אי אז ב-2010, לפני למעלה מתריסר שנים. האנגר 11 בתל-אביב. ילדון מגודל שיער (שמאז התארך עוד יותר) מלהטט בגיטרה החשמלית לתשואות הקהל. ואז כוכב הערב, שלום חנוך, שלפתע כמעט נגנבה ממנו ההצגה, מכריז על רקע התשואות הגוברות - "זה עמרי קרן, הוא בן עשר והנכד שלי!"
כעת, יומיים טרם הופעתו בפסטיבל הגיטרה "המגבר", במרכז ענב (שבין משתתפיו יהיו אהוד בנאי, רונה קינן, תמר אייזנמן, גבע אלון ו"רוקפור"), חוזר עמרי קרן, הילדון מאז, אל הערב המכונן ההוא. "אני זוכר משם התרגשות עצומה ומולה נתתי מה שיכולתי בסולו גיטרה שלי", הוא משחזר. "בזה הייתי שקוע מבלי להעיף מבט אל הקהל. כילד עדיין לא הייתה לי מודעות לקהל ולבמה".
איך היום?
"מכיוון שאני בפרונט, בהיותי גם הזמר, אני מבין שכדאי להסתכל אל הקהל וזה גם כיף".
אז כבר היית בטוח שזה מה שתעשה בחיים?
"כן, כבר אז, אם כי כגיטריסט תחילה".
והנה, כשאתה אוחז באלבום בכורה - מקסים, אם יורשה לי להעיר - שאוטוטו תחגוג לו שנה, יהיה לך הכבוד לארח מחרתיים בפסטיבל את פיטר רוט, שבמקרה, או לא, גם הוא הבן-של והנכד-של.
"נבצע יחד שיר שלו, שיר שלי וגם שיר של 'מוניקה סקס', הלהקה שלו. חוץ מזה אבצע שם את שירי האלבום עם שירים מהאלבום הבא, שאמור לצאת בעתיד הקרוב או הרחוק".
בלי איזה קאוור לרפואה?
"יהיה קאוור אחד - שיר של ג'ורג' הריסון. זאת אעשה בתור מי שמת על הביטלס ועל כל אחד מהם בנפרד".
לא אהיה מקורי אם אשאל מדוע האלבום שלך באנגלית ובכל זאת...
"מגיל צעיר אני אוהב לדבר באנגלית. כשהתחלתי לכתוב שירים והיה עלי לבחור באיזו שפה, זה היה מתורגם אצלי לשיקול לכמה אנשים אוכל להגיע עם השירים שלי".
כלומר, אתה חותר להגיע לאן שסבך ניסה להגיע ולא התמיד בכך.
"בדיוק! סבא שלום נסע בצעירותו ללונדון, לאחר שפה התחיל קריירה מוצלחת והאנשים עפו עליו. כשהגיע ללונדון, הוא היה קיבוצניק חמוד שלא ידע אנגלית. אני יודע מזמן שכדי לשיר באנגלית, צריך לדעת לדבר בשפה הזאת. על רקע מה שקרה לו, כשהתחלתי לכתוב שירים בגיל 15-16, אמרתי לעצמי 'יאללה, אם אני טוב באנגלית, כדאי לי לנצל את זה, בתקווה שכך אגיע להרבה מקומות בעולם".
"Love in Mind", כך נקרא אלבומו של קרן, שזכה לשבחים. אם ניתן לצפות מזמר צעיר שכמותו כי יסתער בכסח על המיקרופון, אז זה לא הסיפור שלו. "כזמר, אני שר רגוע", אומר קרן, שמלבד הביטלס גדל בבית על בלוז וגם על לד זפלין וג'ימי הנדריקס. "כשהגעתי לתיכון, נכנסתי לג'ז מאוד חזק ואז הייתי לגמרי גיטריסט ג'ז עד שחזרתי למה שאהבתי".
