לא נפלתי מהכסא כשקראתי את מה שכתב דודי אמסלם על סירובו של חנן יובל להופיע בערב הזיכרון לחללי צהל שייערך בכנסת ישראל. דודי אמסלם שאל ״מי זה חנן יובל?״ תוך שהוא מציע למארגנים להביא במקום הזמר ״הסורר״ את קובי פרץ שישיר בערב הזיכרון את השיר "אנחנו מאמינים בני מאמינים". פששש… איזו עריכה מוסיקלית ואיזה רעיון אדיר! בואו נשוטט מעט בחצר האחורית של רעיון זה.
לאחר הסערה, קובי פרץ בקריאה לחנן יובל: "מזמין אותך להופיע אצלי"
מסר לאמסלם? חנן יובל פנה לקובי פרץ: "לא יצליחו לסכסך בינינו"
אמסלם מוחק במחי ציוץ שישים שנות במה ויצירה של אמן ותיק, אהוד ומוערך וזאת כיוון שהחליט שלא להופיע בפני נבחרי ציבור ששפתם גסה והתנהגותם פוגענית. אמסלם, כמה מוזר, לקח זו כפגיעה אישית כאילו הוא הוא מדבר בשפה גסה וברוח סוערת מדי (באמת? איזה דודי, דודי שלנו?) וחיש מהר יצא "להגן על הממלכה" והציע זמר אחר - קובי פרץ - כמחליפו הטבעי של חנן יובל.
במסגרת השיטוט שלנו, הבה נבחן מדוע עלה בראשו דווקא קובי פרץ? פרץ אמנם זמר טוב, אך האם אמסלם מתקשה לראות אל מול עיניו אנשים שאינם הורשעו בעבירות שונות כאנשים לגיטימיים כהצעה ראשונה לחלופת אמן שהפך בעיניו בן רגע לבלתי לגיטימי, כזה שספק אם הוא בכלל קיים?
בואו נדבר גם על השיר שבחר אמסלם שיושר בפיו של קובי פרץ – "אנחנו מאמינים בני מאמינים". מדובר בשיר שמח ששמור למאורעות אחרים, אני לא מכיר שום ערב זיכרון שהשיר הזה הוא חלק מהרפרטואר שלו ומסופקני אם משפחות חללי צה"ל יזדהו עם המילים, המסר, שלא לומר הקצב.
אני מריע לחנן יובל שהלך עם תחושות ליבו, למרות שיכל לשער שיקים עליו אלפי תגובות רפש כפי שזוכה כעת כל מבקר וכל מי שאינו מוכן ליישר קו עם דף המסרים של השלטון ועוד עומד מאחורי דבריו ואומר זאת בקול רם. הנה, ממש תוך שאני כותב דברים אלו אני שומע שמבטלים אחת מהופעותיו של חנן שאמורה להתקיים בעוד כחודשיים בתחומי יהודה ושומרון לקהל התושבים שם וחושב לעצמי מחשבות נוגות.
חנן יובל נמנה עם אמנים שיצרו ושרו על דור הביחד ועל ערכים שנשחקים ונעלמים בדורנו זה. אמסלם במודע או שלא במודע (ניחוש שלי – במודע) מחזק שחיקה זו ומתכתב בעצם עם שר התרבות שמיד עם כניסתו לתפקיד דרש לבטל את הסבסוד לתכניות ״שבת ישראלית״ בה משתתפים בעיקר אמנים ותיקים שאירועים אלה הינם חלק ממטה לחמם וציבור וותיק שותה את פועלם בצמא.
באותו ציוץ נבזי, גימד אמסלם את פועלם של האמנים הותיקים אבל אני ועוד רבים שכמותי עוד זוכרים את השירים, ומוקירים את האמנים שבזכותם יש בכלל מושג כזה – "תרבות ישראלית".
הכותב הוא משה להב - הטיש הגדול, אמן זמר עברי