קיס מעולם לא הייתה להקה טובה, אבל היא להקה אדירה - ואני אסביר: אף שרובנו לא יכולים למנות שמות של חמישה שירים שלהם, ההשפעה שלהם על התפיסה של מהו רוק'נרול ומה זה שואו, לא תסולא בפז. בחודש שעבר ציינה קיס, מלהקות הרוק המשפיעות בכל הזמנים, 50 שנה להופעתה הראשונה, ואף על פי שהייתה סכנה ממשית שהיא תהפוך לטרנד חולף או לתופעת קאלט אזוטרית ותו לא, חצי מאה אחרי שהיא עלתה לבמה לראשונה, היא עדיין ממלאת אצטדיונים בכל העולם, ובקלות.
במרכז הלהקה עדיין עומדים שני החברים שהקימו אותה לפני 50 שנה: ג'ין סימונס בן ה־72, שנודע בלשון האקסטרה־ארוכה שלו (השמועה אומרת שהוא ביטח אותה במיליון דולר), ופול סטנלי בן ה־70.
הרבה מסיר איפור זרם ב־50 השנים האחרונות בנחלי הרוק'נרול. בזמן הזה קיס הוציאו 20 אלבומי אולפן, תשעה אלבומים בהופעה חיה, 14 אלבומי אוסף ו־60 סינגלים, ומכרו יותר מ־100 מיליון יחידות מכל אלו ברחבי העולם.
המקורות של קיס מצויים בלהקה בשם "וויקד לסטר" (Wicked Lester), שבה היו חברים אותם ג'ין סימונס ופול סטנלי, שהיו אז שני צעירים ניו יורקיים יהודים. פול סטנלי נולד בניו יורק בשם סטנלי ברט אייזן להורים יהודים - אמו הייתה ממוצא גרמני ואביו פולני. ג'ין סימונס נולד בשם חיים ויץ בבת גלים שבחיפה ובילה את ילדותו בחיפה ובטירת כרמל. הוא היה בנם של מהגרים מהונגריה ובגיל 8 היגר יחד עם אמו ניצולת השואה לניו יורק ושינה את שם משפחתו מוויץ לקליין, שם נעוריה של אמו. בהמשך הוא שינה את שמו שוב, הפעם לג'ין סימונס, על שם זמר הרוקאבילי ג'אמפין ג'ין סימונס.
סימונס וסטנלי ניגנו בכל מיני להקות, עד שהכירו בלהקת וויקד לסטר, שפעלה בתחילת הסבנטיז. הלהקה הזו השיגה חוזה תקליטים ואפילו הקליטה אלבום אחד, אך האלבום מעולם לא יצא (מסתובבים בוטלגים למתעניינים). סימונס וסטנלי הגיעו למסקנה ש"וויקד לסטר" נכשלה כי לא היו לה כיוון מוגדר וזהות ברורה. אז ב־1973 הם הקימו להקה חדשה בשם “קיס", והפעם לא הייתה להם כוונה לחזור על אותה טעות. החזון של קיס היה ברור וחד: הם ינגנו רוק'נרול אגרסיבי, כבד, פשוט ובסיסי. עם איפור.
ג'ין סימונס היה בסיסט, ופול סטנלי היה גיטריסט קצב. הם צירפו גיטריסט מוביל ומתופף ורצו להתחיל להופיע. אבל הם לא היו אטרקציה חמה - הם לא היו חתיכים וגם לא ניגנו מי יודע מה - כך שלא היה להם סיכוי להשתחל למועדון אופנתי במנהטן. במקום זה, הם נתנו את הופעת הבכורה שלהם ב־30 בינואר 1973 במועדון בשם "הפופקורן קלאב" (ששמו שונה אחר כך ל"קובנטרי") בקווינז.
בהופעת הבכורה הזו נכחו פחות מעשרה אנשים, ולהם היה הכבוד לראות את קיס המוקדמים בלי איפור. לא לגמרי בלי איפור - הם היו מאופרים כמובן - אבל בשלב הזה הם סתם היו עם ליפסטיק ואייליינר כפי שהיה אז נהוג. בהופעה הראשונה הם עוד לא עטו על פניהם את הדמויות האייקוניות שאנחנו מכירים.
