להיט בהפתעה: הקלאסיקה שחוה אלברשטיין קיבלה בתום סשן ההקלטות והחליטה להכניס לתקליט, ההברקה ששלומי שבת כתב בלחץ, רגע לפני סגירת האלבום, הדאחקה של שלום חנוך, שבמקרה התגלגלה לתוך התקליט וסיימה כחביבת הקהל, והשיר שריטה הקליטה בדקה ה־90 והפך לאחד הלחנים המזוהים איתה. חזרנו אל הסיפורים מאחורי השירים שנכנסו לאלבום ברגע האחרון - והפכו לנכסי צאן ברזל.
דודי פטימר נפרד מחברו, המלחין, המעבד והמוזיקאי יוסי ואלד שהלך לעולמו היום בגיל 88
פסקול אישי: שישה שירים ישראלים חדשים שאסור לפספס
זה הזמן לסלוח - יואב יצחק
מילים: יואב יצחק
לחן: ארא דינקג'יאן
להיט הדגל של יואב יצחק הוקלט בלילה שבין 17 ל־18 בינואר 1991, בעת מתקפת הטילים העיראקית הראשונה על ישראל. יצחק בן ה־32 עבד אז על אלבום בכורה שהתבסס על חומרים שהקליט כבר בשנת 84' ועל חומרים חדשים, אך היה חסר לו שיר אחד, אחרון, להשלמת האלבום.
"הקלטתי תשעה שירים והיה חסר לי אחד שיסגור את התקליט. כשבן מוש, המפיק שלי, לחץ עליי להביא שיר שיסגור, התנגנה בראשי מנגינה ארמנית שהושמעה בתוכנית הרדיו של שמעון פרנס. החלטתי לכתוב לה על המקום טקסט, שהפך ל'זה הזמן לסלוח'", משחזר יצחק.
אותו שיר ששמע יצחק ברדיו היה נעימה בשם Picture שביצעה להקה אמריקאית־ארמנית בשם Night Ark. את השיר יצר ארא דינקג'יאן, אמריקאי ממוצא ארמני, שנחשב לאחד מנגני העוד המובילים בעולם (אותה להקה, אגב, אחראית לנעימה מוכרת נוספת בישראל – מנגינת הפתיחה של "החמישייה הקאמרית").
"כתבתי את המילים על רקע מלחמת המפרץ, שהייתה אז, כשבדרך לאולפן נשמעו אזעקות. אמרתי לעצמי ש'עוד ארוכה הדרך אל האושר, וזה הזמן לסלוח, ואין מה לעשות', כי מלחמה לא נותנת שום דבר. במחשבה הזאת כתבתי את הטקסט. קרה קטע מצחיק, כי בזמן שהקלטנו את השיר הייתה אזעקה וההקלטה הופסקה, אבל בפעם הבאה הוא הוקלט ללא הפרעות מצד סדאם חוסיין.
"כשהשיר יצא כסינגל הוא הפך ללהיט ענק, אחד השירים הזכורים מהמלחמה הזאת, ולכן בחרנו לקרוא לקלטת ולתקליט בשם השיר המרכזי בו. השיר הזה, שהוקלט ברגע האחרון, פתח לי את הדלתות ונהייתי כוכב בן לילה".
גלשן - דני סנדרסון
מילים ולחן: דני סנדרסון
המנון הגלישה האולטימטיבי ואחד השירים הכיפיים של סנדרסון, שהושפע מובהקות מסגנון הסרף הסיקסטיזי של הביץ' בויז (ונכתב כמחווה להם), נכלל באלבום הסולו הראשון שלו, "גודל טבעי", שיצא באפריל 1982. כפי שמספר המתופף אלון הלל, שניגן בהקלטה, הוא כמעט לא נכלל בו.
"העבודה על האלבום הזה הייתה נורא מעניינת, כי זאת הייתה הפעם הראשונה שניגנתי והקליטו אותי באופן חצי דיגיטלי וחצי אנלוגי", מספר הלל. "זה היה מאוד חדשני ופורץ דרך מוזיקלית והפקתית. לא הקלטנו באולפן אלא בבית קטן מיועד להריסה ליד שוק הכרמל בתל אביב. אני בכלל ניגנתי מתוך אמבטיה שבורה.
