שנה וחצי חלפו מאז שוואלרי חמאתי פרצה לתודעה בריאליטי המוזיקלי “הכוכב הבא", שם סיימה במקום השני אחרי תמיר גרינברג. “אפשר להגיד שהתקופה הזו שינתה לי את החיים מקצה לקצה", היא אומרת. “בגיל 16 הבנתי שאני רוצה להיות זמרת, חתרתי לשם ועשיתי מבחינתי כל מה שיכולתי כדי להגשים את החלום, אבל בשנה החולפת זו הפעם הראשונה שהחלום שלי התחיל להתגשם".
מאז השתתפותה בריאליטי הספיקה חמאתי, 23, להוציא שמונה סינגלים, האחרון בהם “עלא באלי", לזכות במועמדות לתוארי “פריצת השנה" ו"זמרת השנה" במוזיקה; לשתף פעולה עם הזמר הבינלאומי אנריקו מסיאס (בהופעתו בארץ), עם בעז שרעבי (“הלוואי") ועם "התקווה 6" (“ילדים של החיים"); להופיע בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל; לככב בתפקיד ראשי בהצגה “עוד חוזר הניגון" בתיאטרון הבימה ולהופיע ברחבי הארץ במופע יחיד עם להקתה. “התחלתי להיות באמת זמרת, לעמוד על במות גדולות, להופיע בטקסים הכי גדולים ורציניים במדינה, להוציא שירים חדשים שמושמעים ברדיו", היא אומרת. “זו שנה מאוד חשובה ומשמעותית לי, והכי מאושרת עבורי עד כה, וזה אפילו עוד לא קצה המזלג מבחינתי".
מרבית השירים שחמאתי, זמרת ערבייה ישראלית, שרה - מ"שופטאק" ו"ככה לוותר" ועד “אלבי" ו"עלא באלי" - משלבים בתוכם שירה בעברית ובערבית. “בשירים שלי אני פשוט מגלמת את עצמי ביומיום שלי", היא אומרת. “בבית אנחנו מדברים בערבית ובעברית באיזו שבירה לא ברורה, וככה אני מתנהלת גם כנוצרייה ערבייה שחיה בארץ ישראל, שהשפות הרשמיות בה הן עברית וערבית. כל החיים שלי מתנהלים בקשר בין שתי התרבויות, שתי השפות ושני העולמות, אז באופן טבעי זה משתקף לי גם בשירים. אומרים שאמנות מייצגת את מי שאנחנו ואת מה שיש לנו להגיד, אז זה מה שיוצא לי. יש לי שיר בשם ‘מנגינה’ שכולו בעברית ושיר בשם ‘Anna Mallet’ שכולו בערבית, ושניהם יצאו באופן סימבולי באותו יום, אז יש פה אמירה. תמיד היה אצלי הבלנד של שני העולמות האלה".
איך הקהל מקבל את השילוב הזה?
“אני מקבלת רק תגובות חמות, אוהבות ומרגשות. הקהל מתרגש מזה ומקבל את זה באופן טבעי, והטבעיות הזו מאוד משמחת אותי. בישראל אנחנו חיים בשכנות למדינות ערביות, ואנחנו מאוד בקיאים, יחסית למדינות אחרות, במוזיקה ובתרבות הערביות - בכל זאת 20% מהמדינה ערבים - אז מקבלים את זה מאוד טבעי ורגיל ואפילו צמאים לזה".
חמאתי, שמתהדרת גם בתואר שחקנית, תככב בסדרת הנוער המוזיקלית “תלאתה", מאת מיכל קופר קרן וליאור ירון, שתעלה ב־19 בפברואר בערוץ “טין ניק" וב־HOT VOD Young. בסדרה היא תגלם את דמותה של יסמין ג’אוד, נערה משכונה מעורבת ביפו, שיחד עם חברותיה מקימה להקת בנות רב־לשונית. “גם המלהקים, גם הבמאי וגם אני, באודישן הפרונטלי, הרגשנו שכתבו את הסדרה עליי, וזה פשוט מדהים", היא מספרת. “בדומה ליסמין, גם אני נולדתי ביפו. יסמין היא תלמידה מצטיינת שגדלה בשולי החברה, חולמת להיות זמרת, אבל מה שמצופה ממנה זה להיות רופאה. אבל היא מחליטה לשבור מוסכמות ולעשות הכל כדי להיות זמרת, למרות שזה לא מתקבל בהתחלה בעין יפה מצד הוריה ומשפחתה כי זה לא מקצוע שגרתי. זו סדרה מדהימה עם מוסר השכל משוגע. זו סדרה שהיא לא רק לנוער".
