בחורף 2010, בהופעת הבכורה הטלוויזיונית שלו, צולם סמ"ר עידן עמדי מירושלים, אז מפקד בן 22 מהנדסה קרבית, כשהוא מעביר לחברו את נשקו ומתחמש במקומו בגיטרה. רגע לפני כניסתו לחדר האודישנים של העונה השמינית של "כוכב נולד", סיפר שבחר לבצע באודישן שיר מקורי שלו. "זה שיר שכתבתי על כמה דברים שקרו בצבא", אמר. "נראה לי שאנשים לא הכי מבינים מה זה להיות לוחם. אתה מתגייס מתוך ציונות, אתה רוצה להגשים את עצמך, ומדי פעם מצטבר חרא בלב, אתה שופך אותו לאיזה מישהו, לאיזה דף או משהו וממשיכים הלאה. כל מיני דברים שאתה רואה וחווה, או שמשפחות שאתה פוגש באזכרות חללים... אני מעדיף לא לדבר עם מישהו, אלא לשבת עם הגיטרה ולנגן".
הדחת ישראל מהאירוויזיון תהיה פתרון נהדר לכל הצדדים
נישאר בחוץ? האירוויזיון שוקל לפסול את השיר הישראלי בשל "התבטאויות פוליטיות"
הבחור השרירי, עם החיוך הביישני, בחר בהזדמנות הכי גדולה לחשיפה לגעת באחד הפצעים הכואבים ביותר בחברה הישראלית, להשמיע את קולם של הלומי הקרב ולדבר על פוסט־טראומה. בניגוד למתחרים אחרים, שמספרים על הבית שלהם ועל החלום להפוך לזמרים, עמדי שם את עצמו בצד ונתן קול לאחיו לנשק.
השיר שאותו ביצע, כשהוא מלווה את עצמו בגיטרה, היה "כאב של לוחמים". "את לא מבינה כבר למה, אני מזמן כבר לא אני, תמונות רצות מאותו לילה, דמעות, כאב של לוחמים", שר. בכתיבה ובלחן הנוגעים, הציג עמדי את הלוחם הישראלי החדש: לא עוד מאצ'ו מחוספס אלא גיבור רגיש, פגיע, שלא מפחד לדבר על הכאב ועל רגעי השבירה.
14 שנה אחרי אותה תוכנית - שאותה סיים במקום השני - הפך עמדי לגיבור של שיריו. בתחילת ינואר, בעת שירות מילואים בהנדסה קרבית, נפצע באורח קשה בעזה באסון המשאית בח'אן יונס, שבו נהרגו שישה לוחמים מהצוות שלו. הוא עומד בפני שיקום ממושך. "עצם זה שאני עומד מולכם - זה נס. רסיס שחדר לגופי בגרון בנס לא פגע בחוט השדרה", אמר במסיבת העיתונאים שנערכה בבית החולים שיבא תל השומר עם שחרורו.
הנאום המרגש, שבמהלכו הספיד בדמעות את חבריו לצוות שנהרגו באותה תקרית, היה אחד הרגעים האנושיים שנצרבו מאז 7 באוקטובר, כזה שאוצר בתוכו את הישראליות כולה: הכאב, שיברון הלב, הצער, הצלקות וגם התקומה, התקווה והחוזק. "המבצע שבו נפצעתי היה מבצע חשוב וערכי", אמר.
"זה מסוג הרגעים שאתה רק חושב שאתה רוצה לחיות, אין הרבה מעבר. ברגע הפיצוץ, אחרי שנחתי על הקרקע, הדבר היחיד זה היה לסמן שאני חי ושיבואו לטפל בי. אתה חושב על הבית, על המשפחה שלך… גופי ונפשי אומנם נפגעו, אבל רוחי חזקה מאי־פעם. אני אשוב ליצור, לשיר, אני אשוב לשחק. אם אלוקים ייתן לי כוח, אני אשוב להילחם על המדינה שלי. אמא, אל תכעסי. הרוח שלי חזקה בזכות עם ישראל שעטף אותי באהבה, הדבר הזה לא מובן לי מאליו".
עדות לכך שהוא הפך לסמל: עמדי זכה ימים לאחר מכן לחיקוי ב"ארץ נהדרת", שעורר סערה ברשתות החברתיות.
