כל אמן יודע שככל שחייו יותר סוערים, כך האמנות שלו יותר פורה ויצירתית. הדבר אולי מסביר את צמיחתם המתמדת של כוכבי וכוכבות פופ צעירים כפטריות אחרי הגשם, כאשר גיל ההתבגרות בו הם מצויים מהווה כר פורה לשלל דרמות: עניין פתאומי בבני המין השני (או הראשון), דימוי גוף בעייתי ונטייה כללית למרוד במוסכמויות. תוסיפו לזה גם משולשי אהבה מתוקשרים, פרסום מפלצתי, ביקורות מכל כיוון ואפילו שמועות על סכסוך עם האיידול שלך (היי טיילור סוויפט) וקיבלתם אמנות שלא רק נזהרת ללכת על ביצים, אלא באה ועושה מהן לחם חביתה.
הגשש, הביטלס ואיימי ווינהאוס: פסטיבל Undercover במופעי מחווה לקלאסיקות
ההיסטריה בעיצומה: הסרט של טיילור סוויפט מגיע לרשת פלאנט
לאמנות הזו כמובן יש שם - "Guts", אלבומה השני של הזמרת אוליביה רודריגו שכזכור פרצה לחיינו כרוח סערה ב-2021 עם סינגל הבכורה שלה "Drivers license", שכבש את המצעדים ושבר את שיאי ההשמעות, כמו גם הלהיטים שיצאו אחריו: "Deja Vu" ו-"Good 4 U". במאי של אותה שנה יצא לאור אלבומה הראשון של רודריגו, "Sour", והכתיר אותה באופן רשמי כהבטחה הגדולה של עולם הפופ.
הבעיה הגדולה עם הבטחות, כידוע, היא שצריך לקיים אותן. ואכן, כש-"Guts" יצא בתחילת ספטמבר האחרון, הציפיות היו בשמים וגם הגבות חיכו לדעת אם הן צריכות להתרומם לשם. אז נכון, זה אמנם לקח לנו שלושה שבועות של האזנה אינטנסיבית (או אובססיבית, תלוי את מי שואלים), אבל עכשיו אפשר לקבוע בוודאות – האלבום החדש של אוליביה רודריגו בועט ב"תסמונת האלבום השני" לכל הרוחות ומהווה המשך מענג לחגיגת הפופ-פאנק החצופה והמרעננת שכל כך מזוהה איתה.
כמו באלבומה הקודם, גם הפעם רודריגו שמרה על איזון עדין בין שירים מרימים שמשלבים נגיעות רוק מובהקות, לבין בלדות רכות, שחלקן נעימות מתחילתן ועד סופן וחלקן מגיעות עם טוויסט, בין אם במילים ובין אם במקצב. באלבום החדש אנחנו מקבלים 12 רצועות, ובאופן גס ניתן לחלקן לשישה שירים שחוגגים את החיים, ושישה שמהרהרים בהם.
האלבום נפתח בשיר "all-american bitch", שעוסק בציפיות הבלתי אפשריות של החברה מהמין הנשי לתפקד כאישה האמריקאית המושלמת, כזו שיכולה להיות רכה כמו נוצה וקשה כמו לוח, שיכולה להיות אם מכילה אבל לתפקד כמו מכונה משומנת – בקיצור, לתת לכם כל מה שאתם צריכים. רודריגו מוכיחה יכולות ווקאליות מדהימות, כאשר חלק מהשיר מלווה בבתים רכים ובקול שגובל בלחישה, ומתפוצץ בתוך מאית שנייה לפזמון צעקני ועוקצני במיטבו.
משם אנחנו עוברים לשני הסינגלים הראשונים שיצאו מתוך האלבום - "?bad idea right", שיר מהנה ושופע רוח נעורים על הפיתוי להיפגש עם האקס למרות שברור שמדובר ברעיון גרוע אבל fuck it, it's fine (רוצו לצפות בקליפ), ו-"vampire", שמתחיל בנגינת פסנתר עדינה שרק הולכת והופכת ליותר ויותר אינטנסיבית, העוסק במערכת יחסים הרסנית בעלת פער גילאים, מה שמסביר את הרפרנס על הערפד שנועץ בך את שיניו.
השיר הבא הוא "lacy", בלדה שתופסת אותך דווקא בגלל הטעם החמוץ מתוק שהיא משאירה על הלשון כשהיא מתהלכת על הגבול הדק בין הערצה לקנאה עמוקה באישה אחרת. כשרודריגו שרה "לייסי הו לייסי/ אני פשוט מתעבת אותך לאחרונה/ ואני מתעבת את עיניי הקנאיות/ ואיך שהן נעוצות בך", קשה עד בלתי אפשרי שלא להרגיש הזדהות מסוימת ולחשוב על דמות זהה מחיינו.