"כשסיימנו את ההקלטות והתחלתי לקפל את התופים, ראיתי שדני לא נינוח. 'מה נשאר מהתופים?', הוא שאל. אמרתי לו שהבייס דראם מחובר. 'תשמע, יש לי עוד שיר שלא תכננתי לשלב, אבל אולי נקליט', הוא אמר לי. שאלתי אם הוא רוצה שארכיב מחדש את מערכת התופים, אבל הוא אמר שאין צורך ושנשתמש רק בבייס דראם. ואז הוא שר וניגן את 'גלשן'. השיר כמעט לא נכנס לאלבום ובסוף לא רק שנכנס, אלא גם סחב את כל האלבום אחריו".
בוא - ריטה
מילים: מירי פייגנבוים
לחן: רמי קלינשטיין
מהשירים העבריים הבודדים שצעדו במקום הראשון במצעד הפזמונים השבועי בהפרש של יותר מעשור, בשני ביצועים שונים. בשנת 1987 החלה ריטה, אז כוכבת בהתהוות, לעבוד על אלבום הסולו השני שלה בעברית, "ימי התום", בהפקתו המוזיקלית של בעלה אז רמי קלינשטיין. האלבום, שראה אור בשנת 1988, נחשב לאחד האלבומים הישראליים הנמכרים ביותר בכל הזמנים וכולל להיטי ענק, בראשם "עטוף ברחמים", "חיה לי מיום ליום", "כמו בתמונה" ו"בוא" - שלדברי ריטה בעבר, הגיע ממש ברגע האחרון לאלבום.
"עשינו חזרות על כל שירי האלבום, וערב לפני שנכנסנו לאולפן כדי להקליט הכל, רמי פתאום אמר 'חסר לנו שיר קצבי'. בצד היה מונח הטקסט של מירי פייגנבוים. רמי נכנס בלילה לחדר העבודה שלו בבית ויצא עם הלחן של 'בוא'. זה היה השיר הנוסף".
בשנת 2002, בעצת גל אוחובסקי, מפיק הסרט "יוסי וג'אגר", הקליט עברי לידר את גרסתו לשיר עבור הסרט, והזניק אותו שוב למקום הראשון במצעד הפזמונים השבועי.
האיש ההוא - שלמה ארצי
מילים: נתן יונתן
לחן: שלמה ארצי
המפגש הראשון בין שלמה ארצי לנתן יונתן היה כשארצי, אז בן 21, השתחרר מלהקת חיל הים והחל ללקט חומרים לתקליטו הראשון. הוא נסע לקיבוץ שריד כדי לפגוש את יונתן, אך הופתע מהתשובה. “אמרתי לשלמה: ‘אני לא כל כך כותב מה שאתם קוראים לו פזמונים'", סיפר יונתן בראיון בשנת 1983, ואומנם סירב בנימוס לכתוב לארצי הצעיר שיר, אך נתן לו במתנה עותק של ספרו "שירים לאורך החוף". את אחד השירים מהספר, “האיש ההוא", כתב יונתן בן ה־39 על עצמו, כמעין הספד עצמי, המתכתב עם שירו של ביאליק "אחרי מותי".
בשנת 1977 עבד ארצי, אז בשפל מקצועי, על אלבומו “גבר הולך לאיבוד", שהיה אמור להיות אלבום הפרידה שלו מתעשיית המוזיקה - אך הצלחתו הולידה את ארצי שכולנו מכירים. "היה חסר שיר לסיום האלבום", משחזר יאיר שרגאי, מפיק ומעבד האלבום.
"לחצתי על שלמה להתאמץ ולהלחין שיר כדי שנוכל להוציא את האלבום. יום אחד הוא צלצל אליי לדירה ושר לי בטלפון: ‘איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא’. צמרמורת עברה בי. לא רק מהמילים והלחן היפהפה, אלא בגלל האינטואיציה המוזיקלית הגבוהה של שלמה. הוא יצר בלי להתכוון שיר עולה ויורד כמדרגות מוזיקליות. זה היה רגע מרגש שלא אשכח לעולם".
ארצי הפך את השורה האחרונה של השיר לפזמון חוזר ואת "האיש ההוא" לאחד מלהיטי הדגל הידועים ביותר שלו. במרוצת השנים השיר קיבל קונוטציה של שכול, בדומה לרבים משיריו של יונתן, אף שלא היה כזה. לאחר רצח יצחק רבין, חבר נעוריו של יונתן, החליט המשורר להקדיש לו את השיר.
