בניגוד לחלילנים רבים, לא הגיעה סלעית להב אל חליל הצד מהחלילית, אלא עברה בילדותה מסע מוזיקלי נחמד עד שהיא הגיעה אליו בעקבות נגינתה בפסנתר, באקורדיון ועוד. "אמא שלי נורא רצתה שאנגן ובכל פעם שנמאס לי מאיזשהו כלי, היא הציעה לי כלי אחר", מספרת להב, המוכרת כנגנית רב-כלית, שבהופעותיה מפתיעה את הקהל בדילוגיה מכלי לכלי.
אם האקורדיון משמש את להב לנגינת מוזיקה עממית והסקסופון - לנגינת ג'ז, היא מנגנת בחליל בעיקר מוזיקה ברזילאית. איתה היא תלהיב את הקהל בשבת הקרובה ב"שבלול", בפסטיבל החליל, בניהולו האמנותי של מתן קליין, שבו היא תופיע במסגרת הרכב "קואטריו", שאותו היא מאיישת עם נגן הבס יוראי אורון, נגן הגיטרות מרסלו נמי ונגן כלי ההקשה ז'וקה פרפיניאן.
כיצד נחשפת למוזיקה הברזילאית?
"האמת היא שהגעתי אליה די במקרה. אחרי שסיימתי את לימודי בתלמה ילין, אמר לי חבר שהוא נוסע לטיול בברזיל ושאל אם בא לי להצטרף. בטח שבא, אבל כשהגעתי לברזיל, מצאתי את עצמי מתעמקת במוזיקת השורו המקומית יותר מאשר מטיילת. את הטיולים השלמתי בנסיעות הבאות שלי לברזיל".
מהי השורו?
זהו הסגנון הפופולרי הראשון בברזיל, עוד לפני הסמבה והבוסה נובה, מין שילוב של מוזיקה קלאסית אירופאית עם סמבה, שאותו אנחנו מנגנים עם הרבה גרוב. בהופעה שלנו בפסטיבל ננגן בעיקר מוזיקה מקורית שלנו ולצידה גם גרסות כיסוי לקטעים מוכרים".
מה הקסם שמצאת במוזיקת השורו, שהביא אותך להקים את "בית השורו הישראלי", הית הספר הישראלי הראשון למוזיקת השורו?
"זה משהו שאני לא יודעת להסביר אותו ומרגישה כאילו נולדתי לתוכו. אחרי שנים שהייתי בג'ז, מה שהיה בתלמה ילין, פתאום גיליתי את המוזיקה הברזילאית והרגשתי בה בבית, כולל השפה, המקום שבו התאהבתי, האנשים והאווירה".
שורשיה של להב בטורקיה ובגרמניה. "אבא שלי, אילן להב, עורך דין במקצועו, הוא נגן אקורדיון בערבי שירה בציבור ואמא שלי חלמה הרבה זמן לנגן בחליל ובסוף העבירה את החלום אלי", מספרת להב, שהמסלול שלה כלל לימודים בתלמה ילין, ברימון ובאקדמיה למוזיקה, לצד ג'ז בינלאומית שניהל בפינלנד סקסופוניסט הג'ז האמריקאי הנודע דייב ליבמן.
היא נשואה לנגן הבס מיקי ורשאי, שלמד שנתיים תחתיה בתלמה ילין "כשעוד לא היינו חברים". בביתם בקרית-אונו הם יכולים לתפעל להקה משפחתית עם בתם דניאל כרקדנית, לאחר שלא התמידה בנגינה בפסנתר ועם בנם עומר כמתופף. מי שמצפה למופע של קואליציית הכשרונות הזאת בהופעה, ספק אם יבוא בקרוב על סיפוק. "מה שבבית, בבית", נותנת להב להבין. "אנחנו משתדלים להפריד בין הבית לעבודה".
ז'אן-פייר רמפל או ג'יימס גולוויי? - אני מציע ללהב לבחור לסיום אחד מבין שני אלוהי החליל.
"עם כל ההערכה שלי לשניהם, לא זה ולא זה", להב משיבה בדרכה. "אני מכירה ושומעת מוזיקה קלאסית, אבל לא ניגנתי אותה אף פעם. אם עלי לבחור חלילן-על אחד, אז אורלנדו ואיה מאראקה, חלילן קובני מדהים".
הרחקת לנו עד קובה, אבל הקהל בארץ מוקיר את נגינתך באינספור מופעים והצגות.
"אולי לא במקרה. זה המקום שלי. זה הבית שלי. זה גם המפלט שלי. אני נהנית מכל רגע על הבמה, בפרט כשאני עם החבר'ה של 'קואטריו', נגנים שאני מעריצה אחד ויש בינינו הפריה הדדית מדהימה, כשכל ההופעה שלנו היא לגבינו חוויה".