פוסט־קוביד
אל שנת 2021 נכנסנו כשהעולם בסגר, מה שהשפיע קשות על תעשיית המוזיקה. מבחינת הוצאות, החודשים ינואר ופברואר היו בתרדמת שלא הייתה מביישת דובים בחורף. המועדונים, האולמות וחנויות התקליטים נסגרו. הפסטיבלים שתוכננו לקיץ בוטלו, סיבובי ההופעות נדחו ובאפליקציות וברדיו המשיכו להתנגן שירים מ־2020 ואפילו אחורה. במשך כל הזמן הזה היה, פחות או יותר, רק להיט אחד בעולם: בלדה נוגה בשם Driver’s License של כוכבת דיסני, אוליביה רודריגו בת ה־17.
כשהגיע מרץ והעולם החל להשתחרר מהסגרים, גם סצינת המוזיקה החלה להתעורר. ג’סטין ביבר ולנה דל ריי הוציאו אלבומים חדשים באותו החודש, ונראה היה שעולם המוזיקה מתחיל לחזור לשגרה, אבל עם כוכבית. אומנם כמות החומרים המוקלטים שהצטברו אצל אמנים וחברות תקליטים בשנתיים האחרונות היא אדירה, אבל בלי לגבות את הוצאת החומרים המוקלטים האלו בסיבובי הופעות, הכדאיות בהוצאתם מוגבלת מאוד.
בגלל המגבלות שיצרה הקורונה בתנועה ממדינה למדינה, סיבובי הופעות של אמנים כמו דואה ליפה, הוויקנד, הארי סטיילס ועוד – נדחו ל־2022. אמנים שכן ניסו להופיע השנה, התמודדו עם ביטולים ברגע האחרון מה שגרם להם נזקים. כך למשל, תומאס אנדרס מ”מודרן טוקינג” ביטל את הופעתו הקרובה בתל אביב בגלל סגירת השמיים. הרכב האייטיז Human League כבר היו על המעבורת מבריטניה להופעה בבלגיה, כשבישרו להם שבבלגיה הוחזרה מגבלת ההתקהלות. ההופעה, כמובן, נדחתה.
אם להיות אופטימיים, מבחינת הופעות, הלו”ז של 2022 נראה כרגע די צפוף, למרות שהכל מאוד מהוסס; אמנים לא קובעים סיבובים מסביב לגלובוס, והדברים מוגבלים בעיקר להופעות באותה מדינה, או מקסימום לשניים־שלושה לוקיישנים או מדינות קרובות פיזית. עד שמגבלות הנסיעה יוסרו, או לפחות ימותנו, עולם המוזיקה כנראה ימשיך לפעול על סוג של ניוטרל.
המהפכה הצעירה
בזמן שהכוכבים הגדולים בעולם שמו את הקריירה שלהם בהולד, מי שניצלו את הוואקום היו אמנים צעירים מאוד, חלקם אפילו קטינים. אוליביה רודריגו, למשל, הוציאה במאי 2021 את אלבום הבכורה שלה, Sour, שהפך לאחת ההצלחות הגדולות של השנה. הלהיט השני מתוכו, Good 4 U, כבש, כמו Driver’s License, את המקום הראשון בכל המצעדים החשובים בעולם. בנוסף, רודריגו מועמדת לשמונה פרסי גראמי בטקס הקרוב.
זמר הפופ האוסטרלי דה קיד לארוי (The Kid Laroi), בן 16 בלבד, הגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי עם הדואט שלו עם ג’סטין ביבר, Stay. טייט מקריי הקנדית, בת 17, הוציאה במרץ את אלבום הבכורה שלה, Too Young to Be Sad. בימים אלה להיט הבכורה ABCDEFU של הזמרת האמריקאית גייל (Gayle), בת 17, מאיים לכבוש את המקומות הראשונים במצעדים בתחילת 2022. לעומת האמנים הללו, בילי אייליש בת ה־19, שהוציאה השנה אלבום חדש מוצלח, כבר נחשבת כמעט זקנה.
בניגוד לאמני הענק שכל פרסום שלהם עובר סוללה של יחצנים, ההצלחה של האמנים הצעירים נחווית כפראית ואמיתית, בלי פילטרים של מפיקים ועסקנים. כדאי ליהנות מהאותנטיות הזאת כל עוד היא נמשכת.