טיפת מזל - זהבה בן
מילים: דני שושן
לחן: אורהאן גנג'ביי
שיר הפריצה של זהבה בן בת ה־19 מבאר שבע היה קאבר ביוגרפי שכתב היוצר דני שושן על פי לחן טורקי של אורהאן גנג'ביי, בהתבסס על סיפור חייה הטרגי של הזמרת עם פטירתם של אביה האהוב ואחת מאחיותיה. הצלחת השיר הפכה אותו לשיר הנושא מאלבום הבכורה של הזמרת משנת 1989, ובהמשך גם לשיר הנושא מסרט באותו שם בכיכובם של בן וזאב רווח.
"כשעבדנו על אלבום הבכורה של זהבה היה חסר לה שיר אחרון להשלמתו, ואז השמעתי לה את הטקסט שכתב דני שושן על פי המנגינה של אורהאן", מספר אלי בנאי, אמרגנה הראשון של בן ומפיק התקליט. "בהתחלה היא קצת היססה אם להקליט אותו, כי פחדה ממה שיחשבו, שהיא מתבכיינת וחושפת את סיפורה האישי יותר מדי. ביקשתי מדני שיכתוב את השיר כסיפור אוטוביוגרפי על החיים הקשים שעברה זהבה ועל הרצון שלה להצליח כזמרת. כשכבר הגענו להשלמת האלבום זהבה עדיין לא הייתה סגורה אם לשלב את השיר, אבל בסוף שכנעתי אותה, וזה השיר שהתחיל את הכל עבורה. עבורנו".
כדברי בנאי, האחראי להפיכת השיר ללהיט הוא שדרן הרדיו יוסי סיאס. "מכיוון שהייתי מקושר לאנשי רדיו כאמרגן לשעבר של זהר ארגוב, צלילי העוד ועוד, שלחתי ליוסי כבר בשנת 1988, עוד לפני שהאלבום יצא, את הסינגל של 'טיפת מזל'. הוא אהב את השיר, ובתוכניתו הפופולרית 'מצב הרוח', ששודרה ברשת ב' בשעות הלילה המאוחרות מאוד, הוא השמיע קרוב לשש פעמים את השיר וטחן אותו נון־סטופ. פתאום התחיל להיווצר דיבור סביב השיר והזמרת, ושאר תחנות הרדיו הצטרפו".
נר על החלון - סטלה מאריס
מילים: פבלו רוזנברג
לחן: סטלה מאריס
אחת מבלדות הרוק הידועות בניינטיז נכתבה על ידי חברי להקת סטלה מאריס ניק מילר והסולן פבלו רוזנברג בראשית שנות ה־90. רוזנברג קרא לשיר בהתחלה "יום גשום", וכתב את הטקסט בהשראת הסרט "רוח רפאים", שממנו שאב את הרעיון לכתוב מנקודת מבטו של איש מת שפונה לאהובתו החיה. בהמשך שינה את שמו ל"נר על החלון".
כשהלהקה עבדה על אלבום הבכורה שלה "סטלה מאריס" (1992) השיר נותר מחוץ לאלבום. "במהלך החזרות להקלטות ראובן, המפיק שלנו דאז, אמר שהשיר לא מספיק טוב, אז ויתרנו עליו והוא לא נכנס לאלבום", סיפר רוזנברג. "כיוון שהייתי ביחסים טובים עם שלומי שבת, שחיפש חומרים לאלבום שארקדי דוכין ומיכה שטרית הקליטו לו, הצעתי לו את השיר הזה. הוא השמיע להם והם אמרו לו שזה שיר לא מתאים ולא מספיק טוב, אז הוא החזיר לנו אותו".
אלא שהסיפור לא נגמר כאן, ובשנת 1994, כשסטלה מאריס עבדה על אלבומה השני "השער נפתח", בניצוח מפיק ההבי מטאל האנגלי כריס טנגארידיס, התלהב האחרון מהשיר - בניגוד לכולם. "בהתחלה, כשעבדנו על האלבום השני, אנשי חברת התקליטים אמרו לנו שוב שהשיר לא מספיק טוב. לקחנו את כריס, שאמר שזה 'מגה להיט', והקלטנו. כשחזרתי מלונדון השמעתי את כל האלבום לרמי קלינשטיין. הוא אמר 'מדהים, חוץ מהבלדה הרוסית הזאת. תוציא אותה, זה לא יעבוד'".
