הוא חי בניו ג'רזי, פועל כיזם בהולנד, עושה טקסים רוחניים בקוסטה ריקה, שר על לונדון ומדריד ומנסה להצליח בישראל: סיון ויגדר, שהוציא לאחרונה את אלבומו השני, "לאן", הוא דמות חריגה למדי בנוף תעשיית המוזיקה בישראל. מוזיקה היא לא מקור פרנסתו העיקרי, והוא מודע לכך שקשה לקצור הצלחה גדולה בישראל עבור מי שלא מתגורר ומופיע בארץ, אך השירים מאלבומו החדש זוכים בכל זאת להשמעות ברדיו ובערוץ "מוזיקה IL".
ויגדר, בן 50 בחודש הבא, נולד ברומניה ועלה עם משפחתו לישראל בגיל שנה. הוריו היו רופאים, והוא התגורר עמם במגורי הרופאים של בית החולים העמק, מחוץ לעפולה. הוא גדל כילד טוב עמק יזרעאל, הצטיין בלימודים, עד שבגיל הנעורים המדריך שלו בצופים נתן לו קלטת של הסמית'ס וגילה לו עולם חדש. ויגדר החל להתעניין בעולם המוזיקה, שירת בצה"ל כסאונדמן של הלהקות הצבאיות - "הראשון שעשה את זה בלי שום פרוטקציות", כדבריו, ומשם המשיך גם באזרחות בתחום הסאונד.
בהמשך פנה ויגדר לכיוונים עסקיים, נישא לאמריקאית ועבר עמה להתגורר במונטקלייר, ניו ג'רזי, שם מצא הצלחה גדולה כמוזיקאי לילדים. לאחר מכן הפך לשותף במספר ברים באזור ניו יורק. את ההצלחה העסקית המשמעותית השיג ויגדר דווקא בהולנד, שם יזם והקים רשת של מרפאות שיניים פרטיות שפועלות סביב השעון ונותנות מענה במקרי חירום. המיזם זיהה צורך שלא היה לו מענה מספק עד אז, וויגדר הפך לאדם מבוסס, מה שאפשר לו להגשים את חלום הנעורים ולפנות לעיסוק מקצועי במוזיקה.
"את האלבום הראשון הוצאתי ב-2012, היה לו הד נחמד, כמה ראיונות ברדיו, קצת השמעות, אבל לא יותר מזה, והאופן שבו אני עושה את הדברים גרם לכך שהוא עלה לא מעט, אז חיכיתי עם האלבום השני", מספר ויגדר. "זכינו להצלחה יפה עם המרפאות, אחי קנה אוטו, ואני חשבתי מה אני רוצה לעשות עם הכסף? ואמרתי, Let's bring the band back together". יחד עם חבריו המוזיקאים, בחר ויגדר אסופת שירים וניגש להקלטות.
השיר המרכזי באלבום הוא "ערב חג בקוסטה ריקה", אותו כתב ויגדר על חוויה אותה הוא מקפיד לחוות באופן תדיר: טקסי איוואסקה - טקס רוחני בו המשתתפים שותים משקה פסיכואקטיבי מצמח האיוואסקה. "אתה יוצא מזה חומל, סולח לעצמך, סולח לאנשים. ראיתי אנשים שיוצאים מזה וסולחים לאבא המתעלל שלהם. זה תהליך לא פשוט אבל זה נכנס מאוד עמוק", הוא מספר. לשיר הופק קליפ מיוחד שהופק בחלקו באמצעות בינה מלאכותית, וצולם, כמובן, בקוסטה ריקה, בהשתתפות בני הקהילה המקומית.
ויגדר, כאמור, מסתכל במבט מפוכח על האפשרות להצלחה מסחרית משמעותית בישראל, ומסביר כי זה לא הדבר שנמצא בראש מעייניו: "כשהאלבום הראשון יצא נורא רציתי שזה יצליח, אבל אני יודע שזה קשה מרחוק. זה כל כך כיף, כשאני רואה את החברים שלי ואת החברים של הילדים שלי שרים את זה, ואנשים שמגלים את זה, אז ככל שאני מתבגר אני מנסה להתמקד באיך אני מביע את עצמי. האלבום הוא תמונה מוזיקלית של חברים, כל תוף זה בנאדם. אז אני כן רוצה שמישהו ישמע ויהיה לו כיף, אבל בשבילי זה בכלל בלבל אחר, הוליסטי. כל בן אדם שנקרה בדרך ונהיה קצת חבר הוא חלק מזה".
ויגדר חי כבר למעלה מ-15 שנה מחוץ לישראל, ולמרות זאת, מעיד על הקושי להתנתק והחיבור הזהותי העמוק: "ישראל אכזבה אותי בשנים האחרונות. כמובן שהצד השני בעייתי לא פחות, אבל יש לי אכזבה כללית שהתרבות נהייתה יותר אלימה, אנשים שואלים איפה ארץ ישראל של פעם. אתם יודעים איפה היא? בסאניוויל קליפורניה. תלך לשם ותראה קהילה מדהימה של ישראלים טובים שעוזרים אחד לשני. אנחנו "תקועים" עם ישראל, זו זהות שאי אפשר להתנתק ממנה. אפשר לומר 'אני לא אוהב את הפוליטיקה, אנשים דוחפים'... החיבור הזה חזק ביותר".
הכותב היה אורחו של סיון ויגדר באמסטרדם