50 שנה לאלבום הקלאסי: שלישיית הנשמות הטהורות חוזרת לשיאי ההצלחה

בפסקול הישראלי יש לנשמות הטהורות מקום של כבוד: 50 שנה אחרי שנוסדה, שיריה מוסיפים לככב בפלייליסטים ברדיו ובטלוויזיה. עם זאת, פספוס והחמצה מלווים את הלהקה, שב־73' זכתה בתואר “להקת השנה" ודווקא בשיאה התפרקה. למעט הקלטת שיר אחד, מאז פירוקה חברי הלהקה לא הופיעו יחד והיא לא התאחדה מעולם - מה שתרם להעצמת מעמדה, זאת לצד גרסאות הכיסוי הרבות והמוצלחות שנעשו לאורך השנים לשיריה על ידי מוזיקאים שונים, מעופר לוי ועד דפנה דקל.

כדי להבין את סיפורה של השלישייה עלינו לחזור לסוף שנות ה־60, לשנים שבהן הלהקות הצבאיות שלטו בעולם הבידור ובמצעדי הפזמונים, ואל שלושה אנשים: נתן כהן ויורם ירוחמי מצוות הווי הנדסה קרבית ונאוה ברוכין מצוות הווי חטיבת הצנחנים. בשנת 72' התמנה מתי כספי למנהל המוזיקלי של צוות הווי הנדסה קרבית בתוכנית “בואו נבנה לנו גשר", שכללה לחנים של היוצרים הבולטים של הלהקות הצבאיות ושני לחנים ראשונים של נתן כהן, חבר הלהקה: “עוד מעט" ו"ברחוב הנשמות הטהורות".

“בתקופת הלהקה התאמנתי עם חבר'ה מהלהקה על עיבודים קוליים לשירים ידועים", משחזר כהן. “זה היה חובבני אבל זה סקרן אותי. התאספנו בזמן החופשי שלנו ובשלב מסוים יורם ירוחמי, חני חייט ואני הקמנו שלישייה והתחלנו לשיר ביחד. אחד השירים היה ‘ברחוב הנשמות הטהורות' שהלחנתי וחני ביצעה כסולנית. כשירדנו לתעלת סואץ, יצא לנו לשיר כשלישייה, אבל עדיין לא היה לנו שם".

“הכרתי את נתן עוד לפני שהגעתי ללהקה צבאית", משחזר ירוחמי. “באולם בית הספר התיכון שלי בתל אביב, להקה צבאית עשתה חזרות. ראיתי את נתן עומד בצד ושאלתי אותו איך אפשר להתקבל ללהקה. כילד רקדתי ושיחקתי וחשבתי שיהיה נחמד להיכנס ללהקה צבאית. הוא אמר לי שיש בחינות בעוד שבועיים. ניגשתי - והתקבלתי כשחקן. בהמשך התברר שאני יודע גם לשיר והתחלנו לעבוד ביחד".

כהן היה האדם השני שהלחין את השיר “ברחוב הנשמות הטהורות". הלחן הראשון לא תפס, והמילים של שמעון ספיר, יוצר השיר, התגלגלו לידי כהן, שהלחין אותו כמלחין חובב. “כשעבדנו על התוכנית, מתי כספי שאל: ‘מי המוזיקאי של הלהקה?'. כולם הפנו אותו אליי, כי ידעו שאני מתעסק בזה", אומר כהן. “שרנו את השיר כשלישייה, כשחני הסולנית. ומתי אמר שהוא רוצה שאני אשיר את הסולו".

צוות ההווי הקליט את השיר עם כהן כסולן, והוא הפך ללהיט גדול מיד עם צאתו לרדיו. “השיר הזה נשמע די מוזר, ואנשים לא ידעו איך לאכול אותו", אומר כהן. “אבל שדרני הרדיו אהבו אותו, והם אלה שהפכו אותו ללהיט. לימים, כשהוצאנו את תקליט ‘הנשמות הטהורות', לא הקלטנו את השיר מחדש. לאותה הקלטה קיימת הוספנו את הקולות של יורם ושל נאוה (ברוכין - הצלע השלישית של הלהקה - ד"פ)".

הרמוניות נהדרות 

בזמן שכהן וירוחמי שרו כשלישייה מאולתרת בלהקה הצבאית, ברוכין בלטה כסולנית בשיר “מקפלות המצנחים" של צוות הווי חטיבת הצנחנים. “הלהקה הייתה בית ספר עבורי וידעתי שעם שחרורי ארצה לפתח קריירת סולו", היא אומרת. 

