ביום שקדם לפתיחת התחרות הבינ"ל לפסנתר ע"ש ארתור רובינשטיין, יו"ר חבר שופטי התחרות כמעט מראשיתה הפסנתרן, המורה והמנצח פרופ' אריה ורדי נרגש כאילו זוהי התחרות הראשונה. "בכל שנה מחדש אני נרגש לקראת התחרות, וגם הפעם כאילו לא חלפו 49 שנים מאז נוסדה התחרות" הוא אומר.
33 מתמודדים מ-18 מדינות, בהם ארבעה ישראלים, נבחרו מבין כ-200 פסנתרנים שהגישו מועמדות, משתתפים בתחרות רובינשטיין ה-17 שנפתחה אתמול ותימשך עד ה-31 במרץ במוזיאון תל אביב ובהיכל התרבות. גם העובדה שלאחר שנות הקורונה, השנה חוזרת התחרות למתכונתה הרגילה, מוסיפה עוד נדבך להתרגשותו של ורדי.
התחרות הקודמת, שהתקיימה באיחור של שנה ובעיצומה של הקורונה, היתה היברידית, זאת בזכותו וכישוריו של המנהל האמנותי של התחרות אריאל כהן, שהוא מוסיקאי ומהנדס מחשבים. השלבים הראשונים התקיימו בזום, ובשלב הגמר הגיעו המתמודדים לישראל ונגנו עם התזמורת. "עכשיו אנחנו יוצאים מחלונות הזום, מיישרים את הקו וחוזרים לקיים את התחרות אחת לשלוש שנים" הוא מסביר.
התחרות נפתחה בשני קונצרטים חגיגיים בסימן 150 שנה להולדתו ו-80 שנים לפטירתו של המלחין הפסנתרן והמנצח סרגיי וסילייביץ' רחמנינוב בנגינתם של פסנתרנים זוכי תחרות רובינשטיין משנים עברו, ועם התזמורת הסימפונית ירושלים, בניצוחו של פאבל פשיטוצקי (פולין). שני השלבים הראשונים בתחרות ייוחדו לרסיטלים לפסנתר סולו.
כשבשלב הראשון כל רסיטל יימשך כ-40 דקות, ובכל מקצה ינגנו שניים או שלושה מתחרים. בשלב השני כל רסיטל יימשך כ-60 דקות ויינגנו שני מתחרים. ואילו בשלב הגמר ינגנו שישה מתחרים מוזיקה קאמרית לפסנתר ולכלי נשיפה בשני מקצים, קונצ'רטי לפסנתר עם הקאמרטה הישראלית ירושלים, וקונצ'רטי לפסנתר עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
כבכל תחרות, גם השנה עומדות לבחירת המתחרים יצירות, כולן וריאציות, שנכתבו בידי מלחינים ישראליים בהם ירון גוטפריד, מרק לברי, וטל חיים סמנון.
לצד חבר השופטים המכריע, פועל גם צוות בן שבעה שופטים צעירים, כולם תלמידי מוסיקה ופסנתרנים בראשית דרכם, שיצביע ויבחר בכל שלב, ללא תלות בבחירת השופטים המבוגרים. בנוסף ייבחר גם מתמודד כחביב הקהל.
בין 33 הפסנתרנים בתחרות, לראשונה השנה תשתתף גם מתמודדת ממרוקו אייאדי נור (AYADI NOUR). "אני לא מחפש ברשת חומרים על המתמודדים כיו"ר חבר השופטים אני מחוייב לבוא 'נקי' לתחרות" מעיד ורדי. יחד עם זאת מצביע פרופ' ורדי על אחת התופעות הבולטות: ריבוי מתמודדים אסיאתיים בתחרות למוסיקה קלאסית.
"בעשורים האחרונים בעולם המערבי גם בישראל, פחות ופחות צעירים מעוניינים להקדיש את עצמם לחיי אמן, עם אורח חיים שדורש מהם להקריב את הילדות והנעורים לאימונים ומאבקים לא קלים גם יסורים, כדי לזכות בתהילה. לא כך הם פני הדברים בקרב המתמודדים האסיאתים.
בעבר. כשנוסדה תחרות רובינשטיין לא היו מתחרים אסיאתיים. הראשונה שהתמודדה היתה פסנתרנית יפנית יחידה. לאורך השנים מתרחש שינוי הדרגתי למרות שבמדינות כמו יפן, קוריאה וסין מוסיקה קלאסית איננה המסורת שלהם. אבל כיום מספרם של המוסיקאים והאיכות שלהם הולכת וגדלה. סין הפכה למעצמה מוסיקלית, נבנו בה אולמות קונצרטים הטובים בעולם ומתקיימים אירועי מוסיקה פנטסטיים".
מה מניע אותם?
"צעירים בארצות האסיאתית עושים מאמץ להצטיין, הם מקווים שהתהילה תסייע להם לצאת מהמקום בו הם נמצאים אל העולם הגדול. בנוסף למשמעת העצמית הידועה, יש בהם סקרנות לתרבות מערבית ולמוסיקה הקלאסית. מדובר בשינוי חברתי סוציולוגי.
בסין לדוגמא, כשלכל משפחה יש ילד (לרוב בן) אחד שגדל כנסיך שמשפחתו נושאת אותו על כפיים, עושה כל מאמץ להעניק לו את התנאים המשופרים כמו בית ספר ומורים הכי טובים. גם האמהות הקוריאניות חיות למען הילדים, הן שמות בכיס הקטן את א-יידיש א-מאמע".
