מוזיקה באופן כללי מסייעת בהתמודדות. לי בעיקר מה שעשה טוב זה המפגש האנושי עם שלוש הנערות והנער שמשתתפים במיזם 'אנשי המוזיקה'. ארבעתם מאוד איכותיים, כל אחד מהם מאוד מיוחד, והמפגש האנושי הזה מאפשר קצת להתמקד במוזיקה ולא בטירוף. זה משהו שמקל בימים אלה", אומרת טליה דנציג, מוזיקאית, נכדתו של החטוף אלכס דנציג ז"ל, שנרצח בשבי חמאס.

טליה תשתתף היום (ראשון) בסדרת הופעות מוזיקה שיתקיימו ויצולמו ב"אקווריום" של מפעל הפיס. בפרויקט "אקווריום", בניהולו האמנותי של גלעד כהנא, מתארחים אמנים ותיקים ומוכרים לצד יוצרים ואמנים צעירים ומבטיחים בראשית דרכם, שמקבלים במה להשמעת המוזיקה שלהם במגוון ז'אנרים.

הזאבים של הוליווד חוזרים: האם קלוני ופיט איבדו את הניצוץ? | אפל TV פלוס
לאחר שנתיים: גיא לרר הודה בטעותו בנוגע לשר בצלאל סמוטריץ' | צפו

"אקווריום" יציין את ה־7 באוקטובר בפרויקטים מוזיקליים ייחודיים שהופקו בתקופה זו ומשקפים את הטראומה וגם את התקווה. הפרויקטים המוזיקליים שיצולמו במשרדי מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, שאחד מהם הוא כאמור "אנשי המוזיקה", יעלו לערוץ "אקווריום" ביוטיוב במהלך אוקטובר.

טליה דנציג (צילום: יעלה ברזילי)
טליה דנציג (צילום: יעלה ברזילי)

מיזם "אנשי המוזיקה" נולד בתחילת המלחמה על ידי המפיק המוזיקלי יובל שפריר והמפיק והמנהל האמנותי חיים שמש, ויצר שלל הזדמנויות עבור מגוון רחב של מוזיקאיות ומוזיקאים צעירים שהקרקע נשמטה מתחת לרגליהם ב־7 באוקטובר ושסיפוריהם האישיים מלווים בהתמודדות עם שכול, מוות, תלישות וכאב. במסגרת המיזם יבצעו את יצירותיהם ב"אקווריום" ארבע נערות: יערה כהן, אגם ג'רמי, אמרי שריף וטליה דנציג; והנער תומי גדג'.

"המיזם 'אנשי המוזיקה' התחיל בעצם זמן קצר אחרי השבת השחורה", מספר שפריר. "חיים שמש ואני הקמנו את הפרויקט במטרה לעזור בריפוי ולהפיח תקווה בזמנים שאנחנו חיים בהם. בשלב מסוים התרכזנו בבני נוער מוזיקליים מעוטף עזה ומגבול הצפון והקמנו בשבילם סדנת מוזיקה שבה יחד עם המפיק המוזיקלי יהוא ירון, אנחנו מפיקים להם שירים מקוריים שלהם. המשתתפים הם בני 18־14.

אנחנו נפגשים איתם בחדר החזרות בתל אביב, אליו הם מגיעים מהמקומות שבהם הם נמצאים. כל משתתף מקליט שיר אחד. אלה שירים שלהם מבחינת מילים ולחן, וזו גם הדרישה היחידה של הסדנה - שהם יהיו מוזיקאים יוצרים. הגיע אלינו לאחד המחזורים גם תומי גדג', נער בן 14 וחצי ממושב עין הבשור שמנגן צ'לו ומלחין מוזיקה קלאסית. הוא הגיע עם יצירה שהלחין ובסדנה הבאנו תזמורת קטנה והפקנו הקלטה של היצירה שלו".

