איציק קלה, אחד מעמודי התווך של המוזיקה הישראלית, חושף בראיון מרגש עם אבי שושן את הרגעים הקשים ביותר בחייו, את האמונה שמחזיקה אותו, ואת האהבה העצומה שהוא מקבל מהקהל. בגיל 71, אחרי חמישה עשורים על הבמה, קלה מדבר בכנות נדירה על האובדן של בתו האהובה מעיין, על המאבק שלו במחלת הסרטן, ועל הכוח שהוא שואב מהמוזיקה ומהאמונה.
מרגש עד דמעות: בעודה מתמודדת עם מחלה קשה, סלין דיון כבשה את פריז | צפו
20 שנה אחרי: עמיר בניון חושף מה עומד מאחורי אחד משריו המפורסמים
"אני לא אשכח לעולם את הרגע שהחזקתי את מעיין בידיים שלי כשהיא נפטרה", משתף קלה ברגע מצמרר. "חמש שעות החזקתי אותה. כשראיתי שאלו הנשימות האחרונות שלה, אמרתי 'אדוני נתן ואדוני לקח, יהי שם אדוני מבורך'". הכאב על אובדן בתו ניכר בכל מילה שלו, אך גם האמונה העמוקה שמלווה אותו.
קלה מספר על הקושי להתמודד עם האובדן, ועל התמיכה שהוא מקבל מבנותיו האחרות. "אנחנו לא עוזבים את הילדים של מעיין לרגע", הוא אומר בגאווה. "אין רגע אחד שאנחנו לא איתם". למרות זאת, הוא מודה שעדיין לא הצליח לבקר בקברה של בתו או בביתה מאז השלושים. "אני לא מסוגל," הוא אומר בכנות. "אני אדם מאוד רגיש. ככה אלוהים ברא אותי".
המוזיקה, שהייתה תמיד מקור כוח עבורו, הפכה למפלט ולדרך להתמודד עם הכאב. "אם לא הייתי ממשיך לשיר, אני לא יודע אם הייתי כבר חי", הוא מודה. קלה מספר על השיר "לילדתי מתגעגע" שכתב לזכרה של מעיין, ואיך הפך לשיר נחמה עבור הורים רבים שאיבדו את ילדיהם באירועי 7 באוקטובר. "כשאני שר אותו על הבמה, אני מקדיש אותו לכל אלה שנהרגו בפיגוע", הוא אומר.
הראיון חושף גם את המאבק האישי של קלה במחלת הסרטן. הוא מספר על הטיפולים הקשים ועל התמיכה שקיבל מהרופאים ומהמשפחה. "אני מודה לקדוש ברוך הוא על כל יום", הוא אומר. "אני מתפלל כל בוקר ומדבר עם הקדוש ברוך הוא עשר דקות".
קלה מדבר גם על הקריירה המוזיקלית שלו, שנמשכת כבר חמישה עשורים. הוא משתף סיפורים על שיתופי פעולה עם מוזיקאים גדולים כמו עוזי חיטמן". "כשאני שר, אני מדבר עם הטקסט", הוא מסביר. "אני חייב להוציא את זה מהנשמה".
למרות הקריירה הארוכה והמצליחה, קלה מספר שרק לאחרונה הוא מתחיל לקבל הכרה מהממסד. "שאלתי את עצמי, למה הייתי צריך להגיע עד לכאן בשביל לקבל את ההכרה הזו?", הוא תוהה. אבי שושן מציע שהסיפור של קלה הוא למעשה הסיפור של החברה הישראלית כולה - מילד כורדי ממשפחה קשת יום בירושלים, לאחד הזמרים האהובים והמוערכים בישראל.
הראיון נוגע גם בנושאים רגישים כמו היחסים בין יהודים לערבים בישראל. קלה, שהיה ידוע בעבר כמי שמופיע גם בפני קהל ערבי, מספר שהוא כבר לא מופיע באירועים כאלה בגלל המצב הביטחוני. "אני לא רוצה לקחת סיכון", הוא אומר. "יש לי אחריות לצוות שלי".
למרות הקשיים והאובדן, קלה נשאר אופטימי ומלא אמונה. "אני מאחל רפואה שלמה לכל חולה בית ישראל", הוא אומר בסוף הראיון. "אני מאחל שנשמח את עם ישראל, ושאני אמשיך לשמח את עם ישראל ולעשות רק טוב".
איציק קלה, בגילו המופלג, ממשיך להיות מקור השראה לרבים. הוא מוכיח שגם בפני הקשיים הגדולים ביותר, אפשר למצוא כוח באמונה, במוזיקה, ובאהבת הקהל. סיפורו האישי, המלא בכאב אך גם בתקווה, הוא עדות לכוח הרוח האנושית ולתפקיד החשוב שיש למוזיקה בחיינו.
בעידן של מחלוקות ופילוגים, קלה קורא לאחדות ולאהבת חינם. הוא מזכיר לנו שבסופו של דבר, כולנו חלק ממשפחה אחת גדולה, ושעלינו להודות על מה שיש לנו ולעזור זה לזה. המסר שלו של אמונה, אהבה ונתינה, הוא מסר שרלוונטי היום יותר מתמיד.
ככל שקלה ממשיך להופיע ולשיר, הוא ממשיך להיות מקור של נחמה והשראה לרבים. השירים שלו, שנוגעים בנימי הנפש העמוקים ביותר, ממשיכים לרגש ולחבר בין אנשים. איציק קלה הוא לא רק זמר, הוא סמל של תקווה, של התמדה, ושל הכוח שיש למוזיקה לרפא ולאחד.