אם לא שמעתם את השם רון עשהאל, זה הרגע שלכם להכיר. מדובר בראפר בן 28 שנמצא על הבמה כמעט עשור ולוקח חלק בהרכבי ראפ שונים. לפני כשנתיים האמן הוציא את האלבום הראשון שלו ״למה מי מת?!?!!״ תחת שמו האמיתי והפך לכוכב עולה בעולם הראפ-אלטרנטיב. הופעתו של עשהאל בפסטיבל המגבר במרכז ענב לתרבות הייתה מפתיעה ביחס לשאר התוכנייה של הפסטיבל, שכולו בסימן רוק ונעם רותם שחוגג 30 שנות יצירה. לליינאפ נכנס גם את הראפר עשהאל שאירח את הראפר שי טרא ליטמן. זאת לא הייתה טעות. המילים של עשהאל מגיעות אלינו אמנם בסגנון השירה המדוברת, אבל ליווי הגיטרות, התופים והפסנתר ברקע הופכים את הכל ביחד לאופרת ראפ רוקיסטית שהרימה את כל הקהל, תרתי משמע.
ראפ הפך להיות נחלתם של הצעירים, בזה אין עוררין. האולם במרכז עינב התמלא באנרגיה מומרצת של בני נוער וצעירים בגילאי ה-20 המוקדמות לחייהם עם הטלפונים החכמים שלהם שתיעדו כל רגע בהופעה. המופע היה מיועד לישיבה ואכן לא נותר מקום ישיבה אחד ריק, אבל לא עבר הרבה זמן מהרגע שעשהאל התחיל לשיר עד שכל הקהל קם על הרגליים וירד להקיף אותו ברחבת הבמה. מתחילת ההופעה ועד לסופה, הקהל הקיף את הזמר, רקד סביבו ושר את כל המילים יחד איתו. האנרגיה של הקהל והמוזיקה מילאה גם אותי. לא יכלתי להישאר בשקט, הצטרפתי לעמוד ולרקוד יחד איתם. לא התחרטתי לרגע.
הליריקה של עשהאל לא פשוטה. היא מביאה איתה הרבה כנות ואמת פנימית. זה הדור החדש של הראפרים, שלא מפחדים לדבר על הרגשות, על הדיכאון, על הבית המפורק ממנו הם הגיע, על שברון הלב ועל הסמים. צומחת כאן תודעה גברית אחרת, שמתחברת לכאב הפנימי ומוכנה להודות בה. השירים הם כבר לא רק התרברבות על נשים יפות, כסף והצלחה, יסלח לי הראפר פלד. המילים של עהשאל מכילות בתוכן שורות כמו: ״אם אני אמות היום אז תוציאו את האלבום / תכתבו לי על המצבה המוות של החלום / מקווה שיש קהל, גם אם לא, לפחות יהיה לי משהו לנגן בגיהנום / מה יוצא מהנשמה יוצא גם מהפה״. מה שיוצא מהנשמה של עשהאל מעורר צמרמורות בכולנו.
עשהאל אירח את שי טרא ליטמן, גם הוא ראפר בן 21 שהצליח ליצור לעצמו שם בדור החדש של אלה שלא מתביישים לגעת ברפש של הנשמה. השניים שרו יחד על סמים, על ההתפלפות ועל הסצנה התל אביבית שתאכל אותך חי. החלק המרגש בהופעה לא היה רק לראות את הרגשות הקשים יוצאים החוצה והופכים ליצירת אמנות יפהפה, אלא לראות את הקהל שר את כל המילים יחד איתם בעל פה. אותם צעירים מרגישים גם הם שבורים מבפנים ורוצים למצוא נחמה קולקטיבית. זה ללא ספק היה מקום פורקן לכל הרגשות שלא תמיד מוצאים להם מקום ביום יום.
במהלך ההופעה עשהאל הזכיר לנו רגע איפה אנחנו נמצאים. רגע לפי השיר ״ילד טוב, ילד רע״, עשהאל אומר: ״בלי להיות דרמטי, בהקשר הנוכחי, יש אנשים שצריכים לחזור הביתה״. השיר גרם לכמעט רעידת אדמה כשכל הקהל צרח את המילים יותר מהרגיל. המילים יכלו להדהד בכל אחד שחש איזשהו געגוע לבית שלא קיים יותר: ״יש מפתח אבל אין בית / יש לאן לחזור אבל אין בית / אבנים על המדרכות / כשתגדל מה תרצה להיות? / ילד טוב, ילד רע״.
בין הסכינים והחרבות שנכנסו לנו ללב, היו גם כמה שירים עדינים ונוגעים. באחד מהרגעים העדינים הללו, הפסנתרית והיוצרת יובל מנשה שרה בעצמה שיר שהלחינה על הפסנתר. השיר נכתב על הזוגיות שלה ושל עשהאל, על הפרידות והריבים הרבים שהיו ביניהם. אנחנו אגב שמחים לעדכן כי הזוג נמצא בקשר רומנטי טוב יותר, והם אף אימצו גור כלבים. במהלך ההופעה עשהאל הודה לכל המעריצים שקנו כרטיס ובכך עוזרים להם לגדל את הגורה החמודה שלהם בנוחות. יחד עם מנשה ועשהאל היו על הבמה גם הננגים נועם דורון ואיתמר קציר שלקחו חלק ביצירת האמנות בלייב.
האינטרקציות עם הקהל לא הפסיקו לרגע. עשהאל היה בתקשורת ישירה עם הקהל שהריע לו והרים לו עם משפטי אהבה-הערצה. באחד מהרגעים הללו, אחד המעריצים עלה לבמה והחתים את עשהאל על תקליט האלבום שהיה בידו. מיד אחר כך עלה מעריץ אחר לקבל חיבוק מהאמן האהוב. את כל זה עשהאל קיבל באהבה ענקית. מיד אחרי המחוות המרגשות, התחיל לשיר את השיר ״טלוויזיה ערוצים״, עם המילים שמהדהדות חזק יותר בתקופה הנוכחית: ״יושב מול המסך טלוויזיה ערוצים / מזפזפ, לא יצאתי מהבית חודשים / לא בראש שלי לחייך, הם קוראים לזה חוצפה / בזמן שכל כדור הארץ מסתובב על כדורים״.
האמן מסיים את ההופעה בתודה מרגשת לכולם ומשאיר את כולנו מלאי ומרוקני אנרגיה בו זמנית. ביציאה מהמקום שמתי לב לשלל מעריצות שעומדות מחוץ לחדר האמנים ומחכות לגעת בזוהר ובזיעה של הכוכב העולה. הדרך שעשהאל עושה היא דרך קשה וארוכה, אבל כעת הוא קוצר את פירות העבודה הממושכת. רק נותר לקוות שגם הקהל הבוגר יותר בארץ ייאמץ לחיקו אמנים צעירים שלא מפחדים לדבר על מה שכואב באמת.