המילים הנכונות
עמדי קודם כל כותב ומלחין בשביל עצמו, למען הנפש שלו, ממקום תרפויטי. הוא כותב על הדברים שחשוב לו להגיד ויוצא שהם גם הדברים שכל ישראלי יכול להזדהות עמם: צבא, מולדת, אובדן, זיכרונות ילדות, חברות, אהבה וגעגוע.
כאומן, הוא מקפיד להתרחק באדיקות מהשקות ומאירועי ברנז'ה נוצצים. "לא ממש מצאתי את עצמי בסצינה התל־אביבית, אני מרגיש פחות שייך", אמר בעבר. "אני לא ממש הטיפוס השתיין וההולל". בזמנים שבהם אומנים מפחדים להביע את דעתם הפוליטית - הוא מביע את דעתו באומץ, אף על פי שהוא מודע לכך שבעשותו כן הוא עלול לספוג קיתונות של כעס ולאבד קהל אוהדים. "אומן שלא אומר כלום", אמר בעבר, "בסוף לא יאמינו לו".
ב־2017 אמר בראיון ל"מקור ראשון" כי על אף השתייכותו לצד הימני של המפה הפוליטית, הוא מרגיש "הרבה פחות מחובר לליכוד של היום, זה נראה אנטיתזה לעבר. הליכוד זאת מפלגת שלטון והיא צריכה לזכור את זה. הייתי שמח אם הנציגים שם היו עובדים יותר על לאחד את עם ישראל ופחות עסוקים במריבות. אם יש משהו שמעייף אותי, זאת ההתנהגות הזאת".
ב־2020, ברקע הצעת החוק לפיזור הכנסת ה־23, עמדי לא חסך ביקורת וכתב בחשבון האינסטגרם שלו: "מצחיק. בדיוק זימנו אותנו למילואים בשבוע הבא. לפעמים המסמך הזה שנקרא 'רוח צה"ל' נראה בימינו כמו טלפון חוגה. המצאה שחלפה מהעולם ומדי פעם רואים אותה באיזה סרט תקופתי. מסתבר שערכים זה עד שנכנסת לכנסת. משם - מערב פרוע. לא הצבעתי בבחירות הקודמות. זו הייתה החלטה נכונה. תראו מה עושים עם הקולות שלכם. עם המסים שלכם. עם הילדים שלנו. הכל פוליטי וציני".
במרץ 2023, סביב המאבקים על הרפורמה המשפטית, בחר לנאום בהפגנת "הימין האחראי", שארגן שר התקשורת לשעבר יועז הנדל בירושלים וקרא לאחדות בעם. "אשרינו שזכינו, בתקופה חשוכה כזו, במדינה שלנו להגיד את מה שהיה מובן מאליו עד לא מזמן: לא למלחמת אחים, כן לפשרה, כן להידברות", אמר. "אין מילים טובות מאלו, אין מילים יותר נכונות מאלו. אני מבקש מנבחרי הציבור שלנו, מראש הממשלה, מחברי הכנסת, כל מי שמחשיב את עצמו חלק מהעם הזה, מעם ישראל, תשאלו את עצמכם מה התפקיד שלכם - מי יודע אם דווקא לעת כזו הגעתם למוקדי השפעה. כל גפרור שנזרק למדורה מבעיר פה שנאה שייקח לנו שנים לכבות. בואו נדבר, אין חולשה בפשרה בין אחים".
בראיון ל"ישראל היום" סיפר עמדי כי מנהליו ואנשי יחסי הציבור שלו התנגדו להשתתפותו בהפגנה, אך הוא השיב להם: "אני אוהב את העם הזה, נלחמתי בשביל הארץ הזאת, אלה האנשים שלי, וחשוב להשמיע את הקול שלנו לצעירים שיקשיבו לנו. כביכול מאירוע כזה יש לי רק מה להפסיד, אבל יש לי גם יכולת השפעה והרגשתי שאני חייב להגיד את מה שבוער בי".
באותו ראיון אמר גם כי בשלוש מערכות הבחירות האחרונות לא הצביע. נושא השבויים בעזה - בזמן הראיון הם היו ארבעה: הדר גולדין, אורון שאול, הישאם א־סייד ואברה מנגיסטו - העסיק אותו מאוד בהיותו חלק מהמטה להשבת הבנים, וחוסר תשומת הלב של הפוליטיקאים לנושא הביא אותו לחשוב שאין למי להצביע.
