לפני שש שנים החליטה זמרת האופרה שחר לביא לנסות את מזלה בחו"ל. ואולם עוד לפני שעלתה על מטוס, כל שכן טרם הוזמנה לאודישן ראשון, היא שמעה מקולגות ואחרים קולות ואמירות המנסים להנמיך ולבטל את ציפיותיה. אמרו לה: "אף אחד לא מחכה לך", "את לא תצליחי", "זה עולם קשה ותחרותי מאד", "הסיכויים שלך קלושים", "בלי סוכן אין לה סיכוי להופיע בבתי האופרה באירופה" ועוד.
אבל לא לביאה כלביא, תוותר. "אמרתי להם: 'תעזבו אותי בשקט, תנו לי קרדיט'", היא מספרת. "מעניין שדווקא הגישה השלילית נתנה לי מוטיבציה ובמשך כמה שבועות חקרתי את השטח וסידרתי לעצמי אודישנים בברלין", היא משחזרת.
באחד הימים כשהגיעה אליה ההודעה שהתקבלה לבית האופרה בהידלברג גרמניה, לביא כל כך הופתעה מהתשובה החיובית, עד ששרפה את האוכל שהתבשל על הכיריים במטבחה. "מרוב שהכינו אותי לכך שאין לי סיכוי להתקבל ולהצליח בחו"ל, התחילו לכרסם בתוכי ספקות. שאלתי את עצמי, 'רגע, מה אני עושה עכשיו?' בנוסף היו לי התחייבויות בארץ שנאלצתי לבטל את כולן ולנסוע. כששאלתי את המנהל האמנותי של האופרה מיכאל איזנשטט מה לעשות? הוא עודד אותי ואמר שזה מה שאני צריכה לעשות", היא נזכרת.
כשנתיים אחרי חתימת החוזה עם בית האופרה בהידלברג זכתה לביא לשדרוג הקריירה שלה. זה קרה כשהוקפצה להחליף זמרת שחלתה, בתפקיד צ'רלינה באופרה "דון ג'ובני". וכמו שקורה באגדות ובחיים האמיתיים, אחד מבכירי האופרה נכח באולם, אהב את הביצוע שלה לצ'רלינה ובסיום ההופעה הציע לה חוזה עבודה בתיאטרון הלאומי של מנהים, שנודע כאחד מבתי האופרה הנחשבים והגדולים בגרמניה. כבר ארבע שנים שהיא שם, כולל תקופת הקורונה. "היתה לי דרך יפה שעשיתי, עד שהקורונה קטעה הכל. היה מאד קשה. כל התיאטראות היו סגורים וההופעות בוטלו. בסיום המגיפה היה קשה לא פחות לחזור לשוק, שכן עם בוא הקורונה נפרדתי מהסוכנת שלי ועתה עשיתי הכל לבד. נלחמתי עם השיניים כדי להוכיח את עצמי, וכל מה שהשגתי, השגתי בזכות עצמי. אין שום דבר שיעצור אותי", היא אומרת.
במהלך הראיון היא חוזרת ומעידה על עצמה שהיא לביאה, השואבת את כוחה ועצמאותה מאמא שלה. "בילדות הייתי עוף מוזר. לא מהילדות המקובלות. מחקתי מהתודעה שלי את התקופה הזאת. המוסיקה היתה דרכי לתקשר עם הסביבה. אני בת מזל כי אבא ואמא שלי תמכו בי לאורךכל הדרך" היא משתפת.
שחר לביא נולדה וגדלה בקרית אונו, בת לאב טכנאי מחשבים ואם אשת קריירה, מהמנהלות הבכירות בתל השומר. בבית הוריה אמנם לא שמעו אופרה ומוסיקה קלאסית. אבל מאז ילדותה היא אהבה לשיר. שרה בבית הספר ובאירועים במשפחה ושרה גם בבת המצוה שלה. כשביקשה להתקבל למגמת מוסיקה בתיכון נשלחה ללמוד פיתוח קול. "מפה לשם התחלתי לשמוע יותר ולשיר יותר ויותר אופרה ואפשר לומר ש'נפלתי' לזה, כלומר התאהבתי ממש".
בתקופת התיכון היתה לשחר הנערה, להקה משלה שניגנה ושרה שילוב של מאטאל וקלאסי. כשהגיע זמנה להתגייס לצה"ל היא בחרה לקטוע את המסלול המוסיקלי, ויתרה על אפשרות להתקבל ללהקה צבאית או לשרת כמוסיקאית מצטיינת בתזמורת צה"ל, וקיבלה את עצתו של אביה "שתהיה לך קריירה" ושירתה בממר"ם. עם שחרורה מצה"ל הצטרפה לעבודה בחברת היי טק, ממנה פרשה כעבור חודשים אחדים של עבודה. "הבנתי שזה לא הקטע שלי", היא משתפת.
