מאור אדרי ועדי ביטי הציגו חיבור מעניין ובלתי צפוי בדואט הפופי המשותף – "כלום", שלמרות הפוטנציאל בו – קצת מתפספס לטעמי.
השניים נשמעים מעולה, הטקסט מצוין וההרמוניות הקוליות ביניהם מספקות את הסחורה, אבל משהו חסר, אולי פזמון קליט, אולי הפלפל והיצירה מהנוסחתיות הטכנית, ואולי העיבוד הדי חלש ופחות מעניין שלא עוטף בצורה מעניינת ואנרגטית את השיר. יש פוטנציאל אדיר וכישרון – אך הדבק הסופי שמחבר בין כל החלקים – חסר פה.
שיתוף פעולה מפתיע נוסף נרקם השבוע בין אלה לי להב לבין אביב גפן, המייצגים דורות שונים – לפני 30 שנה גפן פרץ כרוקר מבריק ופרובוקטור וכסמל של "ילדי אור הירח" ואילו לי-להב היא אחת מכוכבות הפופ המדוברות כיום.
ועם זאת, הקומבינציה בין השניים בשירם החדש "ורוד מבריק" מחשמלת: לי-להב מבצעת בנונשלנטיות ובטבעיות את הטקסט והלחן של גפן, שמפציע בפזמון, והכריזמה נוטפת. למרות שזו לא אזור הנוחות הקבוע של נסיכת הקיי פופ הישראלית, היא מוכיחה שהיא יכולה להיות רוקרית לא רעה, ועם הכוונה נכונה – מרקיעה לשחקים. ממתק נהדר שמרגיש כמו נסע במנהרת הזמן מהאייטיז היישר אל 2022.
ואלרי חמאתי, פיינליסטית "הכוכב הבא", ממשיכה לשעוט אל צמרת תעשיית המוזיקה המקומית ורגע לפני שתשיק מופע חדש, שחררה שני סינגלים במכה אחת: "מנגינה" (לא, לא השיר של עדן בן-זקן) בעברית ו"אנא מאלת" בערבית.
הרעיון של חמאתי לא לנסות ולוותר על שירה בשפה הערבית ולהתמסר נטו לשפה העברית (דוגמת נסרין קדרי, למשל) הוא רעיון אמיץ, והיא עושה זאת בצורה מיוחדת, אותנטית ומציגה פופ ערבי מופלא. הדבר מעיד על גיבוש זהות וביטחון עצמי גבוה ומוצדק של הזמרת הנהדרת, ששרה בצורה עוצמתית ובאותו כישרון אדיר גם את הבלדה העברית המעולה וגם את הפופ הקצבי הערבי.
חמאתי מודעת ליכולות הקוליות שלה, ובשירים היא מוציאה מעצמה את המיטב שלה בשני פזמונים קליטים, קולעים ועשויים היטב, ומוכיחה כי היא ראויה להייפ שנוצר סביבה.
אחרי הפרידה המתוקשרת שלו מדניאל גרינברג, אייל גולן השיק השבוע את בלדת הפרידה החורפית שלו – "סוף של כל סיפור". קשה לנתק את סיפור מערכת היחסים של גולן מהשיר, למרות שקסמו של השיר הזה, בעיניי, טמון בכך שהוא עומד בפני עצמו ולא תלוי בידיעה רכילותית כזו או אחרת.
גולן נשמע במיטבו הקולי בשיר זה, ושיר שיברון הזה נתפר למידותיו הווקאליות היטב, כשהאמוציות והכנות בהן הוא מבצע את השיר האיכותי, הן מבחינה טקסטואלית והן מבחינה מלודית – נוגעות ללב. למעשה, לטעמי זה אחד השירים הטובים ביותר שהוא הוציא בשנתיים-שלוש האחרונות, ולכך, כאמור, אין שום קשר לסיפורו האישי.
שלושה כישרונות צעירים נוסקים חברו יחד לשיר חדש – הראפרים שחר סאול ונורוז והזמרת אגם בוחבוט - ב"דובשנייה", שלכאורה הוא ממתק היפ הופ פופ קצבי, קליט, שובב ובעיקר אינסטנטי.
זה לא שיר שיהיה רלוונטי בעוד חודש חודשיים שכן הוא עוסק בתרבות הטיקטוק ופחות שם דגש על טקסט או לחן מיוחדים או מקוריים יותר מדי, אבל הוא נע ונד במחוזות המקומיים ויש לו את כל האלמנטים ללהיט מקומי שיכבוש את לב הטינאייג'רס, וסביר להניח שהוא יהפוך לכזה (ובצדק).
זהו שיר כיפי, מהנה, משעשע ובעיקר מבטא רוח צעירה – וככזה – הוא יותר מראוי לנסוק. עם זאת, עם החבורה (בנפרד) רוצה להישאר בתמונה למשך זמן ארוך יותר, עליה לחשוב גם על איכות ולא רק על כמות (צפיות ולייקים).
ליאל נחתום, כישרון חדש שנחשפתי אליו לאחרונה ומאד אהבתי, חבקה השבוע שיר חדש – "נשארתי בלי כלום". נחתום, בת טיפוחיו של המוזיקאי אליה רוסיליו, ניחנה בכישרון שירה אדיר, ביכולת לשחק בשליטה אבסולוטית בקולה ובגוון ייחודי, ובשיר הזה היא ממזגת את הישראליות האמיתית – זו שהיא בין מזרח לבין מערב, בין השפעות בינלאומיות להשפעות מקומיות, ובעיקר סגנון פחות ממוסחר אך עם זאת מיינסטרימי.
נציין כי את השיר יצרו רוסיליו ומאי ספדיה (זמרת מוכשרת בעיניי, בזכות עצמה, וחתומה גם על ההפקה המוזיקלית של השיר) בכישרון רב.