מאז שראיינתי לפני קרוב ל-15 שנה את אלכס ודניאל גורפינקל, תאומים בני 15, שכבר בגילם הצעיר ניהלו קריירת קלרנית בינלאומית, תהיתי לא אחת מה אירע לצמד ילדי הפלא מאשדוד - האם הפלא השתמר בבגרותם, או שמא חלף ונעלם עם הגיל, כפי שקורה הרבה פעמים לעילויים צעירים, שמתחילים את הקריירה שלהם מוקדם מהרגיל.

מענה על כך יינתן החל מחמישי השבוע בסדרת הקונצרטים החדשה של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון, שבה הם יבצעו בניצוחו של ג'ון אקסלרוד בבכורה ישראלית את "זוכרים את בני גודמן", יצירה שכתב לבקשתם ידידם, המלחין יבגני לויטאס, כהצדעה לקלרניתן האגדי, שנחשב כאשף היהודי של עידן הסווינג במוזיקה האמריקאית. בהיותם תאומים זהים, כדי לא להסתבך עם סוגיית מי אמר מה, הם מופיעים בראיון כאיש אחד.

מההצדעה לגודמן ניתן להסיק שהשניים הם רב סגנוניים. "כדי לגוון, אנחנו מתמרנים בין מוזיקה קלאסית, ג'ז ומוזיקת כליזמר, אם כי הקלאסי נמצא מבחינתנו בבסיס של הכל", הם מספרים. "כלומר, גם אם ביצירה הנוכחית יש הרבה היבטים ג'זיים, עם כל האלתורים שבהם הייתה גדולתו של גודמן, זה עטוף בסגנון קלאסי, כמי שהתחיל בו".

כתאומים זהים, עד לאחרונה הם כמעט לא משו זה מזה וקראו לצמד שלהם "דואו גורפינקל". כעת, הם מנסים לצידו את ה"לבד". אלכס התקבל לתזמורת התיאטרון במינסטר, עיר תאומה של ראשון-לציון, לא הרחק מהגבול עם הולנד ואילו דניאל יחל באוגוסט לנגן בתזמורת בעיר גיור, בצפון מערב הונגריה.

כשהם נשאלים ממה נובעת הפרדת הכוחות שהם לקחו על עצמם, הם משיבים: "זה בא מהנסיבות של החיים, כשבקורונה כל אחד מאיתנו מצא את עצמו על גל אחר. הגענו לכך, כשהמגפה גרמה לנו להסתכל על הדברים בצורה קצת שונה, אם כי שנינו ממשיכים באירופה, שישר מהצבא הגענו אליה, לגרמניה, שם למדנו באוניברסיטה בברלין לתואר ראשון ושני. לעומתנו, אבא שלנו, מיכאל, הוא קלרניתן ראשון בתזמורת של ראשון-לציון, שבה הוא מנגן כ-30 שנה, כמעט מאז שעלה מאוקראינה בתקופת מלחמת המפרץ".

למעשה, הם שלושה דורות של קלרניתנים, כשסבם, ארקדי, כעת בן 93, הקים את השושלת כקלרניתן הראשי בתזמורת בדניפטרובסק, באוקראינה, לאחר שהחל לנגן כששירת בצבא הסובייטי. הוא הדביק באהבת הקלרנית את אביהם, שהכלי הראשון שלו היה פסנתר בהשראת אמו הפסנתרנית. לעומתם, ליליה, אמם של השניים, שהייתה בברית המועצות כנרת בתזמורת ובצוק העתים לאחר עלייתם ארצה עברה להיות כאן קוסמטיקאית. במכון היופי שלה עובדת עמה ולריה, אחותם הבכורה, שבשלב מסוים ויתרה על הקלרנית, "לאחר שלא ממש התחברה לכלי".

התאומים הם הצברים הראשונים במשפחתם ספוגת התרבות. לאחר שהם החלו לחלל בחלילית בגיל שש, סבם ארקדי הביא ביום הולדתם התשיעי קלרנית לאלכס וקלרנית - לדניאל וספונטנית הוא רתם אותם לשיעור נגינה ראשון בכלי. האגדה לבית גורפינקל מספרת שכבר למחרת התמלא חלל מעונם באשדוד בצלילי קלרנית ענוגים. "זה היה בשבילנו טבעי", הם מציינים. "מאז שנולדנו, שמענו צלילי קלרנית, הכלי שנהיה לחלק מאיתנו".

כשנתיים הם למדו לנגן מסבם. והיכן היה באותו זמן אביהם, מיכאל, נגן התזמורת? - "לאחר שהוא ניסה ללמד את האחות שלנו והיא פרשה מהנגינה לאחר כל מה שהשקיע בה, הוא לקח את זה לא קל".

כילדי-פלא, הופעתם הראשונה עם הפילהרמונית הייתה בגיל 12: "אבא הביא אותנו לאודיציה אצל זובין מהטה. הוא שמע אותנו וכעבור שנה הוא הזמין אותנו לנגן בסדרה 'קונצרט בג'ינס'. כילדים, מאוד התרגשנו, אבל המאסטרו חיבק אותנו ותמך בנו. 'אנחנו ביחד, בואו נעשה כיף', הוא אמר לנו. זה היה די מלחיץ לנגן מול אולם מלא, אבל זרמנו עם זה, כמו שאומרים, כשהעיקר זה ליהנות מהמוזיקה".   

מאז המפגש הבלתי נשכח עם המאסטרו הם זכו בפרס בתחרות בינלאומית למוזיקה קאמרית בצרפת ודי הקיפו את כדור הארץ בקונצרטים שלהם. "עד היום הופענו ב-40 ארצות וכבר יצא לנו להחליף כמה דרכונים", הם מספרים. "אמנם זה כבוד גדול לנגן באולמות יוקרתיים כמו ה'גוונדהאוס' בלייפציג, אולם האופרה 'בולשוי' במוסקבה, או בוותיקן ברומא, אבל אין כמו הקהל הישראלי, שתמיד מקבל אותנו בחמימות".

כריסטינה, ארוסתו של דניאל, מעצבת אופנה וצלמת, שמוצאה בסיביר, שמעה אותו בקונצרט בברלין ומאז פורחת ביניהם האהבה ואילו סילביה, ארוסתו של אלכס, שמוצאה ברומניה, היא פסנתרנית, שאותה הוא הכיר בלימודיו בברלין. עוד דואו בדרך, הוא רומז. בינתיים הקהל מוזמן להתענג השבוע על נגינתם עם התזמורת של אביהם. הכל נשאר במשפחה, ניתן להבין מהם.