האם נשמרת בתחרות חלוקה שווה בין פסנתרניות לפסנתרנים?
"לוועדת המיון אין מחשבה או כוונה להפלות בין המינים. אבל מספרן של הבנות קטן ממספר הבנים. מעולם לא חקרתי האם נשים פחות טובות מהפסנתרנים הבנים אבל אם לבחון לפי מבחן התוצאה מספרן של הבנות שלומדות מוסיקה אינו פחות ממספר הבנים, אבל פחות פסנתרניות מגישות מועמדות לתחרות מפסנתרנים בנים. אגב, החלוקה המגדרית בין השופטים היא כמעט שווה 5 שופטות ו-6 שופטים".
מה שובה את לבך בתחרות?
"זה השילוב המקסים שאי אפשר לעמוד מולו הכולל מוסיקה נפלאה, אם זו של בטהובן ושוברט, הפסנתר שהוא מלך הכלים, והאמנים הצעירים, פרחים בשלב הניצן שפריחתם אך החלה. יש בהם תמימות נעורים, חוסר ניסיון ואנרגיה בלתי מוגבלת, לעתים לא מרוסנת. כשמעל לכל אלה מרחפת השאלה הגדולה מכולן: מי יהיה האמן או האמנית של העתיד. כל זה ועוד עושים את התחרות לאירוע מופלא ומנצח.
גם אם יש מימד אכזרי בתחרויות, כלפי מי שלא עלו לשלבים הבאים ולא הגיעו לגמר, אבל כידוע, מידרוג הוא מהותי לתחרות".
האם הזוכים בתחרויות הופכים בהכרח לאמנים בינ"ל?
"תחרות היא כמו נבואה, וכולנו יודעים למי ניתנה הנבואה. יתכן שמתמודד בן 18 הוא פסנתרן מעולה, אבל בהגיעו לגיל 28 הוא יכבה. קורה לעתים שפרח נובל מהר. זה לא שהשופטים פספסו. אמנים שונים מגיעים לשיאם בשלבים שונים בחיים. תחרות רובינשטיין מאפשרת לאמנים הצעירים חשיפה גדולה שלא היו זוכים לה בנסיבות אחרות".
התחרות ע"ש ארתור רובינשטיין לפסנתר נוסדה ב-1974 ביוזמתו של יעקב (יאשה) ביטריצקי, לאחר שרובינשטיין הסכים להעניק לתחרות את שמו. הוא זכה להיות נוכח כשופט בשתי התחרויות הראשונות. מטרת התחרות היא לאחד את שמו ומורשתו האמנותית של ארתור רובינשטיין, שהיה מגדולי הפסנתרנים במאה ה-20, עם חיי התרבות בישראל.
"ההתרגשות שאחזה בכולם כשרובינשטיין היה נכנס לאולם היא בלתי נשכחת. חשמל עמד באוויר וזה עוד מבלי שניגן אלא היה שופט" נזכר ורדי.
ורדי חוזר בזכרונו לתחרות הראשונה בה זכה הפסנתרן עמנואל אקס ומספר כי רובינשטיין כשופט רצה בזכייתה של הפסנתרנית הקנדית יאנינה פיאלקובסקה (בתחרות הנוכחית היא נמנית עם חבר השופטים). "הוא היה דמוקרט ובהחלט קיבל את הכרעת השופטים, אבל לימים היא היתה בת טיפוחי, ובכל פעם כשהוזמן לנגן בקונצרטים הוא התנה את השתתפותו בהזמנתה של יאנינה פיאלקובסקה".
אריה ורדי מכהן כפרופסור בבית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן מהטה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר הגבוה למוסיקה בהנובר גרמניה. לאורך השנים הוא שופט מבוקש בתחרויות מוסיקה ברחבי העולם ומוסיקאי עטור פרסים, בהם חתן פרס ישראל בתחום המוסיקה לשנת 2017.
פרופ' ורדי מוכר לציבור הרחב מתוכניתו השבועית האהובה "אינטרמצו עם אריק" שערך והגיש בטלוויזיה החינוכית עד סגירתה ב-2018. באחת מתוכניות הפרידה הוא קיים ראיון מקיף עם הפסנתרן והמנצח דניאל ברנבוים שצולמה באקדמיית ברנבוים סעיד בברלין.
לאורך השנים אירח ורדי בתוכניתו חלק ניכר ממשתתפי תחרות רובינשטיין שנפלטו מהתחרות. "היה מרגש לפגוש אנשים מוכשרים שלא עלו שלב, ושמע מהם, בין היתר מה הם חושבים על השופטים ועל התחרות. תפסנו אותם ברגעים נוגעים ללב. היו בהם שהגיבו באצילות אחרים היו מרירים ותוקפניים" הוא משחזר.
500 תוכניות "אינטרמצ'ו עם אריק" בהובלתו ובהנחייתו של פרופ' ורדי צולמו ושודרו."זו היתה חוויה מתמשכת ואני אומר תודה לחינוכית על הזכות שניתנה לי לעשות את התוכנית. אגב, האם ידעת שזו הסדרה היחידה בז'אנר הזה, חצי שעה של מוסיקה קאלסית, שאין כמותה בעולם?"
חמש שנים חלפו מאז ירדה התוכנית ופרופ' ורדי שמתגעגע למסך, הוא גם איש בשורה: בקרוב ייחלו צילומים במוזיאון תל אביב לתוכנית המוסיקה בסגנון 'אינטרמצו', עדיין לא ידוע באיזה ערוץ תשודר התוכנית. "אינטרמצ'ו כעוף החול" הוא מסכם.