מה הביא אותך לפרוש בגיל 16 מלימודיך בתלמה ילין?
"זו הייתה ההבנה שאני יודע מה אני רוצה לעשות, לאחר שכבר למדתי מה שרציתי ללמוד על מוזיקה ושברצוני ללמוד דרך עשייה, מה גם שלא התעניינתי בבגרות מי-יודע-מה. הרגשתי מוכן כבר".
לאן פנית?
"הביתה! קניתי תופים וכלים אחרים - ולעבודה, כלומר, לעשות מוזיקה".
אם סבך כיכב בלהקת הנח"ל ואביך שירת בתיאטרון צה"ל, ניתן לנחש שזה לא היה בראש שלך.
"ממש ככה. העדפתי להיות תקוע בבית עם המוזיקה שלי".
אם אנחנו מזכירים את אביך, השחקן דרור קרן, מצאתם דרך לשתף פעולה.
"זה היה בקורונה במעין פסטיבל ילדים דרך הרשת, שבו הוא הקריא סיפורים ואני ניגנתי שירים בגיטרה האקוסטית, כשאבא גם שר קצת. זאת הייתה הופעה מצולמת ומאוד מוזר בלי קהל ממול, אך גם מאוד כיף".
באלבומו מנגן קרן בכל הכלים - גיטרה, בס, תופים, כלי-הקשה וקלידים - פרט לשיר אחד שבו נעזר בחבר שניגן בכינור. כשהוא נשאל עד כמה חשוב לו לעשות כמעט הכל בעצמו, משיב קרן: "זה לא ממקום של אגו, או משהו כזה. אמנם יש לי חברים שמנגנים מדהים ואני מת לשמוע אותם, אבל הדליק אותי להיכנס בעצמי לתוך העניין, מה גם שאני מעין קונטרול פריק".
אבל מה שלא עשית זה עיצוב עטיפת האלבום, שהפקדת בידי אמך, מאיה, נשואת שירו הנפלא של סבך.
"אני יותר יודע ליצור דרך האוזן ולא דרך העין. אם אמא שלי טובה בכך, למה לא?"
בעצם, לא רק סבך והוריך, אלא למעשה גדלת בחממה אמנותית מכל הכיוונים.
"אכן, ממשפחה כזאת זה היה הכי טבעי להיכנס לעשיית מוזיקה. מצד שני, ככל שאני גדל אני מבין שזה לא מובן מאליו שיש לי אמנים במשפחה וזה גם די מפחיד ודורש ממני אומץ והתמדה".
אם אתה אומר 'אומץ', נטלת על עצמך חתיכת תיק, כשמה שלא תעשה, תמיד יצוצו השוואות עם סבך. זה יושב לך על הכתפיים?
"אולי באיזשהו מקום, אבל כשאני מסתכל על הקהל שבא להופעות שלי, אני מתרשם שהוא לא בא אליהן בגללו. זה כבר אני. ייתכן שכאן יש עוד משהו, שגורם לי לרצות לצאת לעולם וזו הידיעה שרק בישראל ישוו אותי לשלום, שמה לעשות הרוב שם לא יודעים מי זה".
אנחנו ערב מבול הופעות חנוכה, שבהן זמרים עושים קופה יפה, מהם ירוויחו בהן מאות אלפי שקלים ונראה שאתה רחוק מכך כרחוק מזרח ממערב.
"אלה שאתה מתכוון אליהם הם לא ממש השוק שלי. אני מעדיף להתרכז בעשיית האלבום השני, שאני כבר בעיצומה. חוץ מזה אני עובד על ...ויזה לארצות הברית, כדי לקדם את מימוש החלום של לנסוע הרחק מכאן, לראות מה יקרה כשאשיר את השירים שלי במקומות כמו אמריקה, בתקווה ששם אוכל להתברג באיזו סצנה מסוימת. כמו שזה מרגש, זה גם מרתיע, אבל יש לי תחושה שעלי לעשות את זה".