קיס נולדו בתקופת הגלאם. גברים עם שיער ארוך, נצנצים, צעיפי נוצות, מגפי פלטפורמה ואיפור של אישה, היו שיא המודה. כבר בתחילת שנות ה־70, אומנים כמו דיוויד בואי, טי־רקס, לו ריד והניו יורק דולס הפכו את הקונספט של גברים מאופרים לטרנד חם. אבל, כפי שחבר ילדות של סימונס העיד עליו, הוא היה נראה באיפור כמו מתאבק בדראג. חברי קיס לא היו מספיק חתיכים כדי להיראות טוב בלוק נשי; הם היו צריכים ללכת על משהו רדיקלי הרבה יותר. וזה בדיוק מה שהם עשו.
במקום סתם איפור נשי הם הלכו על איפור בהשראת תיאטרון קבוקי יפני וכיסו את פניהם במסיכות מצוירות בשחור ולבן. כל אחד מחברי הלהקה קיבל דמות קומיקסית מזוהה אחרת. ומי שנכח בהופעות של הלהקה בתחילת מרץ 1973 במועדון הדייזי בלונג איילנד כבר קיבל את הלוק המוגמר. פול סטנלי (גיטרת קצב) הפך לילד־כוכב, ג'ין סימונס (בס) היה השד, אייס פרלי (גיטרה מובילה) היה איש החלל, ופיטר כריס (תופים) היה איש החתול.
כיום בעיקר ג'ין סימונס ופול סטנלי ידועים בתור הזמרים של קיס, אבל במקור כמעט כולם שרו. בהמשך הדרך הלהקה ידעה שינויים פרסונליים. חלק מהחברים שהצטרפו והחליפו חברים שעזבו נכנסו לדמויות קיימות (איש החלל והחתול הנוכחיים הם לא המקוריים מימי תחילת ההרכב), ועם הזמן גם הומצאו עוד שתי דמויות: הגיטריסט ויני וינסנט, שהיה חבר בלהקה לזמן קצר בשנות ה־80, היה לוחם הענח', כשעל פניו ציור של מפתח החיים - ההירוגליף המצרי שמסמל “חיי נצח". והמתופף אריק קאר, שהיה חבר בלהקה מ־1980 ועד למותו מסרטן בתחילת שנות ה־90, קיבל דמות של שועל. בסך הכל, ב־50 שנה, היו בקיס שש דמויות, ואיתן הם כבשו את העולם.
הצבא של קיס
קשה לתאר עד כמה האיפור הזה היה משמעותי לקריירה של קיס. ההחלטה של חברי הלהקה להפוך את עצמם לדמויות קומיקס אפשרה לכל ילד אמריקאי להתחבר אליהם. באמצעות הדמויות האלה והאיפור הזה, הזיהוי של קיס היה כל כך קל ואפשר חיבור כל כך מיידי, עד שבכלל לא היית צריך לאהוב רוק כבד, או מוזיקה בכלל, כדי לאהוב את קיס. כפי שמעריץ אחד כתב בתגובה ביו־טיוב: “גדלתי עם להקות כמו קיס, מוטלי קרו וטוויסטד סיסטר, ובשבילי ובשביל כל מי שהכרתי הם לא היו סתם להקות. הם היו גיבורי־על שהצילו אותנו מחיים משעממים".
קיס חתמו בחברת התקליטים קזבלנקה ובפברואר 1974 הוציאו את אלבום הבכורה שלהם שנקרא כשם הלהקה. הם ביססו את הסאונד שלהם כשילוב של רוק כבד וגלאם רוק. בתחילת דרכם עיתונות הרוק האמריקאית השוותה את המוזיקה שלהם לזו של בלאק סאבאת האנגלים. הם, מבחינתם, הושפעו במיוחד מלהקת Slade האנגלית, ששילבה רוק כבד עם גלאם־רוק והצטיינה בכתיבת המנוני רוק'נרול בסיסיים, רועשים ואפקטיביים, ומאליס קופר (שכמו קיס נקט טקטיקות משעשעות של זעזוע) והניו יורקס דולס, להקת הגלאם־פאנק הניו יורקית החלוצית.