חברי הלהקה, למעט רוזנברג, נטו לוותר על השיר פעם נוספת, אך הפעם הוא התעקש. "לא ויתרתי, לא הקשבתי לרמי ולאף אחד, ונאבקתי שהשיר ייכנס לאלבום - ובסוף הוא הפך לשיר הכי מזוהה שלנו", נזכר לימים. "כולם חושבים שזה שיר אהבה רומנטי, אבל זה בעצם שיר על מוות".
דז'ה וו - שלום חנוך
מילים ולחן: שלום חנוך
שלום חנוך מאוד אהב פרודיות על טרנדים: כשמוזיקת הרגאיי של בוב מארלי חדרה לארץ בשנות ה־70, הוא יצר עם דורי בן זאב את "למון טרי"; כשבשנות ה־80 גל מוזיקת הקסטות הים תיכונית פרץ, הוא כתב והלחין עבור בן זאב את "גנבים"; וכשחוליו איגלסיאס הפך למלך הרומנטיקה, הוא כתב כפרודיה את "דז'ה וו", עם אלמנטים הקורצים לספרדית ("מורנה", "באילנדו קוראסון").
למעשה השיר, שחנוך כתב בנימה נוסטלגית, לא תוכנן להיכלל באלבומו אלא כאמור נכתב בהומור, כבדיחה. כשחנוך סיים את העבודה על אלבומו החמישי, "מחכים למשיח", אשר ביסס את מעמדו ככוכב הרוק הבלתי מעורער במדינה, הוא לא חשב אפילו להכניס דאחקה שכזו באלבום שכולו הלך הרוח "זועם". אבל לאחר התעקשותה של המפיקה אתי אנטה, הוא החליט ברגע האחרון להכניס אותו לאלבום והשיר, שיצא לרדיו בשנת 1985, הפך לאחד מלהיטיו הגדולים.
האומנם (את תלכי בשדה) - חוה אלברשטיין
מילים: לאה גולדברג
לחן: חיים ברקני
בפברואר 1943 פרסמה המשוררת לאה גולדברג בעיתון "דבר" את שירה "האומנם", המייחל לאפשרות לסבול את מכאובי החיים ולדעת להתייחס אליהם בשלווה וברוגע. כשעבדה על אלבומה המופתי "כמו צמח בר" (1975), שהתייחס במישרין ובעקיפין לשבר שאחרי מלחמת יום הכיפורים, לא תכננה הזמרת חוה אלברשטיין להוסיפו לאלבום שהפיק לה מתי כספי, אך יד הגורל התערבה והוא התגלגל לידיה בתום סשן ההקלטות לתקליט.
"במקור השיר לא היה אמור להיטמע באלבום, אבל כשסיימנו כבר את הקלטת השירים, קיבלתי בדואר משלוח מהמלחין חיים ברקני עם המילים והתווים, ומתי ואני הבנו שאנחנו מוכרחים לכלול את השיר הזה באלבום", סיפרה בעבר אלברשטיין. "מכיוון שכבר ההקלטות הסתיימו ולא היו נגנים, מתי התיישב וניגן את השיר לבדו בפסנתר, בגיטרה ובבס, וככה השיר נשמע בהקלטה".
לשיר ישנם מספר לחנים (בין היתר של סשה ארגוב, בעז שרעבי ודני גרנות), אך הלחן של ברקני בביצועה של אלברשטיין הוא המוכר ביותר.
גג - ג'ירפות
מילים: גלעד כהנא
לחן: יאיר קז וגלעד כהנא
בשנת 2006 הוציאה להקת ג'ירפות את אלבומה השני "גג", שהתאפיין בטון רציני ורוקיסטי יותר, ופרץ את הדרך אל לב הקונצנזוס הישראלי. בראיון שקיימתי עם גלעד כהנא ל"מעריב", הוא סיפר לי כי השיר כמעט לא נכנס לאלבום, ורק כשהעבודה על האלבום הושלמה הוחלט להכניסו.
"ניסינו לעשות את 'גג' בהמון דרכים", סיפר. "הוא התחיל בהתחלה כשיר נורא מהיר עם פסנתר מצחיק ושיכור, ואז הפך לקטע עם ביט. אבל זה לא הסתדר. רוב השירים באלבום הגיעו למקומות שלהם והוא לא, וכמעט ויתרנו עליו. כשישבנו באולפן של יאיר, שהיה בקרוון בבית שלו, רוסו הרים את הגיטרה והתחיל לנגן את השיר בגרסה אקוסטית. פתאום הרגשנו שהכל קורה בדרך הכי טבעית וספונטנית. במקור השיר הזכיר לנו קצת את הסגנון של הגשש החיוור, אבל ברגע ששחררנו מהפסנתר והתמקדנו בגיטרה החשמלית של ארז רוסו (חבר הלהקה אז) - נשמענו סוף סוף כמו שרצינו".
