כשנויה שליין היתה בת ארבע היא קיבלה במתנה קסילופון צעצוע, אליו צורפה חוברת תווים. בתוך זמן קצר הצליחה הפעוטה ללמד את עצמה תווים ואף הגביהה עד האורגן החשמלי של אחיה הבכור כדי לנגן עליו.
ואם השם שליין נשמע לכם מוכר, אתם לא טועים. נויה היא אחותו הצעירה של הסטיריקאי והקומיקאי השנון ליאור שליין. "בבית ילדותינו קיבלנו חינוך מוסיקלי. שמענו הרבה מוסיקה ואמא היתה שרה לנו שירים. כן, גם לליאור יש צד מוסיקלי, שאולי לא כולם מכירים ובעצם שלושת האחים לבית שליין, ליאור, יובל ואני למדנו לנגן ואנחנו מוסיקליים, אבל רק אני מוסיקאית. הסיפור המשפחתי שלנו גורס שהייתי חוזרת על מקצבים וצלילים הרבה לפני שידעתי לדבר" מספרת נויה שליין.
הקסילופון הצבעוני של ילדותה, אתם כבר מבינים, הוא שהתווה לה בקצב את דרכה אל עולם כלי ההקשה. בתקופת בית הספר היא ניגנה בתזמורת צלילי תל אביב ונפעמה מכמות כלי ההקשה שפגשה. את שירותה הצבאי עשתה בתזמורת צה"ל ולאחר השחרור למדה באקדמיה למוסיקה וכיום היא אמנית מרימבה וכלי הקשה.
לאורך הקריירה שלין ניגנה בפסטיבלים ברחבי העולם והשתתפה בכיתות אמן יחודיות ובהן ב illecroze-בצרפת עם קייקו אבה, Keiko Abe "הכוהנת הגדולה של המרימבה" אף הופיעה עם זאקיר חוסיין, נגן טאבלה הודי בקרנגי הול, ניו יורק.
היא ניגנה תחת שרביטם של מנצחים גדולים בהם זובין מהטה והיתה מתופפת ונגנית ב"תזמורת הדיוואן מערב מזרח" תזמורת רב תרבותית עם נגנים יהודים וערבים בניצוחו של דניאל בירנבוים. "היו לנו קונצרטים מעניינים ומרתקים בארה"ב, קוריאה, סין, עם הרכבים קאמריים בתזמורת ברלין, גם ניגנו באיזור המפורז בין צפון לדרום קוריאה" היא מספרת.
נויה שליין, 38, נשואה לליאור גשרי, ולהם שני ילדים. בהריון עם בתה הבכורה גלי (כיום בת שבע) החליטה לפרוש מההופעות ברחבי העולם שחייבו אותה בנסיעות של חודשים מחוץ לישראל ובחרה להתמקד בהופעות בארץ. במקביל למוסיקה יש לה קריירה נוספת כמתכנתת. (גם בן זוגי מוסיקאי שעוסק כיום בתכנות). בימי הקורונה בין הסגר הראשון לשני נולד בנם השני, בן, כיום בן שנתיים, פתחה שליין את המגירות ושלפה מתוכן חלומות גנוזים ימים עברו. "העולם התהפך והבנתי שזה הזמן להגשים חלומות" היא משתפת.
אחד החלומות שיוצא לאור כעת עכשיו, הוא פרויקט "הבית של תוף" אודות כלי הקשה, והוא כולל ספר, סדרת סרטונים מקיפה, חוברת צביעה, ספר דיגיטלי וגם ספר אינטראקטיבי.
"אני מאנישה את כלי ההקשה. הרהיטים והדמויות בסלון הבית מתעוררים לחיים בדמותם של כלי ההקשה. האב הוא תוף סנר, האם קסילופון, הילד תוף טם טם, ועוד", היא מציינת.
הספר מלווה באיורים צבעוניים וקצביים של רפאל מירון וג'ן פנטוחה כשבכל עמוד יש קוד שסריקתו עם הטלפון החכם, מובילה את הקורא לאחד מ-12 סרטונים קצרים שיצרה, ובהם הסברים על כלי ההקשה המגוונים.
ואם לא די בכך, לצד השקת הספר, היא מעלה על הבמה מופע מוסיקלי קצבי הנושא את אותו השם "הבית של תוף". המופע יתקיים היום (11.10 בשעה 17:30) במסגרת פסטיבל צלילי ילדות בתיאטרון חולון.