רגליים על הקרקע
כבר במהלך השתתפותה בעונה השמינית של “הכוכב הבא" בקיץ 2021 היה ניכר שחמאתי יודעת לאן היא רוצה להגיע. “’הכוכב הבא’ היה בשבילי תפנית בעלילה וחוויה חד־פעמית", היא אומרת. “אני ושאר חבריי לעונה כמו שי המבר ותמיר גרינברג בקשר אמיתי, אנחנו חברים טובים כמו משפחה, מתארחים זה בהופעות של זה ומשתפים פעולה. במיוחד תמיר ואני בקשר הדוק".
איך קיבלת את הפרסום המסיבי בזמן התוכנית?
“זה מצחיק להגיד, אבל מהרגע שבו הבנתי שאני רוצה להיות זמרת, התהלכתי בעולם בתחושה שיום אחד יכירו אותי ואת פועלי. כשהרגע הזה הגיע באמת ובאה ההצלחה הציבורית והתפרסמתי – זה היה לי מאוד טבעי. אני הכי עם רגליים על הקרקע".
היית הולכת לריאליטי שוב?
“אני אומרת Never Say Never, אבל אני לא חושבת כרגע שמתאים לי ללכת לריאליטי כי זה עוד טרי מאוד וגם אין לי כל כך מה לחפש בריאליטי אחר. אבל אני לא יודעת, לך תדע איפה אהיה בעוד כמה שנים".
איפה היית רוצה להיות?
“אני רוצה להאמין שאהיה זמרת מצליחה עם הופעות בכל הארץ, עם סולד־אאוטים וקהל ששומע את השירים שלי. אני מקווה להקליט שירים שיהפכו לאבן דרך בפסקול הישראלי ולתקוע כמה יתדות בפסקול, ואולי להתרחב, לאט־לאט, גם לחו"ל".
בימים אלה השיקה חמאתי סינגל חדש, "לילה", בלדה שכתבה יחד עם אלנתן שלום, אוריאל וינברגר, דורין דנאי ותמר אופיר והלחינו וינברגר ושלום. “זה שיר שיש בו משמעות כפולה: לילה זה גם חלק ביממה וגם השם של סבתא שלי בערבית", היא מספרת. “השיר מדבר על אישה שביום חיה חיים רגילים לפי מה שמצופה ממנה, עובדת בעבודה רגילה ומנהלת אורח חיים נורמטיבי, אבל משהו כבוי אצלה בנפש, ואילו בלילה, כשכל העולם משתתק ונרדם, היא מרשה לעצמה לחלום ולהגשים חלומות ופנטזיות ולהעז. סבתא שלי היא השראה ענקית מבחינתי בכל התחומים. היא התרבות, היא השורש, היא המסורת, היא האישה הכי מבוגרת, גדולה ומנוסה שאני מכירה בחיים שלי. מצד שני, אני כבר חיה בדור אחר ורואה דברים אחרת – היא הקריבה את כל החלומות שלה לטובת בית, תרבות ומסורת, ואני עושה הפוך. היא תומכת בי כשאני בוחרת להגשים קריירה ולא ללכת בדרך הקונבנציונלית שהיא הייתה חושבת שאני אלך בה או שמצופה ממני ללכת בה".
את מקבלת תגובות גם ממאזינים ממדינות ערב?
“האמת שכן וזה ממש מרגש ומפתיע. כותבים לי המון מלבנון, מסוריה, מעזה, מירדן וממצרים. קהל שבאופן טבעי אני לא פונה אליו כי השירים שלי גם בעברית, אבל זה מרגש לראות שהם מתחברים ומרגישים שהערבית שלי היא גם שלהם, והשירים מדברים גם אליהם. זה משמח לראות שהמוזיקה, וזו לא קלישאה, היא מעל הכל ומעל פוליטיקה ונועדה לחבר".
חמאתי אף הספיקה להופיע פעמיים על אדמת דובאי. “בפעם הראשונה הופעתי שם עם תמיר גרינברג וביצענו את ‘הללויה’ (גרסתם מ’הכוכב הבא’ לשיר של לאונרד כהן – ד"פ)", היא מספרת. “בפעם השנייה הוזמנתי להופיע באירוע פרטי עם הלהקה שלי, וגם ריטה הייתה שם אורחת כבוד, והיו שם עוד המון אנשים חשובים. זו הייתה חוויה מדהימה. זה כיף, ואני מאחלת לעצמי להמשיך לכבוש פסגות".
איך כלל המשפחה שלך מקבלת את אורח החיים שלך כזמרת?