בהמשך וכדי לממן את שיעורי פיתוח קול אצל שרון רוסטורף זמיר היא עבדה כמעצבת גרפית בחנות צילום. השלימה תואר ראשון בהצטיינות באקדמיה למוסיקה באוניברסיטת תל אביב, תחת הדרכתה של רוסטורף זמיר. במהלך השנים האלה זכתה לשיר עם זובין מהטה ולהשתתף בתוכניות אמנים בחו"ל ובארץ שיצבו את מעמדה בעולם המוסיקה והאופרה.
המשכו הטבעי של המסלול המוסיקלי שלה היה בהצטרפותה ל"מיתר אופרה סטודיו" בניהולו המוסיקלי של דודי זבה. כמו כן השתתפה בתוכניות אמנים צעירים בטנריף (ספרד) ובבית האופרה של בולוניה (איטליה) בהפקת האופרה "נישואי פיגארו", בפסטיבל המוזיקה היוקרתי Ravinia Stean's Music Festival תכנית הזמרים בשיקאגו ובתכנית Accademia Rossiniana שמתקיימת מידי שנה בפזארו שבאיטליה".
כאמור לפני שש שנים, ב-2017 היא עברה לגרמניה ומזה ארבע שנים היא זמרת בתיאטרון הלאומי של מנהיים. במקביל לקריירה המוסיקלית שלה שחר לביא, 34, לומדת לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. "החיים שלי ושל חברי כאמנים נוודים אינם רגילים או קלים. כאמנים אנחנו מתמודדים לבד,מנטלית ורגשית, בתחום שהרגש בו מאד דומיננטי. אני עוברת תהליכים פסיכולוגיים על מנת לחזק את עצמי. הדרך בה בחרתי גובה ממני מחיר גבוה, הדרך המקצועית פוגעת בחיים האישים הפרטיים שלי, אבל אני לא מצטערת".
את מרגישה שייכת?
"אין לי משפחה בגרמניה למעט דודה שגרה בעיר קרובה. גם אין בכוונתי ללדת ילדים בזמן הקרוב. זה לא פשוט להקים משפחה כשאת במקצוע הזה שהוא דינמי, מרובה בנסיעות והקפצות להופעות. קשה לדעת מראש לאן הדרך תיקח אותך, לאיזו עיר וארץ, קשה לנהל כך חיי משפחה. אני מכירה קולגות שהתחילו בגרמניה והחליטו לחזור לארץ לטובת משפחה וילדים".
בימים אלה משלימה לביא תהליך התאזרחות בגרמניה (תושבות קבע)."בינתיים טוב לי כאן. אוהבים ומעריכים אותי מקצועית ואישית במקום הזה. אני מקווה להישאר פה עוד כמה שנים ונראה איך החיים יתגלגלו".
הראיון עם שחר לביא מתקיים בזום, בין מנהיים לירושלים, בזמן ההפסקה שלה לארוחת צהרים, שבין החזרות האינטנסיביות ל"נישואי פיגארו" שהיא מופיעה בה בתפקיד כרובינו, נער השליחויות של הרוזנת המאוהב בכל אשה בטירה ובמיוחד ברוזנת. "זו ההפקה ה-11 שלי בנישואי פיגארו. בארץ, בטנריף, בבולוניה, בזלצבורג. ועכשיו במנהיים. אני מאוהבת באופרה הזאת של מוצרט" היא אומרת.
בתחילת השבוע הבא תנחת לביא בישראל לביקור בן שבוע, לרגל השתתפותה בפסטיבל הקלאסיקאמרי באילת (19-21 בינואר) עם תזמורת סימפונט רעננה. לביא תופיע בקונצרט הגאלה של הפסטיבל (ב-21 בינואר ב-21:00 תיאטרון ישרוטל, אילת) ותשיר ביחד עם חברתה הטובה טלי קצף, קטעים מתוך "כרמן" ואריה של רוסיני, בליווי סימפונט רעננה בניצוחו של דודי זבה.
"זו אריה מאתגרת אבל סוג הקול של כמצ'ו סופרן מותאם לזה. אני מבצעת אותה בפעם ראשונה עם תזמורת. ורק מלחשוב על זה אני מתרגשת", היא משתפת. בסיום ההופעה באילת יוותרו לה יומיים, לבקר את המשפחה בקרית אונו.
"בכל קיץ אני מגיעה לארץ לפחות לחודש להיות עם המשפחה. אני מדברת בטלפון עם אמא בכל יום, יותר מאשר כשהייתי בארץ, בנוסף, אמא שלי מבקרת אותי הרבה בגרמניה. הנה בדיוק עכשיו כשאנחנו מדברות אני מחממת את האוכל שהיא הכינה לי בביקור האחרון שלה".