"המופע הוא גרסה מורחבת לספר ובו, בין היתר אני קוראת מתוכו ומתכתבת עם האיורים. על הבמה יש מגוון כלי הקשה כולל המרימבה הגדולה שאני אנגן על כולם. כששלחתי את מפרט הכלים לקראת הפסטיבל, הם היו בשוק מהכמות ומהגודל. במקביל לנגינה אני גם ארקוד סטפס ואעשה תיפוף על הגוף, גם אלווה את עצמי עם לופר. כן זה הכלי שנטע ברזילי הכירה לעולם" היא אומרת.
מצריך מאמץ פיסי?
"כן, מוכרחים לשמור על כושר כדי לנוע ולתופף על כל הכלים. אנשים שרואים אותי בהופעה אומרים לי שאני רוקדת על הכלים". בין עוד חלומות שנויה שליין מגשימה בזכות או בגלל הקורונה, היא ייסדה את "כלים שלובים", הרכב נשי יחודי בו מנגנות מיכל ברקוביץ רזניק על חליל, יוני עציון על צ'לו ונויה שליין על מרימבה, היא גם כתבה את כל העיבודים לקטעי המוסיקה המנוגנים במופע.
בימים אלה שליין מריצה את "קצב החיים" הרצאה המתובלת בקטעי נגינה וסרטוני וידאו, במהלכה הקהל נחשף לחשיבות הקצב במוסיקה ולהשפעות הפיסיות והנפשיות שיש לקצב על היבטים שונים בחיים, כמו: בריאות, התפתחות ילדים, כושר, מצב רוח, הרגלי שינה, זוגיות, דיאטה, למידה, ועד עסקים אודות השימוש שעושות חברות כדי לשלוט במשא ומתן, באסטרטגיה ובהנעת הלקוחות לפעולה.
"ההרצאה מבוססת על מחקרים. למשל, מחקר שבחן את השפעת הקצב על חולי פרקינסון, המתווה את תכנון התנועה שלהם. או את השפעת הקצב במוסיקה המושמעת במסעדות, כשבמסעדות פאסט פוד, משמיעים מוסיקה בקצב מהיר כדי שהסועדים יאכלו מהר ויעזבו בהקדם את המסעדה לטובת הלקוחות הבאים, בעוד שבמסעדות יוקרה הקצב איטי יותר כדי שהאוכלים יישארו לאורך זמן ויזמינו מנות נוספות. גם בלולי תרנגולות וברפתות משמיעים מוסיקה בקצב מסויים כגורם משפיע על תנובת הביצים והחלב.
האם לקצב יש השפעה גם על הורות?
"בהרצאה אני מציגה סרטון של בתי הבכורה גלי כשהיתה בת שלושה חודשים. כשהשמעתי לה יצירה תזמורתית הבחנתי שהיא מפעילה את הידיים בקצב המוסיקה והייתי בטוחה שהתינוקת שלי גאון. בהמשך מצאתי סרטון של עובר ברחם אמו בשבוע ה-14 כשהוא מניע את הידיים למשמע קצב המוסיקה. את שני ילדי ילדתי בדרך הטבעית. אבל כיום יש אפשרות לעזור למי שצריך ולעקוף את הדרך הטבעית. להקפיא ביציות או בפונדקאות לכל תהליך יש קצב משלו".
את אומרת את הדברים מתוך היכרות עם התהליך שעברו ליאור שליין אחיך, ומירב מיכאלי?
"זה התהליך שלהם ואני שמחה בשבילם. כל אחד עושה את מה שנכון לו. ואכן לאורי הקטן יש שני הורים נפלאים שעושים את כל הטוב בעולם למענו. אישית, אני מאושרת שלילדים שלי יש בן דוד מדהים, שלא מזמן חגגנו לו ועם הוריו יום הולדת שנה".
מילדותה בבית הספר ועד היום, נועה שליין נעה בין התחום הריאלי להומני, היא בוגרת חמש יחידות מתמטיקה פיסיקה ומחשבים. בבית הספר התיכון.
לדבריה היא היתה אחת משתי תלמידות בכיתת פיסיקה והתלמידה היחידה בכיתת מחשבים. כן, כל האחרים היו תלמידים, בנים. במקביל ללימודי תואר במוסיקה היא בוגרת תואר שני במינהל עסקים. גם בעולם כלי ההקשה מעטות הן הנשים המתופפות והיא אחת מהן.
"יש לך שפה פמיניסטית משותפת עם גיסתך, השרה מירב מיכאלי?
"המסרים שלי מתבטאים בעשיה. אני מאמינה שילדות שרואות אותי על מתופפת ומנגנת על כלי הקשה ובמיוחד על המרימבה העצומה, יש לזה ערך, והן מבינות שיש להן יכולת ורשות להעז ולהגשים את החלומות שלהן".