פרופ' גדעון גרייף נחשב לאחד ההיסטוריונים והחוקרים המובילים בעולם בתחום חקר השואה ומומחה לתולדות מחנה הריכוז וההשמדה אושווייץ. הוא כותב ספרים רבי מכר בנושא, מרצה בארץ ובחו"ל במסגרות הנחשבות ביותר ועושה חיל במחקרו.
בשנות ה-60 וה-70 נחשב גרייף לכוכב פופ בשמי הזמר העברי: שיריו "עלי זהב", "לא אוכל בלי מיכל", "שאלו שלום ירושלים", "רכבות בהרים", "טל והרוח" ו"העונה החמישית" כיכבו במצעדי הפזמונים והפכו אותו למה שכונה אז "אליל נוער".
למעשה, את הקריירה המוזיקלית שלו החל גרייף כילד פלא והחל לעבוד עם גדולי המוזיקאים אז כמשה וילנסקי, אדי הלפרן ואריה לבנון. בנעוריו החל להקליט שירים וכבש את מצעדי הפזמונים כאמור עם להיטים שנעו בין עיבודי פופ מתקתק לצלילים קלאסיים. בימי שיא פרסומו, כיכב גרייף בפסטיבלי הזמר למיניהם (פסטיבל הזמר החסידי, פסטיבל שירי הילדים, פסטיבל שירי יידיש ופסטיבל הזמר הלועזי) וזכה במקומות הראשונים.
באמצע שנות ה-70, לאחר שירותו כעורך מוזיקלי בגלי צה"ל, החל בהדרגתיות להוריד הילוך בקריירה המוזיקלית והתעמק בלימודיו האקדמאיים, בסיומם, כאמור, הפך שם דבר בתחום חקר השואה.
בפרק זה של "מילים ולחן" חזר דודי פטימר יחד עם גרייף אל תחנות בקריירה המוזיקלית שלו, אל הבחירה להעדיף את הלימודים האקדמאיים על פני הקריירה, אל הרצון לחזור ולהופיע כזמר במקביל לעיסוקו וגם על מצב האנטישמיות בעולם. כל זאת תוך השמעת להיטיו הגדולים של גרייף שמזכירים את ראשית ימיו של הפופ הישראלי.