זמן קצר לפני שחרורו של כהן, הוא פגש במקרה ברחוב דיזנגוף בתל אביב בברוכין: “נאוה, שזכרה אותי מהופעה משותפת של שתי הלהקות הצבאיות שלנו, בדיוק יצאה ממשרדו של האמרגן שלמה צח, שאמר לה שכדי להחתים אותה הוא רוצה שלישייה מוזיקלית, כי זה היה חסר בנוף. נאוה שאלה אם אני מעוניין להקים שלישייה. ידעתי שאני רוצה לעסוק במוזיקה, אבל לא היה לי מושג במה אעסוק אחרי השחרור, חשבתי בכלל ללכת ללמוד מוזיקה, אבל הסכמתי". 

“זה היה ספונטני לחלוטין", אומרת ברוכין. “זה לא נורמלי סיפור כזה: בדיוק שלמה צח אמר לי שהוא רוצה שלישייה, יצאתי ממשרדו, ראיתי את נתן, הוא אמר שהרעיון נשמע לו והביא את יורם ובום - יש שלישייה". 

“נאוה שאלה אם אני מכיר עוד מישהו שירצה להצטרף - והצעתי את יורם, שהיה לו קול טנור גבוה יפה", אומר כהן. “יורם הסכים והתחלנו להכין שירים לאודישן אצל שלמה צח. הייתה כימיה מיידית בין שלושתנו".

“לא היה לי בראש להיות בעסקי המוזיקה ולא התכוונתי להיות זמר, ראיתי בזה חלטורה, הכנסה צדדית במקביל ללימודי הכלכלה באוניברסיטת תל אביב", אומר ירוחמי. “איכשהו פתאום זה הצליח, אבל נאוה ונתן ידעו שאני אצטרך להפסיק. אחרי שנה כשלישייה התחלתי ללמוד, אבל זה לא הלך, כי היינו עסוקים בהופעות ובהקלטות, אז דחיתי את הלימודים בשנה והחלטתי שאחר כך כבר לא אמשיך עם השלישייה".

“עשינו חודשיים חזרות עד שניגשנו לאודישן אצל שלמה כהרכב", אומרת ברוכין. “הכימיה בינינו הייתה מהרגע הראשון, הרמוניות נהדרות ומיוחדות וצבע קולי מיוחד".

“שרנו לשלמה את ‘אם יש לך שמש' של גלי עטרי, נאוה שרה באנגלית את השיר ‘The Night They Drove Old Dixie Down' ואת ‘איך זה שכוכב' של מתי כספי", מספר כהן. והבחירה הזאת הוכיחה את עצמה. 

“הרבה אומנים רצו להיפגש איתי, כי ראו בי מתכון להצלחה", אומר האמרגן והמפיק שלמה צח. “ברוכין יצרה איתי קשר ורצתה שאטפח אותה. אמרתי לה שאני לא יכול, כי כבר יש לי זמרת בלונדינית בשם אילנית. ‘אני רוצה שתעשה אותי כמו אילנית', היא אמרה. אמרתי לה שאם היא תבוא במסגרת של להקה, אז יכול להיות. לא עובר חודש והיא מתקשרת שוב ואומרת: ‘יש לי להקה'. היא באה למשרד שלי עם נתן כהן ויורם ירוחמי, והם שרו לי כמה שירים. השילוב הקולי ביניהם הרג אותי. התנפלתי על זה והחתמתי אותם". 

באודישן אצל צח גם נולד שם השלישייה. “שלמה אמר שכדי להריץ אותנו אנחנו צריכים למצוא שם, ובמחשבה של רגע זרקתי את השם ‘הנשמות הטהורות', על שם הלהיט שנתן התפרסם בו, וישר כולם נדלקו על זה", אומרת ברוכין. 

“הביצועים שלנו מאוד מצאו חן בעיני שלמה", אומר כהן. “הוא קישר אותנו לחנוך חסון מקול ישראל, והקלטנו ארבעה שירים. את העיבודים הקוליים אני עשיתי, ומתי כספי עשה את העיבודים של הכלים, כי לא היה לי שום ניסיון בזה". 

צח קישר אותם למי שצריך לקשר וביום אחד הם הקליטו ארבעה שירים: “שלא ייגמר לי הלילה", שהיה הסינגל הראשון ששוחרר לרדיו, וגם “כוכב קטן", “האיש שמחפש את המחר" ו"המלח". 