עטיפת אלבום הבכורה של קיס הייתה שחורה, כשארבעה פרצופים מאופרים מגיחים מבעד לאפלה: ילד כוכב, שד, איש חלל וחתול. ומעל לכל כתוב הלוגו האדיר של הלהקה באותיות מנצנצות. הסינגל הראשון מתוך האלבום נקרא “Nothin' to Lose", שאותו כתב ג'ין סימונס על זה שהוא לחץ על חברתו לקיים עמו מין אנאלי (הטיעון המרכזי שלו הוא שאין לה מה להפסיד), ואיך בסוף היא נהנתה מזה. סימונס סיפר שהשיר מבוסס על מקרה אמיתי.
קיס צברה מעמד של להקת קאלט, אבל שלושת אלבומיה הראשונים נחשבו לכישלון מסחרי. מעמדה השתנה ב־1975, ברגע שהוציאה את האלבום הראשון שלה בהופעה חיה (האלבום הרביעי שלה בסך הכל), “Alive!", שהפך לאלבום הפריצה שלה. הכוח של קיס בהופעה היה גדול פי כמה מכוחה באולפן, ואלבום ההופעה החיה העביר את הכוח הזה לתקליט. גרסת ההופעה החיה של “Rock and Roll All Nite" נהייתה להיט ענק, קיס הפכה לסנסציה, והשיר עצמו עתיד היה להפוך להמנון רוק'נרול ענק וחוצה דורות.
באמצע הסבנטיז אמריקה נשטפה בקיס־מאניה, ומועדון המעריצים שלהם The KISS ARMY התפוצץ מרוב חיילים. גם היום אתם יכולים להצטרף לצבא קיס הרשמי, בעזרת מילוי טופס באתר הלהקה. תמורת דמי מינוי שנתיים של 50 דולר (פלוס דמי משלוח ומסים) תוכלו להתגייס לצבא קיס, מה שיעניק לכם סיפוק אינסופי וגם טי־שירט וסיכה חינם, ו־10% הנחה בחנות המרצ'נדייז הרשמית של קיס באתר. “אין בעולם מעריצים יותר נלהבים ומסורים ממעריצי קיס", אמר פעם פול סטנלי. “מעריצי קיס קובעים את הרף לכל יתר המעריצים. בגלל זה הם נקראים צבא קיס".
רובוטריקים שעירי חזה
במחצית השנייה של שנות ה־70 קיס הייתה בשיאה, וסיבוב ההופעות שלה ביפן ב־1977 שבר את שיא מכירת הכרטיסים שהביטלס החזיקו עד לאותו רגע. קיס היו למלכי ה"שוק רוק" - ז'אנר שהתאפיין בפרובוקציות חזותיות, בתחפושות מפחידות סטייל־האלווין, ובאלמנטים של סרטי אימה.
בנוסף לאיפור הפנים המזוהה, היו להם שיער ענק, תחפושות גלאמיות מנצנצות שללא ספק השפיעו על הפאוור ריינג'רס, ומגפי פלטפורמה ענקיים ששיוו להם מראה של רובוטריקים שעירי חזה. ההופעות החיות שלהם היו ספקטקלים מטורפים, ראוותניים ועתירי פירוטכניקה, מלאים בזיקוקים, מערכות תופים מרחפות ופיצוצים. ועל הבמה הפך ג'ין סימונס למפלצת אמיתית שיורקת אש ומשפריצה קילוחי דם מהפה. הופעה של קיס הייתה לונה פארק ענק ובומבסטי של ריגושים, מתקפה על כל החושים.
למרות ההצלחה האדירה של ההופעות והמרצ'נדייז, אף שיר של קיס מעולם לא הגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי. אף שיר שלהם אפילו לא הגיע לטופ־5. השיר הכי מצליח שלהם באמריקה הוא בלדת האהבה “Beth" מ־1976, שאותה כתב ושר המתופף המקורי של הלהקה פיטר כריס. היא הגיעה למקום השביעי במצעד. אבל אם תשאלו מישהו היום מה השיר הכי מזוהה של קיס, סביר להניח שהתשובה תהיה “I Was Made for Lovin' You" בעל השפעת הדיסקו.
