"אני רוצה שכל אחד מכם יצלם משפט מאחד השירים שלי שהוא הכי מתחבר אליו", כך פתח אתמול היוצר נעם חורב את הערב במועדון הגריי בתל אביב, שהוקדש לסיפור חייו ולסיפורים שמאחורי שיריו שנכנסו ללב ליבה של המוזיקה הישראלית.

חורב (39) הספיק בשנים האחרונות להוציא מאות להיטים שכתב למיטב האמנים, ביניהם: ריטה, מירי מסיקה, רמי קלינשטיין, שירי מימון, גלי עטרי, רוני דלומי ועוד. 

עם זאת, לא תמיד הכול היה זוהר. נעם מספר במפגש על שנותיו הראשונות בתל אביב ותחושותיו כ"אאוטסיידר", בהיותו בחור אנונימי שהגיע מהפריפריה ולא היה מקושר לברנז'ה המקומית, עד הרגע המיוחל בו הכול התהפך. סיפורו האישי, כילד שגדל והתחנך בעפולה הצפונית ונולד עם יד משותקת, טומן בחובו מסע מפותל, מאתגר ומלא אמונה, אשר במהלכו הגיע למרכז היצירה הישראלית. 

מעבר להיותו פזמונאי פורה, כותב חורב שירים, טקסטים ופוסטים שמתפרסמים ברשתות החברתיות, ואשר עוסקים בנושאים שונים בהם נשיות, לכידות חברתית, זוגיות, ישראליות, יחסים במשפחה ועוד. 

באחד מהרגעים בהופעה שניתן לכנות אותו כבלתי צפוי, נעמד נעם בקצה הבמה ופונה אל הקהל, במה שנשמע יותר כמו בקשה מאשר הקראה:

קח את ההורים שלך לחו״ל
תזמין אותם לאיזו ארוחה
תצא איתם מתישהו לטיול
לא חשוב לאן, העיקר שזה איתך

כי אחרת יום יבוא ותצטער
שלא הרווחת איתם עוד כמה רגעים
הם ילכו, ואתה אז תישאר
עם חור בלב ועם ים געגועים

ותתפלל רק להחזיר אז את הזמן
יש המון שעוד רצית להספיק
אז תחבק אותם כשהם עדיין כאן
ותפסיק כבר לסנן אותם, תפסיק.

(מתוך שהם עדיין כאן / נעם חורב) 

באפיזודות נוגעת נוספות, משתף חורב את קהל הצופים בתהליך כתיבת השירים ויציאתם לאוויר העולם, כאשר רבים מהם באו לתת מענה לשאלות ששאל את עצמו בתקופות שונות של חייו ומתקשרים לתובנות אליהן הגיע במרוצת הזמן. האמת וההשראה שעומדות מאחוריהם הן לעיתים מפתיעות ופעמים רבות אף משעשעות. במופע משולבים קטעים מוזיקליים וקטעי ויזואליה מרשימים דרכן משתקפת הבבואה של החברה הישראלית כפסיפס יפהפה שמזכיר לנו כי אמנם "יש בעיות וטעויות מקיר לקיר. ומשהו בתוכנו קצת נשבר. אבל דווקא בגלל זה אנחנו נשארים". 

חורב, שחיבר את רבי-המכר "טיוטה של אושר" ו"שמש בצנצנת", וכן את רבי המכר לילדים "לציונה יש כנף אחת" ו-"טביעת האצבע של איל", מנסה דרך חוויותיו להחדיר ולחדד את המסר כי התמדה ועשייה ללא פשרות הן המתכון להצלחה ואושר, גם ברגעי הייאוש. הוא קורא ביצירתו להעריך את הדברים הקטנים ולדעת לקבל את מה שאין, את מה שיש. כי מה עוד אפשר כבר לבקש?