מוכרחים להמשיך לנגן: במלאות 80 שנה להולדתו של המוזיקאי יאיר רוזנבלום, האבא הרוחני של הלהקות הצבאיות, צלל דודי פטימר אל מהפכת הרוק שחולל בתוכן ואל הצליל הייחודי שטבע בשיריהן. בלעדי לדיגיטל של 103FM.
בעולם המוזיקה הקלה בישראל, נחשב יאיר רוזנבלום לאחד מחשובי היוצרים בזמר העברי ולאבא הרוחני הגדול של הלהקות הצבאיות. רוזנבלום, יליד תל אביב, החל את דרכו המקצועית כאקורדיוניסט להקת הנח"ל בתחילת שנות ה-60. בהמשך הפך למלחין ולמעבד בולט של שירי להקה זו, וכן החל לכתוב, להלחין ולנהל מוזיקלית את מרבית הלהקות הצבאיות: להקת פיקוד מרכז, להקת חיל הים, להקת פיקוד צפון, להקת גייסות השיריון, להקת חיל אוויר ועוד.
בעשותו כן תרם לעיצוב הסאונד המוזיקלי של הלהקות בטביעת חותם אופיינית לו, והיה הראשון שהעז לשלב בשיריהן אלמנטים של מוזיקת פופ ורוקנ'רול, דבר שנחשב אז לנועז ולפורץ דרך: הוא החליט להניח בצד את השימוש באקורדיון ככלי עיקרי ובחר להכניס ללהקות הצבאיות גיטרה, בס, תופים, קלידים וכלי הקשה או במילים אחרות הכניס אליהן תזמורות קצב. עובדה זו תרמה בצורה משמעותית להצלחתן של הלהקות במצעדי הפזמונים והניחה את אבן היסוד של הרוק המקומי כפי שבא לידי ביטוי בשנות ה-70 וה-80, שכן רבים מיוצאי הלהקות הצבאיות הובילו באותן שנים את תעשיית הבידור והמוזיקה בישראל.
רוזנבלום הלך לעולמו בשנת 1996 בגיל 52 בלבד כתוצאה ממחלת הסרטן, ולציון 80 שנה להולדתו (6 בינואר 1944) בחר חוקר המוזיקה דודי פטימר להתמקד בהסכת הנוכחי של "מילים ולחן" במהפכה המשמעותית שחולל בלהקות הצבאיות וביצירות הגדולות שלו במסגרתן, הן כיוצר והן כמעבד מוזיקלי.
בין הלהיטים הרבים שהלחין עבור הלהקות הצבאיות: "ישנן בנות", "הייתי נער", "היה לי חבר, היה לי אח", "אנשי הצפרדע, אנשי הדממה", "גבעת התחמושת", "שיר לשלום", "הללויה", "מה אברך", "מסביב למדורה", "בשמלה אדומה", "שלווה", "החיים היפים", "שירו של צנחן", "יש לי אהוב בסיירת חרוב", "בלילה על הדשא", "כשאהיה גדול", "אין כבר דרך חזרה", "בוא לים", "תמיד עולה המנגינה", "בתוך" ו"מוכרחים להמשיך לנגן".