אני בסך הכול בן אדם, וכל דבר טוב שקיבלתי - קיבלתי מבורא כל העולמות", אומר לי טל שגב, שבימים אלה יוצא לאור “8", אלבומו השישי במספר. “אני לא יכול לייחס לעצמי את הכישרון. מה שאני כן יכול לייחס לעצמי הוא מה שאני עושה עם מה שקיבלתי. אם אני לא עושה - זה גרוע, ואם אני עושה – ככה צריך לעשות.
הרי מהי ההצלחה הגדולה? יש הצלחה שאתה הולך ברחוב ואנשים אומרים לך: ‘בוא’נה, איזה שיר גדול!’, אבל מה אני יודע? אני לא הגדול פה, אני רק אחד שקיבל את הכישרון, ואני חייב להמשיך לעבוד איתו ולא להתייאש בשום שלב עד שמגיע השיר שמעורר אצל בן אדם רגש. זו משימתי בעולם".
האלבום החדש, שכולל שמונה שירים, יוצא כשבע שנים אחרי קודמו: “האלבום נקרא ‘8’ כי יש בו שמונה שירים וגם כי שמונה זה סימן לאין סוף", מסביר שגב. “אם אתה חוקר את המילה ‘שמונה’, תמצא בה גם את המילה ‘נשמה’. בעבודה על השירים ריחפה במוחי המילה ‘רלוונטיות’ שהגיעה אליי פתאום. ככל שאני מתבגר, אני שואל: ‘אולי אני כבר לא רלוונטי?’, אבל אני ממשיך לנסות ולרגש את אשתי ואת הסביבה שלי ואת ההורים שלי ואת מי שאני מכיר ולא מכיר".
ומה עם לרגש את עצמך?
“בזה אני מחטיא את המטרה כי אין לי אהבה יתרה לעצמי. אני רואה בעצמי בעיקר את הפגמים. אני לא מייחס חשיבות למה שלא פגום אצלי, אני לא נותן לזה יותר מדי משקל. אפילו כשמחמיאים לי, אני מרגיש שאני צריך לתקן את הפגמים. בהקשר זה אני מחטיא ואני צריך לעבוד על האהבה העצמית והשמחה. אני צריך לעבוד על עצמי".
לצורך הוצאת האלבום גייס שגב, לראשונה בחייו, את עזרת הקהל בפרויקט גיוס המונים בהדסטארט. “לשמחתי, הוא עבר את היעד הרבה מעבר למה ששיערתי", הוא אומר. “העובדה שאנשים משלמים לפני שהם מקבלים הייתה לי לא טבעית, ולא חשבתי שזה יכול להצליח. אני לא איש רשתות חברתיות, אז כמובן שנעזרתי במפיק, ונרתמו לעזור גם אריק סיני וירמי קפלן שעבדתי איתם לאורך הדרך.
כחלק מהתשורה לרוכשי האלבום הם הגיעו להופיע אצלי בבית בשתי הופעות. אשתי בישלה ארוחות, וזה הפך להיות מפגש חברתי. אצלי הכל מעורב עם רגשות. אני מקווה שאתגבר על כל הדברים שמעכבים אותי, על החרדות ועל כל מה שמנסה להזיז אותי מהאמת".
רמות של אושר
שגב (49) נולד וגדל בחולון. הוא החל את דרכו בראשית שנות ה־90 כחלק מסצנת הרוק הפורחת בישראל: במהלך שירותו בלהקת פיקוד מרכז ניגן באלבומה של "מוניקה סקס" “פצעים ונשיקות" וניגן בהופעות ובאלבומים של אמנים כמו ברי סחרוף, ירמי קפלן, מאור כהן, בן ארצי, איגי וקסמן ועוד. בשנת 2001 הוציא את אלבומו הראשון “אי שקט", שהעניק לו את התואר “תגלית השנה" במצעד השנתי של רשת ג’.
