לפני תריסר שנים הוציאה הזמרת מאיה משעול את אלבום הבכורה שלה, "לקפוץ גבוה", על 13 שיריו וכעת, ערב ההופעה בחמישי, בשבוע הקרוב, של אלבומה השני, "ביום שהוא בא", שהוא אי.פי של שישה שירים בלבד, נשאלת השאלה מה קרה לה מאז, האם קפצה יותר מדי גבוה?

"לא", היא צוחקת. "עצם הופעת האלבום דאז, שהביא לי כמה הופעות, גרם לי סיפוק גדול. ואז נולדה נועה, בתי הבכורה ואחריה נולדו לי עוד שני ילדים - יעל ועומר -  ומרכז הכובד שלי עבר לאמהות. מצד שני, לא יכולתי להרפות מהשירה, כי היא חלק ממני, כולל הכתיבה וההלחנה וחזרתי לכך, גם להופיע. הרי זה אצלי צורך שלא עוזב את הגוף. במקביל הקמתי את הרכב 'שפת אם' עם חברים מימיי ברימון, שבו הרמנו הופעה עם שירים של אמא שלי, איתה כמנחה וכמקריאה".

אמה של גיבורת סיפורנו, אם לא ניחשתם, הינה המשוררת המאוד-מאוד מוערכת אגי משעול. זה עדיין איננו עונה על השאלה מדוע עברו על משעול הבת תריסר שנים מאז אלבומה הראשון עד הגיעה הלום. האם זאת "תסמונת האלבום השני", שבלמה גם אותה בדומה לזמרים לא מעטים אחרים?

"יכול להיות שלא הייתה לי תוכנית מסודרת להוציא מיד עוד אלבום. אני לא אוהבת להלחיץ את עצמי ונותנת לזמן לעשות את שלו. איך אומרים? - מה שקורה, קורה, כשקורה, בפרט שלא ידעתי אם יצא לי עוד אלבום. בינתיים התווספו לי שירים במגרה, במחברות, גם בטלפון".

כאן יוצא המרצע מהשק: "מה שהוציא את השירים החוצה זו תקופת הקורונה, שבה כתבתי יותר. לא הייתה לי עבודה והייתי הרבה בבית, אז כתבתי. המיני-אלבום החדש הוא הרווח שלי מהקורונה, כשהתלוותה לכך התהייה איך זה יסתדר עם השינויים הרבים שקרו במדיה מאז האלבום הראשון. זאת, כשבכללי לא מיהרתי".

האם באומרך זאת יש הד לרוח הכפר שבו את חיה, מושב כפר-מרדכי?

"בטוח  שזה ככה. כבת כפר, אני מחוץ למרוץ של העיר הגדולה. כשקמים בבוקר ומהחלון נשקף שדה של רקפות וברקע מהדהדים קרקור תרנגולות וגעיית פרות, לא יכול להיות שלא תהיה לו השפעה כלשהי ומה שמביא אותי לשיר מה שנקרא פולק ישראלי".

זאת, עושה משעול בהפקה המוזיקלית של נדב הולנדר, "שאותו פגשתי בפסטיבל הפסנתר בערב לזכרה של אלונה טוראל, שהלחינה כמה שירים של אמא שלי". התוצאה? - "הוקסמתי והצעתי לו להפיק מוזיקלית את האי.פי".

בת 47, משעול. "אמא ואני חברות טובות, גם גרות קרוב זו לזו", היא מעידה. "אף פעם לא הייתי מהבורחים ואני שמחה לפגוש יום-יום את הוריי".

גיורא, אביה המושבניק, מגדל רימונים, אפרסמונים ועוד. "בתור ילדה, עבדתי במשק", מספרת הבת המזמרת. "יש לי זיכרון-ילדות מאיך שהיינו קמים בבוקר וכל המשפחה המורחבת מתגייסת למיון אפרסקים. כשגדלתי קצת, עשיתי רישיון על טרקטור והייתי נוסעת במרחבי המשק, אוספת את הארגזים ומביאה אותם למיון. לפעמים גם הייתי מסיעה את הפירות לשוק הסיטונאי".

ובעלך?

"רונן הוא דוקטור לפיזיקה בכלל, כלומר משהו אחר, אבל הוא אחראי על ה...מוזיקה אצלנו בבית. הוא מנגן בפסנתר ובגיטרה, גם אחראי על כך שכולם אצלנו מנגנים. עומר בן השבע וחצי הוא מוצרט קטן ומנגן בפסנתר, כמו יעלי ונועה מנגנת בגיטרה ושרה. קורה הרבה שכולנו מנגנים יחד".

מעל לכל הדהדה אצלם שירתה של אמה.  "גדלתי בבית שבו הייתה הערכה רבה למילים, לאמנות  וליצירה", מספרת משעול. "אמא הייתה שמה תקליטים בסלון והיינו רוקדים לצליליהם. בין לבין היינו שומעים ראשונים שירים שכתבה, כשעם זאת היא עודדה אותנו לכתוב בעצמנו. הכל ברוגע ובלי לחץ".

הרוגע הזה  הביא אותה לעיסוק בטיפול בקערות טיבטיות. "תמיד נמשכתי לכלי-נגינה מהעולם", היא מעידה על עצמה. "זה הביא אותי לפני שלוש שנים לסדנה של קערות טיבטיות אצל שיר סופר, ביישוב הררית, בגליל התחתון. שם התמכרתי לצלילים המרגיעים שלהן וכמי שיש בה הצד הטיפולי, קפצתי למים עם העניין וארגנתי לי חדר-טיפולים, כשלטיפול בקערות הוספתי שיאצו. אחת התשורות המרכזיות בהדסטארט שאפשר לי את הוצאת המיני-אלבום היא טיפולים. כלומר, הכל הולך ביחד".