נקמת הזקנים
לא רק הצעירים ניצלו את המומנטום כדי להתבלט, אלא גם כמה כוכבים ותיקים, חלקם בשנות ה־70, ה־80 ואפילו ה־90 שלהם. כשיצא בקיץ האחרון הדואט Cold Heart של אלטון ג’ון בן ה־74 עם הזמרת הבריטית הצעירה דואה ליפה, ג’ון אמר שהוא ממש מקווה שהשיר יצליח להגיע לדירוג של 20 השירים הגדולים במצעד. חצי שנה אחר כך, יש לו כבר שלושה להיטים שדורגו במקום הראשון במצעד הבריטי: בנוסף ל־Cold Heart, זכו למעמד גם Merry Christmas, הדואט שלו עם אד שירן לחג המולד; ו־Sausage Rolls for Everyone, ביצוע הומוריסטי לשיר
Merry Christmas יחד עם שירן ועם תופעת הרשת הבריטית LadBaby.
גם להקת אבבא השוודית עשתה השנה קאמבק עם הוצאת האלבום Voyage, אלבומם הראשון זה 40 שנה, שהפך לאחד הנמכרים בעולם בשנת 2021, וגם הנפיק את הלהיט Don’t Shut Me Down.שנת 2021 הייתה טובה לאמנים הוותיקים בעיקר בגזרת האלבומים. האלבום שדורג במקום הראשון בשבוע הראשון של השנה היה McCartney III, האלבום הראשון של פול מקרטני שהגיע לפסגה מאז 1989. בהמשך השנה זכינו גם לאלבומים מצליחים של דוראן דוראן, פול וולר, טום ג’ונס, מניק סטריט פריצ’רס וקולדפליי.
כל הקאמבקים הללו מתגמדים מול הסיפור של Love for Sale, אלבום הדואטים של טוני בנט בן ה־95, שאובחן לאחרונה עם אלצהיימר, עם ליידי גאגא, שיצא בספטמבר האחרון. האלבום הזה הביא להם לא פחות משבע מועמדויות בטקס הגראמי הקרוב.
גלובליזציה, בייבי
בספטמבר 2020, ה־Billboard, שמלקט את הנתונים עבור כלל המצעדים בארצות הברית, הכריז על מצעד חדש שיצא לדרך – Global 200, כלומר מצעד עולמי שמרכז הזרמות ומכירות דיגיטליות של שירים מרחבי העולם. זאת בניגוד לעבר, אז קיבלנו נתונים לפי מדינות. בגלל שכמעט כל המוזיקה בעולם מוזרמת בשלוש אפליקציות (ספוטיפיי, אפל מיוזיק ויוטיוב), לרכז את הנתונים האלו כיום זה דבר די פשוט. בעזרת המצעד החדש, ניתן לבחון מהם הלהיטים הגדולים בכל כדור הארץ.
על פניו, נראה היה שהמצעד הזה מייצג גישה חדשה: במקום אמנים אמריקאים, הגיעו למקום הראשון אמנים כמו BTS ו־Blackpink הקוריאנים ומאלומה ובאד באני הלטינים. לרבים זה נראה כמו סיומה של ההגמוניה האמריקאית, אבל האמת היא כנראה הפוכה. ברגע שחברות שיושבות בארצות הברית הפכו להיות אלו שדרכן אנשים שומעים מוזיקה בכל העולם, מוקדי הכוח המקומיים נחלשו. זרועות התמנון של תאגידי המוזיקה מלוס אנג’לס מגיעות עכשיו לכל מקום, והנתח של המוזיקה האמריקאית עולה ולא יורד.
בישראל, לדוגמה, מדינה שבה כ־%80 מהמוזיקה הנצרכת היא מקומית, רואים את השינוי ברמה היומיומית. מבין 20 השירים המושמעים ביותר בספוטיפיי בארץ בתחילת דצמבר, למשל, עשרה היו של אמנים מחו”ל. זאת מגמה שצפויה עוד להתחזק.