“לא אשכח את הפעם הראשונה ששיר שאני שרתי הושמע ברדיו", הוא אומר. “במקרה שמעתי באוטו את השיר ‘ימים בינוניים’, סינגל הבכורה שלי, בתוכנית ‘המילה האחרונה’ בהנחיית גידי גוב. באותה תקופה ניגנתי עם גידי בהרכב שהיה מעין מיני־כוורת, והוא שידר את השיר ודיבר עליי. עצרתי את האוטו בצד, זה מילא אותי ברמות של אושר. הייתי בטירוף, אבל עם עצמי".
בשנת 2002 יצא אלבומו השני “על הברכיים", ששיר הנושא מתוכו הפך ללהיט. “השיר הזה ללא ספק סימן את הפריצה המשמעותית שלי למיינסטרים", הוא אומר. “נכנסתי לאולפן לעבוד על ‘על הברכיים’, אבל הלחנתי פזמון שדומה ל’על הרצפה’ כי מה לעשות? הושפעתי. לא ידעתי מה לעשות עם זה. גדי גידור, הבוס של ‘הליקון’ דאז, ואני הקשבנו לסקיצה ביחד, ואז הוא עזר לי בפזמון ונתן לי את ההרגשה שהשיר הזה קורה.
במקביל אליי הקליטה באותם אולפנים תזמורת ‘שלהבת’, תזמורת של דתיים, והתחברנו. חשבנו לשלב את התזמורת הזו בפזמון. זו הייתה ברכה. למדתי שאני צריך לשים את האגו בצד. פשוט צריך כמה שיותר לחתור ללהיות ביחד ולשתף פעולה. זה הכי טוב שאפשר".
באותה שנה הוא הפיק לשלמה ארצי את האלבום “צימאון" ושר איתו את השירים “להציל אותך" ו"כל אחד והסיפור שלו". “זה אחד מציוני הדרך בקריירה שלי", הוא משחזר. “כשפגשתי אותו בפעם הראשונה, הייתי בריגוש שיא, אבל שיחקתי אותה קול. הבן אדם הזה הוא בית ספר לחריצות, בית ספר לפרפקציוניזם. עד שהוא לא מרגיש שזה זה – אין ויתורים.
בשבילי זה היה בית ספר מדהים למקצוענות, לחריצות. בן אדם טוב שבא ונותן במה לטל שגב, למה מי זה טל שגב? הוא בא לפסטיבל הפסנתר, ראה אותי מנגן עם בן ארצי, ניגש אליי, דיבר איתי כאחד האדם. אתה יודע מה זה בשבילי? אחר כך זכיתי לעבוד איתו בשני אלבומים. אין מילים לתאר את האושר הזה".
איך קיבלת את ההצלחה הזו?
“הבנתי שאני רק מיישם את המתנה שקיבלתי מהקדוש ברוך הוא. לא ראיתי בעצמי מוצלח בזכות עצמי, אלא אני אוהב מוזיקה ואוהב להתרגש ממוזיקה וממוזיקאים, וזה ייעודי בעולם".
לאורך השנים שיתף שגב פעולה עם שלל אמנים נוספים, בהם אייל גולן, ישי לוי, שרית חדד, ליאור נרקיס, ארקדי דוכין, שלומי שבת, ברי סחרוף ועמיר בניון ויצר עבורם שירים כגון “האחת שלי", “תודה", “תרקדי", “אהבה בתוכי", “התהיי לי", לצד להיטים שכתב עבור עצמו, בהם “ימים בינוניים" ו"אני רוצה".
“אני משער שהיו כאלה שקטלגו אותי כאמן שכותב מוזיקה מזרחית - אז שיקטלגו", הוא אומר. “אני קודם כל ילד שמשוגע על מוזיקה ואמנים, לא משנה אם זה מזרחי או רוק או פופ. אני זוכר שהיו כל מיני קטלוגים וכל מיני כותרות, ואני יכול להעיד על עצמי שאני בן אדם מאוד רגיש. עם השנים אתה לומד שאם אתה נפגע - זו בחירה שלך. אם מישהו אומר לי משהו על המוזיקה או כל דבר אחר, אני יכול לבחור אם להיעלב או לא להיעלב. בזמנו הייתי מאוד פגיע".
