אין כמו אהבה ראשונה, יודע המוזיקאי דניאל עקיבא, שצליליו מהדהדים ברחבי תבל מאז שכילד התאהב בגיטרה המהודרת של אביו המנוח ולימד את עצמו לנגן בה. אבל כשהגיע אז לקונסרבטוריון בחיפה, עיר-הולדתו, נאלץ בגלל מימדי הגיטרה לעבור למנדולינה ואיתה אף ניגן בתזמורת מנדולינות בעירו עד שבהזדמנות הראשונה הוא חזר לגיטרה ואיתה הוא הקיף את הגלובוס כנגן מבריק וכמלחין עתיר השראה.

"אין כלי כמו הגיטרה מבחינת עושר צבעיה ומטען הרגשות שטמון בנגינה בה", כמעט מתפייט עקיבא, שביום שלישי הקרוב, ה-25 החודש, ייערך לכבודו קונצרט הוקרה בצוותא במסגרת "אני גיטרה", פסטיבל הגיטרה הבינלאומי.

"ותישא קולה ותתייפח/ הגיטרה/ ותשברנה/ כוסות השחר", עקיבא מצטט מ"הגיטרה", שירו של פדריקו גרסיה לורקה, שתרגם רפאל אליעז ואומר: "זה מדהים איך שתזוזה קלה של הציפורן, הפורטת על הגיטרה, יכולה להביא שפע של דקויות, מה שהופך אותה לכלי קסום ביותר".

עקיבא, 68, הוא אמנם "שפוט" של הגיטרה, אך לצידה הוא תורם את כשרונו גם להחייאת כלי מיתר אחר, הלאוטה, גלגולו של הקתרוס עתיק היומין וקרובתו של העוד, שאותו היא מחקה בצורתה. "רבות מהיצירות שאנחנו מנגנים בגיטרה נכתבו במקור ללאוטה וכשהתחלתי לנגן גם בה, הגשמתי חלום", הוא אומר.

כמוזיקאי, חוגג אצל עקיבא ה"שילוש" הקדוש של נגינה וירטואוזית עם הלחנה רבת פנים  ועם הוראה, כמי שהקים את מגמת המוזיקה בתיכון ויצ"ו בחיפה והורה בו שנים רבות. "עשיתי זאת מתוך חדוות ההוראה", הוא מציין. "לדעתי, אל לנו להסתגר במגדל השן שלנו כיוצרים וכמבצעים וחובה עלינו להכשיר את הדורות הבאים במוזיקה".

לדבריו, מעודו לא הסתפק בתשואות החמות שקיבל בהופעותיו. "לצד נגינה אני עוסק בהלחנה משחר נעוריי מאז שהוקסמתי משיריו של לורקה וחשתי צורך להלחין אותם, כשהראשונים שהקליטו שירים אלה היו אברהם פררה, זמר נפלא, שלא האריך ימים ואתי קאן", אומר עקיבא.

איך נוצר הקשר שלך עם פררה?
"במקביל ללימודיי באקדמיה למוזיקה התחלתי לעבוד ביחידת הפולקלור בקול ישראל, שבה פעלתי שנים. דרך העבודה שלי שם הכרתי את פררה וליוויתי אותו בהקלטות. דקה לאחר שסיימנו את הפרויקט של הוצאת תקליט הוא נפטר בחטף מדום לב. פררה, שבמקביל עבד בחברת אוטובוסים ירושלמית, זכור לי כפנומן מוזיקלי. כשהיה מגיע לאולפן, די היה לו בחימום של שתי דקות כדי להקליט הכל ב'טייק' אחד ובקול בס מדהים".

אם הזכרנו את פררה, ב-84', השנה שבה הוצאת איתו תקליט, הייתה לך חוויה מוזיקלית בלתי  נשכחת נוספת.
"כש-ויקטוריה דה לוס אנחלס, זמרת הסופרן הקטלאנית המהוללת, באה להופיע בפסטיבל ישראל, גייסו אותי עם הגיטרה כדי ללוות אותה. היא הייתה אישיות בלתי רגילה, שמרום מעמדה התייחסה אלינו, המלווים שלה, כשווים והפריחה לנו נשיקות באוויר כשניגנו קטעי סולו".

עקיבא הלחין ב-92' את פסקול סדרת הטלוויזיה "ירושלים שהייתה בספרד", שיגאל לוסין ביים ויצחק נבון הנחה. "לא הייתי צריך לנסוע בשביל זה לספרד, לאחר שבהופעות חרשתי את המדינה הזאת מכל כיוון", הוא מספר. "במהלך העבודה על הסדרה נוצרה לי חברות עם נבון, שנמשכה עד אחרית ימיו".

עקיבא, שהיה ממקימי היישוב הקהילתי עלמון, ליד ירושלים, מתגורר מזה עשור במבשרת-ציון עם רעייתו נורית. ארבעת ילדיהם מנגנים, אך אינם עוסקים במוזיקה כמקצוע. בתו הבכורה, לילך, חלילנית, היא פסיכולוגית והדס, המנגנת בצ'לו, היא עובדת סוציאלית. בניו, אייל, שמתפקד ביום-יום כרואה חשבון ועידו, שלומד רפואה באיטליה, מנגנים להנאתם בגיטרה.

מחוץ למוזיקה עוסק עקיבא בהתנדבות בריפוי הוליסטי ובנטורופתיה. "זה שאני עוזר בכך לאחרים, תורם לי מאוד", הוא אומר. "עם זאת, המוזיקה נמצאת אצלי תמיד במקום הראשון, כולל הפקת חמישה אלבומים של אנתולוגיה יהודית ספרדית בשנה האחרונה, בתמיכת משרד התרבות. אחד מהם נכנס לרפרטואר של 'ג'וליארד'".

במקביל להיות עקיבא אמן, המרבה לעסוק ברומנסות ספרדיות, כמוזיקאי הוא איש העולם הגדול כאמן מופיע וכמי שהעביר כיתות-אמן מטיירו דל-פואגו, ארץ האש שבדרום צ'ילה, לשרידי האינדיאנים שם ועד וולווגרד, שבדרום מערב רוסיה. "ככל שאני נהנה מהפעילות הבינלאומית שלי, חשוב לי כמוזיקאי להיות נאמן לשורשים הספרדיים שלי", הוא אומר לסיום.