השיר יצא ב־1979, באותה שנה שבה אלפי חובבי רוק באמריקה השמידו תקליטי דיסקו במסגרת תנועת Disco Sucks. רבים תמהו על ההחלטה של להקת רוק כבד כקיס להוציא שיר דיסקו בזמן שרבים ממעריציהם יוצאים נגד הדיסקו, אבל קיס ידעו מה הם עושים. השיר הפך לאחד השירים הכי פופולריים שלהם, אף על פי שג'ין סימונס אמר שמבין השירים שלהם זה השיר שהוא הכי פחות אוהב.
קיס ידעו שכדי להמשיך לעניין הם צריכים להפתיע. ולהוציא שיר שמושפע מדיסקו זה לא מספיק. אחרי עשור שבו אף אחד לא ראה את פניהם, חברי הלהקה הלכו לחנות פארם, קנו בקבוק ענק של מים מיסלריים, והחליטו להיכנס לעידן חדש: העידן חסר האיפור.
ב־1983 קיס חשפו לראשונה את פניהם בראיון מתוקשר ב־MTV, אחריו הם התחילו להצטלם ולהופיע בפנים חשופות ואפילו להתלבש כמו כל להקת רוק כבד של התקופה - חפשו לדוגמה את עטיפת אלבום האולפן ה־11 שלהם, “Lick It Up". הקליפ לשיר הנושא הוא הראשון שבו הם הופיעו בלבוש רגיל של להקת הבי מטאל - מכנסיים צמודים, גופיות קרועות, חגורות ומגפיים.
קיס המשיכו במראה הטבעי במשך כעשור, אך באמצע הניינטיז הם חזרו לתחפושות - בדיוק בזמן הנכון. באמצע שנות ה־90 החל גל רטרו מטורף ששטף את תרבות הפופ בנוסטלגיית קיס. טי־שירטים של הלהקה שוב היו פריט אופנה קולי, ובמסגרת שגעת הרטרו של העשור כולם תרו אחר מרצ'נדייז וינטג' של הלהקה מהסבנטיז. קיס מיד זיהו את הטרנד וארגנו את ועידת קיס הבינלאומית הרשמית הראשונה בפרת', אוסטרליה, ב־1995. האירוע כלל מוזיאון קיס נודד, להקות מחווה לקיס, סוחרים ואספנים שמכרו וקנו מרצ'נדייז ופריטי אספנות, וגם מפגש עם הלהקה עצמה, שכלל סשן חתימות, שאלות ותשובות והופעת אנפלאגד, כולל בקשות ספונטניות מהקהל.
החושים העסקיים של ג'ין סימונס תמיד היו חדים כתער, והוא מעולם לא נתן להזדמנות עסקית לחמוק מבין אצבעותיו. אי לכך קיס ניצלו את המומנטום ובתגובה עשו את הדבר החכם ביותר שהם היו יכולים לעשות: הם חזרו להתחפש. ב־1996 קיס התאחדו בהרכב המקורי, והחזרה לאיפור לוותה באירוע טלוויזיוני מתוקשר לא פחות מהסרת האיפור בעשור הקודם. הפעם הראפר המנוח טופאק שאקור הציג את ההרכב המקורי המאוחד והמחופש בטקס פרסי הגראמי של 96'. אחריו קיס יצאו לסיבוב הופעות ששם לעצמו למטרה להביא לדור חדש את חוויית הקיס התיאטרלית והמוגזמת שהוריהם חוו 20 שנה קודם לכן.
סיבוב הקאמבק כלל את כל האפקטים המיוחדים מימי הזוהר של קיס, וחברי הלהקה התכוננו אליו בעזרת משטר אימוני כושר וניתוחים פלסטיים. כמו שפול סטנלי אמר בזמנו: הם לא רצו להיות “חבורת בחורים שמנים בטייטס" ולאכזב את הקהל. סיבוב ההופעות הזה כלל 190 הופעות מסביב לעולם, וגם אם הביקורות לא תמיד היללו, הקהל הגיע בהמוניו. ב־1999 קיס הופיעו בטקס הפתיחה של הסופרבול וקיבלו כוכב רשמי בשדרת הכוכבים בהוליווד, וב־2002 הם הופיעו בטקס הסגירה של אולימפיאדת החורף בסולט לייק סיטי שביוטה.