איך היה לעבוד עם אייל גולן?
“עכשיו אני בשיגעון לנסות להביא לאייל גולן שיר. אני עובד על סקיצה ועוד סקיצה עד שהוא ייקח לי עוד שיר. אני אוהב את הבן אדם הזה. הוא התארח בהופעה שלי בזאפה ולא ביקש מאומה".
מה דעתך על המוזיקה העכשווית?
“בישראל מאוד התקדמנו מבחינת הפקה מוזיקלית. כיום יש דברים שאני יותר אוהב ופחות אוהב. הדבר העיקרי שהשתנה הוא עניין האולפנים והנגינה. פעם היו נפגשים ומנגנים והיום זה יותר יחידני, אבל ההפקות מטורפות. אני מנסה פה ושם לשלב אחוז מסוים ממה שקורה בתוך הדברים שלי. אם אני רוצה להישאר מעודכן ורלוונטי, אני צריך לעבוד עם אנשים מעודכנים, ובסופו של דבר המילים והמנגינה הן מה שחודר".
אתה שלם עם המקום שבו הקריירה שלך נמצאת?
“היום יש דור חדש, והוא באופן טבעי במרכז העניינים. אני חייב לנסות להיות שלם עם הקריירה, אבל לשאוף יותר ולהתחבר יותר לאנשים ולעבוד יותר. יש לי הרבה שיחות עם חברי פיטר רוט על לעשות איזה דיסק שאנחנו חושבים עליו הרבה שנים. ברגע שאני מפסיק את המרדף אחרי דברים לא חשובים, אני מגלה שהמרדף לא קיים, אלא זה רק אני רודף. צריך לבוא באהבה להכל".
בימים אלה יצא דואט בשם “קרובים", שכתב שגב למשה פרץ ושלומי שבת, והשיר “אם צריך מלחמה" שכתב למרגלית צנעני. “אמור לצאת בקרוב עוד דואט מאוד מפתיע של שני זמרים שאני אוהב, ואני ממשיך לשלוח שירים לאמנים", הוא אומר. “אלוהים ברא לנו עשייה, ואני צריך כל הזמן לעשות. לא להתבכיין, לא להתקרבן ולא להסתכל על מה לא בסדר, אלא לעשות ולהשתדל להיות אדם טוב".
נינוחות אחרת
האמונה וההתחזקות הדתית שלו גרמו לו להעתיק את מקום מגוריו, יחד עם אשתו וחמשת ילדיהם, מהמרכז הסואן אל מרגלות הגלבוע. “מאז שאני זוכר את עצמי אני מדבר עם אלוקים ומחפש תשובות", הוא אומר. “אני כל הזמן בזה. האמונה עם השנים מאוד מתחזקת אצלי. הרגשתי שבעיר הגדולה השפע, שהוא ברכה, יכול לסנוור. היה לי חשוב לפתח אצל הילדים שלי אהבה לטבע, לחיות בטבע, לפתח סוג של צניעות ולדעת שלא הכל נגיש לך בכל רגע ורגע. אני לא איש אדמה, אבל משהו בי נורא רצה את הטבע.
כיום אנחנו גרים מול הטבע המושלם, אין בניינים ואין פקקים, אז משהו נרגע בך. השירים החדשים שלי מושפעים מהרוגע הזה. בכלל, הכתיבה הנוכחית שלי היא ממקום יותר רגוע. גם אם אני מחפש את האהבה של הסובבים אותי, ואני אדם שמאוד מחפש אהבה, הכל בנינוחות אחרת".
במה השתנית כמוזיקאי לאורך השנים?
“בניגוד לעבר, ההישגיות תפסה אצלי פירוש אחר. במקום להשיג עוד ועוד, היום אני מעדיף לעשות עוד ועוד, ואם מישהו אחר נהנה - גם אני נהנה. צריך להפסיק להסתכל על ה’אני’. בנוסף, מכל אמן שזכיתי לעבוד איתו, למדתי משהו חדש".