מאיה קזביאנקה (או בשמה האמיתי "מרגוט אלמקיס עזרן") עלתה לישראל ממרוקו בשנת 1949 וגדלה בחיפה עם דודתה. בגיל 13 נסעה לפריז לפגוש את הוריה, שנמלטו ממרוקו, וכסיפור סינדרלה, התגלתה על ידי אחד המפיקים של חברת התקליטים הבינלאומית "פיליפס" ששמע אותה שרה במסיבה פרטית והחתים אותה על חוזה.
מכאן פצחה בקריירה מוזיקלית שהפכה אותה לאחת הכוכבות הגדולות ביותר בצרפת ובאירופה בסוף שנות ה-50 ולאורך שנות ה-60 והופיעה לצד שמות כמו ז'ורז ברסאנס, ז'אק ברל ואיב מונטאן, שהיה זה שהציע לה לאמץ את שם הבמה "מאיה קזביאנקה".
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
בהופעותיה בשנים ההן, בהתאם להוראת מנהליה, הסתירה את היותה יהודייה וישראלית, והתגלגלה להופיע גם בארצות ערב, כשבשנות ה-60 אף הפכה לבת זוגו של השחקן והזמר המצרי סורי האגדי פריד אל אטרש.
לאחר הופעה פרובוקטיבית ברוסיה, במהלכה ביצעה את המנון "התקווה" וחשפה זהותה, החלו גורמי מודיעין סוריים לרדוף אותה ונאלצה להימלט לישראל.
בארץ החלה קזביאנקה להקליט בעברית, והשתתפה באירועים ממלכתיים דוגמת פסטיבל הזמר המזרחי ("איילת מחמדים") ופסטיבל הזמר והפזמון ("היום אפשר לשיר") אך לא הצליחה לשחזר את ההצלחה הבינלאומית.
את שנותיה האחרונות בילתה בדירתה הצנועה בחיפה, כשהיא אנונימית לחלוטין בישראל, כואבת את היותה לא מוערכת ומנסה להתפרנס מלימוד פיתוח קול.
קזביאנקה נפטרה חסרת כל בדצמבר 2018 ובפרק הנוכחי של "מילים ולחן", צלל חוקר המוזיקה דודי פטימר לסיפורה המרתק והמרגש, שידע רגעי גאות ושפל, רגעי שמחה וטרגדיה וקול אדיר של אחת הזמרות הגדולות שיצאו מישראל וכבשו את העולם בסערה.