בראיון ל"אולפן שישי" בעבר אמר, "הפוליטיקאים אומרים שהם יעשו הכל כדי להחזיר את הבנים אבל לא עושים כלום, זה מתסכל. הציבור, אחרי עסקת שליט, לא רוצה להגיע לעסקה של שחרור מחבלים. אני חושב שאם הציבור היה יודע את האמת, על זה שמדינת ישראל משחררת מחבלים כל הזמן ללא קשר לעסקה, הוא היה אומר: 'וואללה, אולי זה שווה אם זה יחזיר אותם הביתה'. אם אברה מנגיסטו לא היה אתיופי, זה היה עובר ככה חלק? אני לא חושב. אם הוא היה בן של פוליטיקאי זה היה עובר חלק? אין מצב. אנחנו גזענים בעניין הזה".
"אני יודע שצריך לעשות משהו מעבר לבחירות, לא רק ללכת לקלפי", אמר בהזדמנות אחרת. "אנחנו צריכים לשנות משהו בבסיס. אני מדבר עם הרבה צעירים לפני גיוס והם לא מאמינים לאף אחד. הדור הצעיר איבד אמון במקבלי ההחלטות, אבל לנו האזרחים יש את הכוח לשנות, כי אנחנו לא עושים את זה כדי להשיג רווח".
אמרו מעט - עשו הרבה
עמדי מבטא את רחשי הלב של מרבית החלקים בציבוריות הישראלית, וגם המוזיקה שלו היא הישראליות במיטבה. הסגנון האופייני לו כולל בליל השפעות, בין רוק למוזיקה מזרחית, בין פופ לפיוטים, בין מוזיקה אנדלוסית לקאנטרי. עמדי הוא היוצר של העם. הצבר האולטימטיבי, מלח הארץ וכל מה שיפה בה, כזה שביצירתו משרטט את הדנ"א של הישראליות. כמו מאיר אריאל ז"ל, שלמה ארצי ואהוד בנאי לפניו.
בניגוד לחלק מהקולגות במעמדו, עמדי הוא אומן נגיש: זמין למעריציו בתכתובות אינסטגרם, בהודעות פייסבוק, במפגשים ברחוב; מושיט יד עוזרת למי שזקוק לעזרתו, בהתנדבות מלאה.
גם במלחמה הזאת הוכיח עמדי שהוא אחד מאיתנו. לפני שהוא יוצר, זמר ושחקן - הוא ישראלי, לוחם. מאז השבת השחורה של 7 באוקטובר, כשעלה על מדים ויצא להילחם, שיתף את מאות אלפי עוקביו ברשתות בתחושותיו, במחשבותיו ובמראות שראה. "אל תשאלו אותנו אם קר לנו, אם ישנו בלילה ואם יש לנו מה לאכול, כל אלו לא רלוונטיים כרגע", כתב בחשבון האינסטגרם שלו ב־15 באוקטובר. "אני יודע על מה אני נלחם, זה ברור לי היום יותר מתמיד. אם קולי נשמע למרחוק ומגיע לחדרים שם בקריה, תדעו שאנחנו לא נהיה מוכנים לעצור, אין מידתיות בקרב עם חיות אדם. אסור לנו להפקיר את החטופים פעם נוספת. למדנו בדרך הקשה ביותר, לא בפעם הראשונה, שגורלנו בידינו. לחבריי, אחיי ואחיותיי שנלחמים כרגע בכל חזית שהיא, אין אנשים טובים מכם. אין גאווה גדולה מכם. זכיתי לעמוד לצדכם".
ב־25 בדצמבר בפוסט בפייסבוק ביקר גם את העיסוק בשסע החברתי שבלט בימים שלפני המלחמה: "כי ארץ יפה היא והכל בה, והיא קשורה חזק, והחוטים, החוטים לפעמים מכאיבים. הלב שלנו עם משפחות הגיבורים שנפלו, אנחנו ממשיכים ומבטיחים שמותם של יקירינו לא יהיה לשווא. לכל אלה שחזרו לאותם הרגלים של 6 באוקטובר - תפסיקו. יש קשר ישיר בין היכולת שלכם לאחד את השורות למצב הלוחמים בשטח. אמרו מעט, עשו הרבה".
במסיבת העיתונאים עם שחרורו מבית החולים ביקש לעסוק גם בפצועים של המלחמה. "אני פוגש אותם בתור לבדיקות השונות", אמר. "אני שליח להביא למודעות את הקושי והאתגרים של הפצועים כמוני. לאנשים מסוגנו, שרגילים להיות עצמאיים, זה אתגר. לעכל שיש דברים שייקח חודשים לחדש ויש דברים שלא ישובו להיות כפי שהיו. אני מבקש מכל ישראל - כפי שהייתם למעני, היו למענם".
