שירה מרגלית, אחת הזמרות-יוצרות המבטיחות במוזיקה בשנה האחרונה שהצליחה לייצר סביבה עניין גדול. היא הטריפה את המדינה עם הלהיט "אחותי כבר לא סובלת אותך" שכתבה ביחד עם יובל מעיין. השיר הושמע בכל תחנות הרדיו, כבש את המקום הראשון במצעדים השונים, כיכב בטיקטוק, אינסטגרם וכמובן בכל הפלייליסטים החמים של ספוטיפיי ואפל.

"מעשן ת׳מאדאפקינג עשב": עומר אדם פותח הכל בשיר "סטלות"
״היהודים״ אוהבים כלבים: פסטיבל רוק ומטאל אלטרנטיבי שכולו תרומה לבע״ח

לאחר מכן הוציאה שיר נוסף "ידעתי שבסוף תברח" שהפך ללהיט גדול והושמע בכל תחנות הרדיו וצעד במקומות הגבוהים של המצעדים השונים. בחודשים האחרונים היא החלה סיבוב הופעות ברחבי הארץ עם השירים החדשים מלווה בהרכב נגנים וגם לוקחת חלק בפסטיבלים מובילים ברחבי הארץ. בשיחה עם איריס קול ב-103FM סיפרה על השיר החדש "על הלשון".

"'על הלשון' זה בעצם הצורה הצינית שלי ושל יובל על סיטואציות שאני חושבת שכולנו חווים ביומיום, אם זה להתעצבן על מישהו בכביש, אם זה להתעצבן על הבוס או על סתם מישהו שאנו מכירים ומכעיס אותנו, ואני חושבת שהזמן אני מתבגרת ומבינה שכמו שאנשים מעבירים את השמחה או הכאב שלהם בשירים, אני נוהגת להוציא את הכעס שלי בשירים, ושמתי לב שזה הפך אותי לאדם יותר רגוע חיים עצמם".

בשירים האחרונים את מאוד מתריסה, ותהיתי אם את כזאת גם, אומרת אמירות נוקבות לבני הזוג, את כל הדברים שאנו שומעים בשירים. כי יש כאן ממש תיאור של בחורה שהיא לא פראיירית ואומרת מה שהיא חושבת, עטופה בחברות או באחותה שמחממות אותה, חבורת עצבניות מאוד שלא הייתי ממליצה לבחורים להתעסק. זו את?

"כשמעצבנים אותי אני לא נחמדה, עברתי הרבה בחיים שבגלל הנחמדות שלי נכוויתי הרבה מאוד פעמים. אם זה בילדות בבית הספר שעשו עלי חרם".

מתי?

"מכיתה ב' ועד כיתה ו'. זה היה מאוד קשה. היו לי כמה חברות מכיתות אחרות, אך בכיתה שלי היה עליי חרם. כתבתי מכתב למנהלת, התלוננתי נגד אלו שעשו עליי חרם וזה לא עזר. גם אחרי שהתלוננתי עשו לי עוד יותר את המוות. אמא שלי חלתה כשהייתי לקראת כיתה ד'-ה', אז לא היה לזה פנאי בבית. בשנים שכן, אמא שלי כן ניסתה לדבר עם הורים וזה היה משתפר ליום יומיים וחוזר לאותו מצב. זה הוביל אותי להיות נחמדה למי שצריך, וכשעוברים את הגבולות שלי אני לא נחמדה בכלל".

"אני ברורה מאוד עם הגבולות שלי ויודעת לעמוד על שלי, שזה משהו שלקח לי המון זמן לדעת לעשות", הוסיפה מרגלית. "והיום זה משהו שקורה לי באופן טבעי, אבל אני חושבת שאני שומרת איתי המון כעס ושזה כמו טיפול בטראומה המוזיקה בשבילי. אני מקווה שבשביל עוד אנשים".

אז את לא שומרת בבטן?

"בגלל זה בשיר אני אומרת שאני נורא רוצה להגיד אבל אתאפק. הפכתי מילדה שלא אומרת מה שהיא רוצה לילדה שכל הזמן אומרת מה שהיא רוצה בלי לסנן, וכשאתה בגילאי 20 והאנרגיות שלך נגמרות, אתה אומר שלא אילחם את כל המלחמות של כולם. אני בוחרת את המלחמות שלי, אני לא עונה ישר. השיר הזה הוא קצת של בין אדם לבין עצמו".

סייעה בהכנת הכתבה: מיכל קדוש, 103fm