את אלבום האולפן האחרון שלהם,“Monster", הם הוציאו ב־2012. זה היה אלבום האולפן ה־20 במספר שלהם, וכרגע אין להם כוונה להוציא עוד אלבום אולפן. מה שלא מנע מהם להמשיך להופיע ולהוציא עוד שורה של אלבומים בהופעה חיה.
סוף הדרך
בערך באותה תקופה ביקר ג'ין סימונס בישראל, בפעם הראשונה מאז שעזב אותה בילדותו. ב־2011 הוא ביקר בארץ עם בת זוגו, כוכבת המותחנים הארוטיים ושפנפנת הפלייבוי בדימוס שאנון טוויד ועם בנם ניק (יש להם גם בת בשם סופי). בביקור מתוקשר מאוד, שגם צולם לתוכנית הריאליטי על סימונס ומשפחתו, הכוכב דיבר עברית במסיבת עיתונאים, שיבח את בנימין נתניהו, פגש לראשונה את אחיו ושלוש אחיותיו מאביו שנשאר בארץ, ביקר ב"קפה ניצה" בחיפה שבו אמו עבדה בצעירותה, וטייל בארץ.
סימונס הביע אין ספור סנטימנטים פרו־ישראליים, אך אף שהוא ישראלי שגר בארץ עד גיל 8, קיס מעולם לא הופיעו בישראל. ונראה שהם גם לא יופיעו כאן, שכן בימים אלה הם נמצאים במהלך סיבוב הופעות הפרידה שלהם.
סיבוב ההופעות העולמי הזה, שקיבל את הכותרת “סוף הדרך" ונפתח בתחילת 2019 בקנדה, אמור להיות סיבוב ההופעות האחרון של הלהקה. עקב הקורונה מרבית ההופעות של 2020 נדחו ל־2021, והסיבוב יסתיים מאוחר מהמתוכנן. נכון לעכשיו נקבעו הופעות עד יולי השנה ואומרים שהוא ייגמר מתישהו ב־2024.
במהלך הסיבוב קיס ספגו ביקורות ממעריצים על כך שהם עושים ליפ־סינק ולא שרים באמת - האשמות שאותן הם לא אישרו ולא הכחישו - אבל כל עוד הפירוטכניקה מרשימה, למי אכפת? ותסמכו על קיס שהיא אכן מרשימה. במסגרת הסיבוב הזה הם שברו שני שיאים של גינס במהלך הופעה בדובאי: אפקט הלהבה אצלם היה הגבוה ביותר שנראה אי־פעם בהופעה, והם הציתו את מספר הלהבות הרב ביותר שהוצת סימולטנית בהופעה.
אין ספק שגם אחרי שקיס יפסיקו להופיע, הם ימשיכו לעשות כסף. בין היתר ממרצ'נדייז - התחום שהם אולי מתמחים בו יותר מכל. תעיד על כך חנות המרצ'נדייז המטורפת באתר הרשמי של הלהקה, שבה ניתן להזמין שלל מוצרים נלווים שתמונתה של הלהקה מודפסת עליהם. מהאתר ניתן להזמין אין ספור דוגמאות של חולצות, כובעים, כוסות, תיקים, בנדנות, עטים, מפרטי גיטרה, מסיכות קורונה, אוזניות, מציתי זיפו, שולחנות פינג פונג מתקפלים, משחק קורנהול, כיסויי טלפון, בגדי תינוקות, פאזלים, כריות, כרבוליות, ועוד ועוד.
תמורת כמה אלפי דולרים ניתן לרכוש גם ארון קבורה ממותג של קיס. דיימבאג דארל, הגיטריסט של להקת המטאל פנטרה, לדוגמה, נטמן בארון של קיס שנתרם על ידי ג'ין סימונס לאחר שדארל נרצח על ידי מעריץ מטורף במהלך הופעה ב־2004.
ג'ין סימונס מעולם לא התבייש בכך שאכפת לו מכסף - להפך. “הייתי מעודד את כל הלהקות שטוענות שאכפת להן רק מהמוזיקה ולא אכפת להן מהכסף לשלוח לי כל דולר שהן לא מעוניינות בו", הוא אמר פעם. “אשמח לעזור להן עם זה".