מילואים כשיעור לחיים
עמדי נולד ב־19 בפברואר 1988 לרוני, נהג אוטובוס ולטובה, עובדת במשרד הפנים, וגדל בפסגת זאב בירושלים. בהיותו בן 5, אביו נפצע באורח קשה בתאונת דרכים במהלך שירות מילואים והוכר כנכה צה"ל. "זה עיצב אותי מאוד, לימד אותי לגדול כילד עצמאי, כי אבא שלי לא היה יכול לבוא להגן עליי אם הציקו לי", סיפר בראיון לתוכנית "אנשים" ב־2013. הוא סיפר באותו ראיון שבבית לא דיברו על הפציעה של אביו. "פעם שאלתי בקטנה, אבל קלטתי שעדיף לשתוק", אמר. "אולי בגלל זה גם העולם הזה מאוד מעניין אותי".
המוזיקה שעליה גדל בבית ילדותו הייתה מגוונת. "אבא שמע יוונית, זהר ודקלון, ואמא שמעה את ריטה", סיפר בעבר. "בשלבים מאוחרים יותר נפתח בפניי עולם הגיטרות והרוק, ובצבא הייתי שומע את ברי ואהוד. כל ההשפעות האלו במוזיקה שלי. כשגדלתי, לא חשבתי כל כך על עולם המוזיקה. יש לי אח בכור, אלעד, שהוא פסנתרן והוא המוזיקאי של הבית שלנו. אני הייתי מלווה אותו כל הזמן, ידעתי שיש לי חוש לזה, אבל אף פעם לא היה לי האומץ לעשות משהו, עד 'כוכב נולד'".
כשנשאל באותו ראיון איזה ילד היה, ענה בכנות: "עשיתי שטויות כשהייתי קטן, הייתי הולך הרבה מכות וההורים שלי הוזמנו לא פעם למשרד המנהלת. כשאחי, אלעד, הגדול ממני בשלוש שנים, היה נקלע לאיזו תגרה עם בני גילו, הוא וחברים שלו היו מצלצלים אליי לבוא, כי הייתי ילד מגודל כזה ופחדו ממני".
עם הזמן תיעל את האנרגיות להתמחות באומנויות לחימה. טקוואנדו ואגרוף תאילנדי, למשל. בגיל 17 זכה בתואר סגן אלוף ישראל בטקוואנדו.
באותה תקופה גיבש את הזהות הפוליטית שלו: "מנחם בגין היה דמות משמעותית בחיי. בית הליכוד נמצא ממש ליד הבית שלי. כשצללתי לתוך הטקסטים שלו וישבתי מול יו־טיוב כדי ללמוד ממנו איך להגיש סיפור, הבנתי שהוא הדמות הציבורית הכי אמינה שנתקלתי בה. השליטה שלו בקהל הייתה בהתאם, וזה מרתק אותי".
ב־2007 התגייס לצבא, שירת כלוחם וכמפקד בחיל ההנדסה הקרבית. דווקא כשתכנן להמשיך בקריירה צבאית וחתם קבע, חברה טובה רשמה אותו לאודישנים של "כוכב נולד", רגע לפני שחרורו. "יום אחד נכנסתי למשרד של המג"ד שלי ואמרתי לו: 'תשמע, יש איזה מיונים ל'כוכב נולד'.
אז השאלה הראשונה שלו הייתה הכי צינית: 'מה, נהיית אלביס עכשיו?'". את האודישן הראשון עבר. האודישן השני, בין היתר מול טמירה ירדני, המפיקה הראשית של "כוכב נולד", היה קשה יותר. "שרתי משהו של להקת שפתיים", סיפר בראיון. "טמירה יושבת מולי ולא ממש מתלהבת. היא מבקשת שאשיר משהו שאני כתבתי, והיה סוג של בום. אם להיות כן, אחרי היום ההוא הבנתי שמשהו הולך להשתנות בחיים שלי. המג"ד שלי חשב שהתחרפנתי. כשאמרתי לו שאני יוצא להתמיין, הוא היה בטוח שזה לימ"מ או לשירות הביטחון. מאוד אהבתי את המערכת הצבאית, אני יודע שזה נשמע משונה לאנשים לפעמים, אבל אני די בטוח שאם לא הייתה לי קריירה מוזיקלית הייתי היום כנראה סמג"ד".
