות, נשרים וקופים. אנחנו בחרנו את החיה האצילית ביותר".
הכירו אותו בימים ההם כחיימון, כינויו מהבית, "כי גם לנגן הבס שלנו קוראים חיים". כוונתו, כמובן, לחיים סבן, מי שנהיה אמרגן הלהקה, שממנה המריא לקריירה עסקית משגשגת בחו"ל, שהפכה אותו לאחד מעשירי תבל.
אלגרנטי, לאחר שהסתער עם "האריות" על לונדון, חבר בשובו ארצה חד-פעמית למתחרים מלהקת "הצ'רצ'ילים" בביצוע יוצא דופן של "הקורל לאוהבים הצעירים" מאת באך עם הפילהרמונית, בעיבודו של נעם שריף. בהמשך סיפק עם חבריו מ"האריות" ביצוע רוקיסטי מפתיע ל"שיר העמק" ("באה מנוחה ליגע"), הישן והטוב של אלתרמן וסמבורסקי. בשנות ה-70 הוא היה בצמד מוזיקלי עם רעייתו הדוגמנית, מירי, כשבאחד מפסטיבלי הילדים הם קטפו את המקום הראשון.
בשלהי אותו עשור מצא אפיקי פרנסה אחרים לצד המוזיקה, שעליה לא ויתר מעולם, בעיקר בתחום הקוסמטיקה וההלבשה, עד שהגיע למסקנה, ש"בארץ הזאת עם כל הבירוקרטיה שיש כאן רק מפסידים בעסקים ועדיף לשיר".
התפשטות האומיקרון מטרידה את אלגרנטי, שהיה מעדיף שלא להיזכר בימי השיא של הקורונה, "כאשר נאלצתי להתנתק מהקהל ונהיה לי הרבה זמן פנוי לכתיבת שירים". "עד שחזרנו להופיע, נראה שהולך לחזור אותו סיפור ואנחנו לא יודעים מה יהיה, בפרט שהקורונה פגעה כלכלית", הוא סח בנימה מודאגת.