כמה עוד אפשר - הראל סקעת
מילים ולחן: שגית שיר
ב־2006, כשהוא נישא על הצלחתו מהתוכנית "כוכב נולד", הוציא הראל סקעת את אלבום הבכורה שלו "הראל סקעת", שהגיע די מהר למעמד פלטינה. אחד הלהיטים הזכורים מהאלבום, "כמה עוד אפשר", שסקעת הקליט אחרון, כמעט לא נכנס, אלמלא התעקשותו של מפיק האלבום יזהר אשדות.
"כשהקלטתי את 'כמה עוד אפשר' היו לי המון בעיות איתו", סיפר לי סקעת. "חשבתי שהוא מאוד פשוט ופשטני ולקח לי זמן להתחבר אליו. היה איזה רגע באולפן כשהייתי בתא ההקלטה יחד עם היוצרת שגית שיר, שניסיתי לסמן ליזהר, כשאף אחד לא רואה, שאני פשוט לא מתחבר לשיר הזה ולא רוצה אותו.
"אבל יזהר סימן לי בחזרה עם היד 'לא', ואני מודה לו על ה'לא' הזה. הוא אמר לי שיש לו וטו אחד באלבום הזה, וזה 'כמה עוד אפשר'. הוא אמר: 'אני יודע מה השיר הזה יעשה לקריירה שלך, ואתה עוד לא מבין את זה' - והוא צדק. השיר נכנס ברגע האחרון לאלבום ועד היום אין הופעה שאני לא מבצע אותו".
לא לבד - פיני חדד
מילים ולחן: אביחי מליחי
בשנת 1993 פיני חדד היה זמר מועדונים אלמוני ומוסכניק לשעבר, שעבד עם המפיק המוזיקלי נחום עושרי על אלבומו הראשון. במהלך חיפוש חומרים לאלבום הגיע אל הגיטריסט והיוצר אביחי מליחי, שהשמיע לו כמה שירים, וחדד החליט להקליט אלבום המבוסס ברובו על שיריו של מליחי.
"האלבום כבר היה גמור, אבל הרגשתי שחסר לי שיר קצבי כדי למנף אותו", אומר חדד. "כל כך רציתי שהאלבום ייצא ויצליח, שעשיתי שוב סיבוב אצל כל מיני כותבים, אבל אצל אף אחד לא מצאתי מה שחיפשתי. בסוף צלצלתי למליחי באחת משעות הבוקר, שעה לא אופיינית לי, ואמרתי לו שאני חייב עוד שיר. הוא אמר 'אין בעיה', ובתוך שעתיים חזר אליי והשמיע לי בטלפון את 'לא לבד' מתוך טייפ.
"הלחן תפס אותי וישר ידעתי שיש לי פה להיט. הקלטתי את השיר והחלטתי להכניס אותו לאלבום, לא לפני שהעברתי אותו ליוסי סיאס, שטחן אותו בלי סוף ברדיו והוא הפך ללהיט ענק. כשהאלבום יצא בחרתי, באופן טבעי, לקרוא לו 'לא לבד'".
בחוף של טרפטוני - שלומי שבת
מילים: שלומי שבת
לחן: סוטיס וולאניס
בשנת 2002 עבד שלומי שבת על אלבומו "זמן אהבה", שהתאפיין יותר בכיוון פופ מזרחי. כשסיים להקליט 15 שירים לאלבום, הרגיש שבת שחסר לו שיר אחד שיסגור אותו, או אז נתקל בשירו של הזמר היווני סוטיס וולאניס Mia Nihta Mono Den Ftani ("רק לילה אחד לא הספיק") והחליט לכתוב לו טקסט משלו.
"היינו צריכים לסגור כבר את האלבום, אז כתבתי את השיר במהירות עצומה כי היינו בלחץ להספיק להכניס אותו", סיפר שבת בעבר. "ג'ובאני טרפטוני היה מאמן נבחרת איטליה בתקופת המונדיאל, וכיוון שכתבתי את השיר בזמן המשחקים, שם משפחתו התאים לי לפזמון, אז קראתי לו 'בחוף של טרפטוני' – ואנשים בהתחלה היו משוכנעים שיש חוף אמיתי כזה".