אף שאת התוכנית סיים במקום השני, היה ברור לכל כי זו רק תחילת הדרך. "כאב של לוחמים", שיצא כסינגל, הגיע למקום הראשון במצעדי הפזמונים, נבחר כ"שיר השנה" של גלגלצ וכשיר האהוב ביותר על החיילים במצעד שנת ה־70 למדינה.
בספטמבר 2011 הוציא עמדי את אלבום הבכורה ("עידן עמדי"), שהגיע למעמד של אלבום זהב ובו בלטו השירים "אלייך", "רץ אל האור" ו"תשליך". כיכב בו גם השיר "המכתב האחרון", שהלחין במסגרת הפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר", בעקבות בקשת משפחתו של סמ"ר משה אוחיון ז"ל שנפל בלבנון. השיר נכתב בהשראת צרור מכתבים שכתב אוחיון לאהובתו, ובהם סיפר על קשייו, געגועיו ועל אהבתו הרבה אליה ואל משפחתו.
האלבום, שעסק מצד אחד ברומנטיקה ומצד שני בחוויותיו מהצבא, חיזק את תדמית הלוחם שדבקה בעמדי. בראיון ל"אנשים" סיפר על הדיסוננס בין האמת האומנותית שלו לבין מה שהקהל מצפה ממנו: "מצד אחד אנשים רוצים שאפסיק לדבר על הדבר הזה (על החוויות מהצבא והטראומה - ד"פ), וגם אני רוצה, אבל מצד שני זה מאוד מעסיק אותי… אני לא חושב שאני צריך להתנצל על זה".
המטען הרגשי משנותיו בצבא הפך להיות חלק בלתי נפרד מהווייתו. "השריטות איתי עד היום", סיפר פעם. "החל מהופעות שאנחנו בחו"ל ואני בוחן את כל מי שעובר סביבי ברחוב כמו מאבטח, או אם יש בוקר שאני קם מוקדם ומבין שזאת שעה שאמורים לישון בה ולא להרגיש רע… אני רואה את האנשים שבחרו בתפקידים כאלו בצבא וממשיכים לעשות את זה כצדיקי הדור שלנו - המילואים מספקים לי את החסך הזה, אני עושה כמעט 40 יום בשנה. אני יכול לרדת מהופעה שבה אלף איש קוראים לי לחזור לבמה, ולמחרת צועקים לי בקשר 'תזיז את התחת שלך לפה מיד'. זה דיסוננס שאני סופר־שמח שיש אותו. זה מנקה וזה שיעור מדהים לחיים. אני אפילו מרשה לעצמי להתענג על כך שאין עוד הרבה מוזיקאים שיכולים להשיק אלבום ובמקביל לפתוח ציר".
בפברואר 2013 השיק עמדי את אלבומו השני "בזמן האחרון", שאף הוא הגיע למעמד של אלבום זהב. השיר "נגמר" מתוכו זכה בתואר "שיר השנה". עמדי סיפר כי את השיר כתב בתקופת שירותו הצבאי, והוא מתאר פסיפס של החברה הישראלית סביב מבצע עופרת יצוקה, שבו השתתף כמפקד לוחם.
חוויה צבאית
גם אלבומיו הבאים של עמדי הגיעו למעמד זהב, חלקם אף זינקו גם למעמד פלטינה. ובעוד שיריו חורכים את תחנות הרדיו והופעותיו ברחבי הארץ, מהיכל מנורה מבטחים ועד קיסריה, מלאות עד אפס מקום, עמדי רשם ב־2017 הישג נוסף, כשלוהק לעונה השנייה של סדרת הלהיט הישראלית־בינלאומית "פאודה".
אך הוא עדיין הרגיש שלא הוכיח את עצמו, כך לפחות אמר בראיון שהעניק באותה שנה: "למרות כל מה שעשיתי, תמיד יגידו עליי שאני זה שבא מ'כוכב נולד'. למבקרים קשה לעשות את השינוי מבוגר ריאליטי שעוד רגע ייעלם לאומן שיוצר וקיים בזכות עצמו. אפשר לראות את זה בכל טקסט שכתבו עליי עד עכשיו".
עמדי מגלם ב"פאודה" את שגיא צור, לוחם חדש בצוות המסתערבים, ומהרגישים שבהם. לאחרונה התייחס ליאור רז יוצר הסדרה ומכוכביה לעונה הבאה, השישית במספר, וסיפר כי התסריט השתנה לאחר אירועי 7 באוקטובר ויהיה קשור למלחמה בעזה.