לקול רעם התותחים 

עם הקלטות השירים הראשונים יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ארצי עם שאר האומנים המיוצגים במשרדו של צח, בהם אילנית, בעז שרעבי וששי קשת. “הופענו עם שירים שלנו ועם גרסאות כיסוי לשירים של אומנים אחרים, בעברית ובלועזית, כי עדיין לא היו לנו מספיק שירים למופע", אומר כהן. “לאור ההצלחה של השירים הראשונים שלנו ברדיו, הוחתמנו על חוזה הקלטות בחברת הד ארצי ונכנסנו לאולפנים להקליט ארבעה שירים חדשים".

“אחכה לך" היה השיר הראשון שהשלישייה הקליטה בסשן הזה, שבמקור יועד לאילנית. “שלמה צח ביקש ממני לנסות להלחין את השיר לאילנית, שהייתה אמורה לייצג את ישראל באירוויזיון", מספר כהן. “הלחנתי והשמעתי לו, אבל הוא אמר שזה מורכב מדי בשביל האירוויזיון. נאוה התלהבה ואמרה שהיא מוכרחה להקליט אותו. לא ייחסתי לשיר חשיבות, אבל הוא תפס מיד".

“התאהבתי בשיר הזה מהרגע ששמעתי אותו", אומרת ברוכין. “כשנתן אמר שהוא מייעד אותו לאילנית, התעצבנתי עליו. בסוף לשמחתי שלמה צח לא רצה אותו לאילנית, והוא השאיר אותו לנו".

שירים נוספים שהוקלטו באותו סשן היו “חלפה שנה", “לא הולך עם כל הלב" ו"שחור לבן שחור". “לאחר שהקלטנו את ארבעת השירים הללו, היו חסרים לנו עוד שני שירים להשלמת אלבום בכורה, ואז שלמה צח יצר קשר ביני לבין אהוד מנור", נזכר כהן. “זה היה מאוד מרגש לפגוש אותו. הוא היה מאוד נחמד ונסך בי הרגשה שאנחנו מכירים המון זמן".

מנור נתן לכהן שני שירים: “נאום היונה" ו"קפה אצל ברטה". “רק לפני כמה שנים נודע לי שהשיר נכתב על צדי צרפתי", מספר כהן. “הסיפור נראה לי נחמד, והלחן יצא לי די מהר ופשוט. כל כך מהר ופשוט עד שהייתי צריך לבדוק עם אנשים אם הלחן לא גנוב".

הלהקה התכוננה להקליט את שני השירים האלו ולהוציא את האלבום, אבל אז, באוקטובר 73', פרצה מלחמת יום הכיפורים, ששינתה את התוכניות: כהן וברוכין צורפו לצוות הווי ובידור עם יגאל בשן, מוטי גלעדי וחברי תזמורת חיל האוויר והגיעו להופעות ברמת הגולן ובסיני. ירוחמי צורף לחיל הרפואה. “במלחמה הופענו בכל מוצב, מצפון ועד דרום", אומרת ברוכין. “באמצע שיר שביצענו בגזרה הצפונית שמעתי צלילי בס. לא הבנתי מה אני שומעת, כי לא היה לנו נגן בס בתזמורת, אחר כך הבנתי שאלו הבומים מהתותחים". 

בהמשך השלישייה הצליחה להתאחד להופעות ספורות בפני חיילים. “היינו עושים את החזרות במוצבים", אומר כהן. 
במסגרת ההופעות ביצעה השלישייה את “קפה אצל ברטה". “הקהל קיבל את זה מדהים", אומר כהן. “יגאל בשן גם התלהב. היא ביקש להקליט את השיר אבל אמרתי לו שאנחנו מתכננים להקליט אותו. בהמשך, כשחברת התקליטים הקפיאה את הוצאת האלבום שלנו בגלל המלחמה, ובער בי להוציא את השיר הזה החוצה, אישרתי ליגאל להקליט את השיר. הגעתי איתו לאולפן, שרתי קול שני וניגנתי גיטרה אקוסטית. עם תום המלחמה, הקלטנו את הגרסה שלנו, שהפכה ללהיט לא פחות גדול מגרסתו של יגאל. לימים, כשהופעתי עם השירים שלי אחרי שהשלישייה התפרקה, היו שואלים אותי ‘למה אתה שר שיר של יגאל בשן?'. כיום משמיעים ברדיו את הגרסה שלנו יותר מאת הגרסה שלו". 