רול בריטניה
מי שאולי כן הצליחו לשבור השנה את ההגמוניה האמריקאית, כפי שזה התבטא גם במצעד הגלובלי וגם במצעד האמריקאי עצמו, היו האמנים הבריטים. באחד השבועות באוקטובר האחרון, חמישה מתוך עשרת השירים המובילים בעולם היו בריטיים: שירים של אדל, דואה ליפה ואלטון ג’ון, קולדפליי, Glass Animals ואד שירן. השיר Levitating של דואה ליפה אף נבחר לשיר השנה (המקום הראשון במצעד השנתי) בארצות הברית ובמצעד הגלובלי. כלומר, זה היה השיר המוזרם ביותר השנה בעולם.
אחרי שנים שבהן המוזיקה הבריטית ירדה מגדולתה, נראה היה ב־2021 שההשקעה ארוכת הטווח באמנים בממלכה סוף־סוף מניבה פירות. לא רק האמנים המבוססים מבריטניה הצליחו השנה, אלא גם המון שמות צעירים וחדשים בשלל סגנונות.
Let’s Get Physical
קשה לסכם שנה שבה יצא אלבום של אדל - בלי לדבר עליה. כצפוי, אלבומה הרביעי, “30”, הפך להצלחת ענק בכל העולם והיה לאלבום היחיד השנה שנמכר במעל למיליון עותקים בארצות הברית.
בזמן שעולם ההופעות מושבת, אדל, כמו גם אמנים אחרים שפונים בעיקר לחתך גילים יותר מבוגר, ניצלו את העניין של קהל היעד ברכישת פורמטים פיזיים של אלבומיהם. מכירת תקליטים, דיסקים וקלטות היא פופולרית כבר כמעט עשור, אבל ב־2021 הגיעה התופעה לשיאים יוצאי דופן. מאלבומה של אדל יצרה סוני מיוזיק, חברת התקליטים שבה היא חתומה, חצי מיליון תקליטי ויניל. כל מפעלי התקליטים בעולם נשכרו לצורך כך, ובמשך כמה שבועות “30” היה האלבום היחיד שיוצר בכדור הארץ.
הכמות האדירה גרמה לאד שירן, שגם הוא מוכר לא מעט תקליטי ויניל, להקדים את הוצאת אלבומו האחרון “=”. די במקביל יצאו גם האלבומים של אבבא והקלטה מחודשת של האלבום Red של טיילור סוויפט, שגם להם קהל חובב פלסטיק שחור. בזכות הוצאות כאלו, מכירות התקליטים הגיעו השנה לשיא שלא נראה כמותו מאז שנות ה־80, אבל כל זה הגיע עם מחיר: במשך שנים היו אלו דווקא הז’אנרים שבשוליים שהחזיקו את הפורמט בחיים, בהם להקות אינדי גיטרות או אמני מוזיקה אלקטרונית שמיועדת לדי־ג’יים. אלא שבגלל הביקוש העכשווי מצד חברות הענק ואמני המיינסטרים לווינילים, פתאום אין מקום במפעלי הייצור לאמני האינדי והאלקטרוניקה. הם נדחקו לסוף התור ונאלצים להמתין זמן רב להדפסות שלהם. אמנים מסוימים אף סיפרו שהתאריך שקיבלו מהמפעל לייצור האלבום שלהם הוא בשנת 2023.
ותודה לטיקטוק
בשנת 2021 התעצמה התופעה של אמנים עצמאים שמצליחים דרך הטיקטוק. הלהיטים שיוצאים מטיקטוק הם כמעט תמיד מפתיעים. להקת מונסקין האיטלקית, למשל, שזכתה השנה באירוויזיון, בנתה קריירה דרך האפליקציה, מה שהחזיר, בין השאר, את הרוק למצעדים. גם Glass Animals, להקה חמודה מאוקספורד, זכתה פתאום להצלחת ענק בזכות אתגר שהתחיל לשיר שלה מלפני שנתיים Heat Wave. הזמר Ckay הפך לאחד הכוכבים הבינלאומיים הראשונים שיצאו מניגריה בזכות להיטו Love Nwantiti. וישנו Arcaze מאורלנדו, שהרמיקס שלו לקטע הנשכח Do it to Me של ההרכב Cherish - הפך לאחת ההיסטריות של השנה. התאגידים הגדולים עוד לא הצליחו לנצח את האלגוריתם המשוגע של טיקטוק, והתקווה היא שגם ב־2022 הם ייכשלו בכך.