המחאה הנרחבת שהחלה בחודש האחרון נגד הרפורמה המשפטית ונגד הכוונה (שירדה בינתיים מהפרק) לסגור את תאגיד השידור הציפה שוב, בין היתר, את הקשר הלא תמיד הרמוני בין אמני ישראל לבין מאבקים חברתיים. רבים מהמוזיקאים המובילים בתעשייה חתמו על "מכתב האמנים" שיצא נגד כוונות הממשלה, אך היו אמנים, דוגמת קובי אוז, שבחרו לא לחתום מנימוקים שונים, אחרים שחתמו ואז התנערו, וכן התעוררה ביקורת פנימית על הרכב החותמים והדרת אמנים מהז'אנר המזרחי.
מצד אחד, ישנם רבים בציבור המצפים מהאמנים להביע מחאה נגד השלטון וסולידריות עם המפגינים, אך מנגד, תמיד ישנן הפוליטיקות והאינטריגות של עולם התרבות שגורמות לכך שלא תמיד הדבר מתבצע. כך למשל קרה לפני 12 שנים, באחד הסיפורים המוזרים בתולדות המחאות העבריות.
הימים הם ראשית ספטמבר 2011, ימי השיא של מחאת האוהלים שסחפה אחריה מאות אלפי אנשים להפגנות ענק נגד יוקר המחיה. כדי לנגן אקורד סיום הולם לקיץ הסוער, מחליטים ראשי המחאה לארגן הפגנת ענק בכיכר המדינה תחת השם היומרני "צעדת המיליון". בפועל לא הגיעו לשם מיליון איש, אבל היו שם כ-400 אלף בני אדם במפגן כוח מרשים.
אחת הביקורות של מתנגדי המחאה על משתתפיה הייתה שחלק נכבד מההמונים שהגיעו, לכאורה, לא באו בגלל שהם מזדהים עם משנה כלכלית סדורה שהציגו מובילי המחאה, אלא כדי ליהנות מהופעות חינם של האמנים המובילים. בהפגנות קודמות באותו קיץ הופיעו שלמה ארצי, יהודית רביץ ושלומי שבת, ובהפגנה הגדולה ההיא הופיעו היהודים, הדג נחש ואייל גולן, בימים בהם היה קונצנזוס, לפני פרשת "משחקי חברה".
אמן אחד בולט נעדר אז מהליינאפ. זה היה שלום חנוך, מי שחתום על כמה משירי המחאה הבולטים בתולדות המוזיקה הישראלית: "אל תקרא לי עם", "זה לא נוח", "לא עוצר באדום" וכמובן השיר שלכאורה היה אמור להיות היהלום שבכתר בכל הפגנת מחאה בנושא כלכלי - "מחכים למשיח". אז איך זה שלהפגנת ענק שכזו הוזמנו מיטב אמני ישראל, ושלום לא בא וגם לא מטלפן?
התשובה לכך, לפחות על פי הדיווחים בתקשורת, הייתה מאכזבת וקטנונית מאין כמותה: המארגנים רצו שחנוך יופיע, אבל הוא דרש את משבצת השיר האחרון בהפגנה, זו השמורה לשם הגדול מכל האמנים, והמארגנים, שומו שמיים, כבר הבטיחו אותה לאייל גולן.
אחד הגורמים המעורבים סיפר אז למעריב: "שלום חנוך אמר שהוא מוכן וישמח להשתתף בעצרת, ושהוא רוצה להיות אחרון השרים. מארגני המחאה הבטיחו לו שהוא יהיה האחרון עם השיר 'מחכים למשיח', אלא שפתאום צץ אייל גולן ודרש גם הוא לשיר אחרון. זה היה קטע של כבוד, כי מי ששר לפני האחרון נתפס כלהקת החימום של הזמר הבכיר, ששר אחרון".
"אנשיו של אייל גולן הציגו את זה כבעיה של לוח זמנים צפוף, אז שלום חנוך אמר למארגנים: 'אין בעיה, אם לאייל גולן יש בעיה של לוח זמנים, אני מוכן לחכות בסבלנות עד שיסיים להופיע ולעלות לבמה אחריו בכל שעה', אבל המארגנים לא קיבלו את הפתרון", הוסיף הגורם. בצד של חנוך אמנם הכחישו, ומנהלו עופר נברו אמר כי "שלום חנוך באמת רצה להגיע, אבל זה לא התאפשר", אבל הסיפור הזה לא היה הרגע המחמיא ביותר בקריירה של אייקון הרוק הוותיק.
בסופו של דבר חנוך כן הופיע בהפגנת מחאה בסתיו של 2011 - זה קרה ב-29 באוקטובר, בניסיון להתניע מחדש את ההפגנות אחרי מה שנראה כמו מסמוס של המחאה על ידי הדרג הפוליטי. חנוך שר את "משיח", וגם החמישייה הקאמרית התאחדה וביצעה מערכון על הבמה, אבל רק כמה עשרות אלפים הגיעו לכיכר רבין, במה שסימל את דעיכת המחאה.