"כשהגעתי לאודישן ל'פאודה', ראיתי הרבה שחקנים שהייתי בטוח שסיימו בית ספר למשחק ועבדו קשה מאוד על התפקיד", סיפר עמדי בהסכת "מדברים דיבורים" לליאור רז. "הייתי צריך למצוא את המקום שלי בסדרה כי אני לא שחקן מקצועי, לא באתי מרקע של משחק, והתקבלתי באהבה לצוות. הרבה פעמים שואלים אותי אם אני רוצה להיות שחקן בדברים אחרים, אז אני חושב שאולי בהמשך, אבל זה יהיה מאוד קשה, כי ב'פאודה' מדובר בסוג של חוויה צבאית".
למרות מה שאמר באותה שיחה, השנה אפשר היה לראות אותו לראשונה על מסך הקולנוע, כששיחק בסרטה של מאיה דרייפוס "כביש הסרגל" בתפקיד גנן.
ב־2018 נשא עמדי לאישה את מרים בנימינוב, אהבת נעוריו מהתיכון, פעילה חברתית המנהלת ארגון לאנשים עם מוגבלויות. לזוג בת, יעל (4). "אולי בגלל שהכרנו לפני הפרסום שלי יש בזה משהו מאוד אמיתי", סיפר עמדי באחת הפעמים הנדירות שדיבר על אשתו, שבדומה אליו, שומרת על חייהם הפרטיים לעצמה. אחרי מספר שנים בהרצליה, הזוג עבר להתגורר בירושלים, עיר הולדתו.
ב־2020, שנת הקורונה, עמדי לקח צעד קדימה את הפרסונה הציבורית שלו והיה ממובילי מחאת ענף התרבות בדרישה לפיצויים לעצמאים: הוא נאם בכנסת, נפגש עם פוליטיקאים והתארח בערוצי הטלוויזיה השונים כדי להשמיע את קולם של אנשי התרבות. "חבר טוב אמר לי - אתה רוצה לעשות משהו? תעשה", סיפר בראיון לחדשות 12 ב־2022.
בשנת 2022 הוזמן עמדי על ידי השר חילי טרופר לשיר בטקס הדלקת המשואות. "עמדי מייצג את כל הטוב שיש בישראליות, בין השאר דרך הבחירה שלו להתנדב ולהעניק לאחרים בכל הזדמנות", כתב השר בבחירתו. ההתנדבות של היוצר חצתה את גבולות הארץ ב־2023, אז לקח חלק במסע טיפוס על הקילימנג'רו עם שלושה תורמי כליה, במטרה להעלות מודעות לתרומות כליה בישראל.
במרץ אותה שנה, כשהחברה הישראלית עמדה בפני אחד המשברים הגדולים בתולדותיה סביב השסע שנוצר בעקבות נושא הרפורמה המשפטית, עמדי הקליט עם שלמה ארצי את הדואט "אחים". השיר תיאר את החברה הישראלית השלמה של פעם, השבר הנוכחי והתקווה שהאחדות תבוא.
במלחמת חרבות ברזל הפך "חלק מהזמן", השיר שכתב והלחין עבור ריטה, לאחד השירים המושמעים ברדיו ובטלוויזיה, לא מעט בשל המשמעות החדשה והרלוונטית שמקבל בתקופה זו, ובשל גבורת מבצעו.
"כתיבת שירים זה מקצוע שלעתים קרובות מתיש לך את הלב", כתב עמדי בעבר בעמוד הפייסבוק שלו כשסיפר על "חלק מהזמן". "אני משווה אותו לטַבָּח במסעדת פועלים, שקם כל בוקר לבשל את אותם תבשילים. פעם בכמה זמן קורה איזה קסם בסיר ומישהו אומר לך ׳תקשיב אחי, האורז היום סוף העולם׳. ככה זה עם שירים, אתה כותב אלף, מתוכם אחד קטנצ׳יק שלא דמיינת מקבל את כל האור".
בלתי אפשרי לנתק את יצירותיו של עמדי מהלוחם שהוא, להפריד את הפעילות החברתית מהאומן שהוא ואת ההצלחה שלו מהכאב שהוא חווה, חווה ויחווה, כמו כולנו. סביר להניח שכל אלו יספקו לו חומרים גם לאלבומים הבאים. כן ירבו.