“המשפחה שלי היא המעריצה הכי גדולה שלי. ההורים שלי הולכים איתי לכל מקום ולכל הופעה. הם אפילו טסו איתי לדובאי. ההורים הם הגב שלי, וזה הכי חשוב בעולם כי בלעדיהם מאוד קשה לשרוד".
ריפוי לנפש
את דרכה כשחקנית החלה חמאתי כשלוהקה לתפקיד של תרצה אתר במחזמר “עוד חוזר הניגון" בתיאטרון הבימה, המבוסס על חייו ויצירתו של נתן אלתרמן. “קפצתי למים הכי עמוקים מההתחלה וזה היה מדהים, חוויה בלתי נשכחת", היא אומרת. “אני מאוד אוהבת תיאטרון, ברמה שאני לא יכולה להסביר. זה משלב את כל העולמות שאני אוהבת - גם במה, גם שירה, גם משחק, גם קהל חי שנותן לך פידבק באותו הרגע. זו חוויה משוגעת, ולשחק לצד שורת השחקנים והאמנים הכי גדולים שקיימים במדינה עם קבלות בפסקול הישראלי - זה היה חד־פעמי".
זה עורר בך תיאבון לעוד תפקיד בתיאטרון?
“חד־משמעית. כל הזמן אני עושה אודישנים, אבל בסוף לקבל תפקיד זה הרבה מעבר לאם אתה מוכשר או לא, זה יותר קשור לליהוק הספציפי שמחפשים לאותו תפקיד מבחינת נראות, שפה ושאר הפרמטרים. אני מאחלת לעצמי לעשות עוד תיאטרון ועוד תפקידי משחק".
בינתיים בימים אלה היא מגלמת את מנאר, תלמידת תיכון ערבייה בבית ספר דו־לשוני יהודי־ערבי בדרמה הקומית “מדרסה" המשודרת ב"כאן חינוכית" מבית היוצר של סייד קשוע. “זו מבחינתי זכות שזה תפקיד המשחק הראשון שלי בסדרת טלוויזיה, זו סדרה מהפכנית וסופר־חשובה בעיניי במדינה, במיוחד בתקופה שאנחנו נמצאים בה", היא אומרת.
למה?
“כי זו סדרה שמביאה את שני צדי המטבע באופן שווה בפריים־טיים בגוף ציבורי שצופים בו המון בני נוער. זו סדרה מאוד אותנטית ואמיתית, שאינה מתייפייפת ומציגה הכל בהומור ובסאטירה. סדרה שהיא חצי בעברית וחצי בערבית, חצי מהדמויות הן ערבים וחצי מהדמויות הן יהודים. זה חשוב מאוד. ישראל על כל גווניה".
את מתכננת להוציא אלבום בקרוב?
“באופן טבעי, אני זמרת שגדלה על אלבומים של אמנים, אז אני משערת שכן אגבש שירים ואלך על אלבום, אבל כרגע יש לי קו של להוציא סינגלים ונראה לאן זה יוביל. אני מניחה שזה יוביל לאלבום".
את גאה על הדרך שעברת עד כה?
“אפשר להגיד שאני מאוד גאה במסלול שאני עושה. קורים לפעמים דברים לטובה ופחות לטובה, לומדים מכל דבר תוך כדי תהליך, אבל בסופו של דבר הכל לטובה, ומה שקרה נועד לעצב אותי תוך כדי התהליך".
מה לגבי זוגיות?
“כרגע אני לא בזוגיות, אני רווקה. זה לא משהו שאני מחפשת או רודפת אחריו, אבל זה גם לא משהו שאני שוללת. אני באמת חיה בדינמיות עם מה שהחיים מזמנים לי ואני מאמינה, כמו שראיתי, ואלוקים והיקום הוכיחו לי, שברגע שהייתי מוכנה לפרוץ ולפתוח בקריירה של זמרת זה קרה, אז כך גם כשאהיה מוכנה לזוגיות – זה יקרה. אני רק מאחלת לי בסופו של יום להכיר אדם שיהיה החבר הכי טוב שלי ואיש שיחה ושנאהב זה את זה".
מה את אוהבת לעשות בזמן הפנוי?
“את הזמן הפנוי המועט שיש לי אני משתדלת להקדיש למשפחה, לחברים הקרובים ולעצמי. אני אוהבת לעשות פילאטיס, אימונים, לשבת עם עצמי, לנגן וליצור. זה ריפוי לנפש".
ההצלחה שינתה אותך?
“לא. אי אפשר כל כך למדוד את זה, אבל ממה שאני מכירה את עצמי וחווה את עצמי והקרובים אליי חווים אותי - אז אני אותו אדם. יש לי גם משפחה שדואגת לשמור עליי יפה־יפה עם רגליים על הקרקע".