ב-"ballad of a homeschooled girl", שיר רוק מתחילתו ועד סופו, רודריגו מחליטה להשתמש בקלף ההזדהות עד הסוף ושרה על חרדה מכל סיטואציה חברתית, כשהיא בתפקיד הבחורה שלא יודעת "לקרוא את החדר" ועושה בושות שהן בגדר התאבדות חברתית. לעומת זאת, "making the bed" עושה מעבר חד מחרדה חברתית לחרדה מהחיים עצמם ומהזיוף שלעיתים קיים בהם. במלודיה עצובה, הזמרת בועטת בבטן הרכה כשהיא מספרת שהיא לא מרגישה במקום הנכון, שהיא מרחיקה את חבריה ושהיא הופכת כל דבר טוב לפחד – אך אין לה את מי להאשים מלבד את עצמה.
בהאזנה ל-"!get him back" (בעל המשמעות הכפולה: לרצות להחזיר אדם לחייך ולרצות לנקום בו), קשה מאד שלא להיזכר בשיר "Good 4 U" מהאלבום הקודם, שגם עסק ביחסים עם האקס בצורה משעשעת ועוקצנית. בשיר הממכר מופיעות כמה פנינים נוסח "אני רוצה לנשק את פניו/ עם אגרוף לסנטר", או "אני רוצה לפגוש את אמא שלו/ רק כדי להגיד לה שהבן שלה מבאס" והוא לחלוטין נחשב כאחד השירים הכיפיים באלבום.
"love is embarrassing" מלווה במנגינה קופצנית ועתירת תופים ועוסק באשליית התאהבות (כשכל קראש אומלל הופך לחתן מיועד) ואיך גם אחרי שמתעוררים ממנה, חוזרים לסיבוב נוסף. ב-"pretty isn't pretty", שמשמו ניתן להבין כי מדובר בשיר על העיסוק במראה החיצוני, מתארת רודריגו בתסכול את המאבק המתמיד בדימוי הגוף והרצון להרגיש יפה ושלם בעולם עם אידיאל יופי מעוות. "אני יכולה לשנות את גופי/ ולשנות את פניי/ אני יכולה לנסות כל ליפסטיק בכל גוון/ אבל אני תמיד מרגישה אותו דבר/ כי יפה זה לא יפה מספיק בכל מקרה".
שני שירים שפחות מצליחים לתפוס את האוזן הם "logical" ו-"the grudge". למרות חשבון הנפש המובא בשניהם בעקבות סיום מערכת יחסים רעילה וגזלייטינג מתמשך, זאת בשילוב לחן רך ועצוב, הם אינם מצליחים להמריא ונשארים סטטיים למדי.
"teenage dream" סוגר את האלבום ומרגיש כמו הבלדה הכי כנה בו. בנעימת פסנתר עדינה ובטון מהורהר, שרה רודריגו על תהליך ההתבגרות שלה ועל שלל הציפיות בהן היא מוקפת בצל הפרסום האימתני שתפס אותה בשנות העשרה שלה. השיר נבנה לאיטו בצורה יפהפייה בתהיות הנחתמות במילים "אני מפחדת שהם כבר לקחו את המיטב ממני/ ואני מצטערת שלא תמיד יכולתי להיות חלום הנעורים שלך". הבלדה מגיעה לשיאה בפורקן רגשי, כשהזמרת מסרבת לאמץ את מילות הניחומים שמניחים סביבה בהבטחה שהכול ילך וישתפר ומנחיתה את השאלה הגדולה - אבל מה אם לא?
בראיונות לכלי התקשורת השונים, סיפרה הזמרת כי היא החליטה לקרוא לאלבום "Guts" כי מצא חן בעיניה כפל המשמעות שהוא צופן: גם אומץ וגם קרביים, האזור בגוף שמסמל את האמת כפי שהיא. באלבום הנוכחי, ניתן לומר בביטחון שהשניים בהחלט מורגשים. מצד אחד, האומץ להיצמד למה שאת יודעת וטובה בו, מבלי לפזול לכיוונים אחרים, בייחוד בעידן שבו זמרות נדרשות להמציא את עצמן מחדש (היי שוב, טיילור סויפט). מצד שני, לחשוף את הקרביים ולהתעקש לספר את האמת על חייך, גם על צדדיהם הפחות מהנים, כי הרי בכל אופן לכל מי שיצליח להתחבר ל-"Guts" – קיימת הנאה מובטחת.