הרגשתם את הכוכבות?
כהן: “בוודאי, השירים הושמעו גם בטלוויזיה, בערוץ היחיד שהיה באותה תקופה, אז ביקשו מאיתנו חתימות והיו לנו מעריצות. לא התרגשתי, זה לא כל כך עניין אותי. מה שרציתי זה להתפתח במוזיקה, להלחין, לעבד ולהתקדם".

ברוכין: “לא היינו סלבס, היינו אומנים. לא הרגשנו את עצמנו כוכבים ובעיקר עניין אותנו לשיר ולהקליט".
ירוחמי: “גם אותי זה אף פעם לא עניין. החמיא לי שהשלישייה זכתה למעמד, אבל זה לא היה חשוב, תמיד ראיתי את החיים שלי בנתיב אחר לגמרי, וההצלחה לא עשתה לי כלום".

קריירת סולו 

בשנת 74' השתתפה השלישייה בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר “שניים", שהיווה את אקורד הסיום של ההרכב המקורי עם עזיבתה של ברוכין. “אני לא יודעת למה בדיוק עזבתי", היא אומרת. “היו לי חלומות שרציתי להגשים כזמרת, אבל זו לא הייתה הסיבה. בשלב מסוים לא כל כך הסתדרנו. היחסים שלנו עלו על שרטון והרגשתי צורך לעזוב".     

“סכסוכים פנימיים פירקו את החבילה", אומר צח. “בישראל הרי להקות לא מחזיקות מעמד מסיבה זו".
זמן קצר אחרי שברוכין עזבה יצא לאור אלבומה היחיד של השלישייה (“הנשמות הטהורות"). הצלע הנשית החדשה שהצטרפה ללהקה עם עזיבתה של ברוכין היא הזמרת עירית בולקא, יוצאת להקת גיסות השריון. “שלמה צח שלח אלינו כל מיני מתמודדות, עשינו אודישנים ועירית הצטרפה להרכב", אומר כהן. “הקלטנו שלושה שירים והתחלנו לעבוד על עוד שירים ולהופיע".

עם בולקא השתתפה השלישייה בפסטיבל הזמר והפזמון 75' עם השיר “היורדת" וכן הקליטה מספר שירים: “שיר המסטול", “יש ללכת עם הזמן" ו"קפה טורקי", בלחן שונה מזה שהתפרסם בביצועו של אריק איינשטיין.

העסק לא שרד זמן רב, וביולי 75' השלישייה התפרקה סופית. “הרגשנו את עייפות החומר, אז ידענו שהגיע הזמן לשים לזה סוף", מסביר כהן. “אותי עניין להתקדם יותר בהפקה והלחנה, ועם השלישייה הכל הלך נורא לאט ואני רציתי להתקדם הרבה יותר מהר - אז התפרקנו. עבדנו על שיר שהלחנתי למילים של יהונתן גפן בשם ‘ילד בקרקס' שעירית הייתה אמורה לשיר, אבל כיוון שהתפרקנו, אז שלמה צח העביר אותו לאילנית שהקליטה אותו, ובהקלטה שלה אפשר לשמוע את הקולות שלנו".

בדיעבד אתם מרגישים פספוס?
כהן: “בדיעבד כן, אבל אז אני נזכר בתקופה: יורם כבר איבד את הסבלנות ולא ראה את עצמו בעסק - וזה התפרק".
ברוכין: “אולי היה טוב שהיינו נשארים ביחד להקליט עוד שניים־שלושה שירים והיינו יכולים לעשות קאמבק גם יותר משמעותי. לדעתי אם היו לנו עוד כמה להיטים, היינו יכולים להגיע למעמד של כוורת".

ירוחמי: “אני חושב שלנתן היה פוטנציאל גדול מאוד עם השלישייה והוא יכול היה לעשות דברים נהדרים בהמשך, אבל זה פשוט לא התאים לאופי שלי להיות זמר".
עם הפירוק פנו חברי השלישייה לנתיבים שונים: כהן פצח בקריירת סולו, התפתח כיוצר, כמלחין, כמפיק מוזיקלי וכטכנאי אולפן בארץ ובלונדון, שיתף פעולה עם מיטב האומנים (דני רובס, גרי אקשטיין, להקת לולה), הקליט מספר אלבומים וביסס את מעמדו כמוזיקאי מוערך.

ברוכין פיתחה קריירת סולו מצליחה בשנות ה־70 וה־80, השתתפה בפסטיבלים בינלאומיים, הקליטה אלבום בצרפת, חיה ועבדה בלונדון ועם שובה לישראל בשנות ה־90 התניעה מחדש את פעילותה המוזיקלית בארץ.

ירוחמי, כפי שהבטיח לעצמו, נטש לחלוטין את הקריירה שלו כזמר ולאורך השנים עבד בפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, עד פרישתו לפנסיה.
בולקא פצחה בקריירת סולו והקליטה מספר שירים לאורך שנות ה־80, שחלקם הולחנו בידי כהן. בהמשך חזרה בתשובה ובשנת 2014 הקליטה אלבום בכורה, גם בהפקתו של כהן.

ההשתדלות - והתוצאה 

למרות בקשות חוזרות ונשנות להתאחד - השלישייה לא עשתה זאת למעט מיני־קאמבק: בפברואר 2015 פרסמה השלישייה שיר חדש בשם “איך יכולת שלא". “נתן פנה אליי והציע שנקליט ביחד שיר. הרעיון נשמע לי בסדר והקלטנו את השיר, אבל לא הופענו איתו", מציין ירוחמי. “זה היה בעיקר בשבילנו".

“קיבלנו בקשות רבות מאנשים שהתגעגעו לשמוע אותנו מחדש ולאט־לאט הלחץ עבד, דיברנו בינינו וחשבנו שזה נחמד, אז נפלה עליי המשימה להלחין שיר חדש שיזכיר את ‘אחכה לך'", אומר כהן. “המטרה הייתה שנאוה תוביל את השיר. קיבלתי טקסט מענת הראל, ישבתי והלחנתי אותו ועבדתי על העיבוד. הקלטנו את השיר, ויצא משהו שמאוד אהבנו ושמחנו בו, לצערי הוא לא תפס יותר מדי ברדיו, כי אין להם כנראה סבלנות להקשיב לשיר יותר מפעם אחת, אבל ביו־טיוב קיבלנו מחמאות נהדרות".

יש סיכוי לאיחוד על הבמה?
כהן: “הופעתי עם נאוה בערב משירי הנשמות הטהורות בפסטיבל ערד, אבל זה לא קרה שוב. למרות שכולנו חברים מאוד טובים, קשה לי להאמין שיהיה איחוד נוסף. מאז שיורם עזב, הוא לא מעוניין להופיע על במה, אז זה ירד מהפרק".
ברוכין: “אני מבחינתי הייתי עושה קאמבק היום".
ירוחמי: “חד־משמעית לא. מספר פעמים פנו אלינו לעשות קאמבק, אבל נתן יודע שאני בכלל לא בכיוון".

איך אתם מסבירים את המעמד של האלבום הבודד שלכם כיום?
כהן: “האלבום קיבל מעמד של קלאסיקה עברית וכל מיני סופרלטיבים כאלה, אבל אנחנו לא עשינו אלבום קונספט שהתכוון להיות אלבום מופת אלא הקלטנו שירים בודדים. לא חשבנו שזה יוצא דופן. עבדנו ברצינות ועשינו אינסוף חזרות והשתדלנו שזה ייצא הכי טוב שאפשר. מאוד הפתיע אותי שמסמנים את האלבום הזה כאבן דרך במוזיקה הישראלית. כשהאלבום ממש הצליח, השלישייה כבר לא הייתה קיימת, וזה מחמם את הלב. זה קצת רדף אותי כשפתחתי בקריירת סולו והקלטתי שירים חדשים, והיו אומרים לי ‘זה לא הנשמות הטהורות'. לקח לי זמן אבל הצלחתי". 

ברוכין: “אם הרדיו לא היה מפמפם את השירים שלנו, לא היינו נשארים בתודעה, כי זו הייתה תקופה שבה היו לא מעט שלישיות. היינו שונים בקטע של ההרמוניות, וזה קצת הפריד אותנו מאחרים. בהתחלה נתן לא רצה לכתוב לשלישייה, אבל הכרחתי אותו ודחפתי חזק. הוא היה אומר שאין לו טקסטים, אז הלכתי והבאתי לו טקסטים, וככה הוא כתב מנגינה ועשינו את השירים שלו".

ירוחמי: “לפני כמה שנים ביקרתי בראש פינה במצפה נמרוד, לזכר החלל נמרוד שגב ז"ל שנהרג במלחמת לבנון השנייה, ושם ראיתי ציטוט מהשיר ‘אחכה לך', וזה גרם לי להבין שהשירים שלנו נחרטו לאנשים בלב ובתודעה, גם לדורות הבאים והצעירים".