יובל שפריר (צילום: אניה גולה)
יובל שפריר (צילום: אניה גולה)

מהי בעצם מטרת המיזם מבחינתכם?
"המטרה היא להכניס אותם לתוך העשייה המוזיקלית, כדי שהיא תהפוך למשהו שהם יכולים לראות בו אופק, תקווה. יש משתתפים שהם ממשפחות החטופים, שקשורים לאנשים שנרצחו, הם מפונים, תלושים מהחיים שלהם, והמטרה היא לרפא דרך המוזיקה".

בחודש יוני, מספר שפריר, "קיבלנו הצעה מפסטיבל ישראל להרים מופע עם חמישה ממשתתפי הסדנאות ולהזמין כוכבים, כמו ברי סחרוף, מרינה מקסימיליאן, קרולינה, אלון עדר ועלמה גוב, כדי שיופיעו יחד איתם. הרעיון היה מופע של משתתפי הסדנה עם הזמרים והזמרות שהם מקור ההשראה שלהם. במסגרת הפסטיבל היו לנו ממש לאחרונה שתי הופעות בקיבוץ דורות ובתיאטרון ירושלים".

ספר על הקשר שנוצר עם משתתפי המיזם.
"מהרגע שהתחלנו לעבוד, אנחנו בקשר רציף עם המשתתפים. מה שקרה הוא שהבנות נהיו חברות נורא טובות והתחילו לבלות ביחד, ללכת להופעות ביחד, למרות שכל אחת מפונה באיזו פינה אחרת בארץ. הקשר מתבטא בין היתר גם בכל מיני הזדמנויות להופעות שמגיעות דרכנו עבור משתתפי הסדנה, או שמצאתי למשל לאחת המשתתפות מורה לפסנתר. נהיינו כאילו מעין משפחה מוזיקלית, שאנחנו הבוגרים בה, והם הצעירים, וכל הזמן מתקיימת בינינו איזושהי אינטראקציה".

לדברי שפריר, הוא לא צריך לשאול את בני הנוער כיצד הם מרגישים, כי זה יוצא דרך המוזיקה, "דרך המוזיקה שומעים את התחושות", הוא מסביר.

פסטיבל ישראל (צילום: אופיר חייט)
פסטיבל ישראל (צילום: אופיר חייט)

“תחושת החמצה”

בצילומים ב"אקווריום" יצולמו חמישה שירים - כל משתתפת תופיע עם השיר שלה, ויהיה גם שיר משותף שבו תומי ינגן. "כשהתחלנו להתכונן לפסטיבל ישראל, ביקשתי מהבנות לכתוב שיר משותף", מספר שפריר. "ביקשתי מהן לכתוב שיר ביחד, שיר שבו הן יהיו אלה שינגנו, ישירו, שזה יהיה נטו שלהן וכמובן גם של תומי, נגן הצ'לו. בשבוע שעבר עמדנו על הבמה בפסטיבל ישראל בירושלים וראינו בעצם איך הם פורחים.

גם להקלטות שיתקיימו היום ב'אקווריום' חמישתם יגיעו. זה מדהים מה שהמיזם הזה עושה להם. אני גם נמצא בקשר רציף עם ההורים שלהם ושומע מהם כמה טוב זה עשה. אנחנו נמשיך להופיע בעוד כל מיני מסגרות, ואני מקווה שנגיע גם לחו"ל, לקהילות יהודיות".

"למדתי בפנימיית ביכורים למוזיקה שהקימו תמר קדם סימן טוב ז"ל, שנרצחה עם משפחתה בניר עוז, ושגיא דקל חן שחטוף עדיין בעזה", מספרת דנציג, 18. "בהתחלה הפנימייה הזו הייתה בקיבוץ מגן ואחר כך אוחדה עם הפנימייה בעין גדי, כאשר מי שקיבל אותנו בעין גדי היה יניב אורן ז"ל, מנהל מאוד אהוב שלי, שנפל באוגוסט בקרב בעזה. היום אני גרה בזכרון יעקב, ובשנה הקרובה אני חוזרת לפנימייה בעין גדי בתור מדריכת מוזיקה".

דנציג כותבת, שרה ומלחינה שירים. "אני נעה בין הרגאיי להיפ הופ ולספוקן וורד, ומלווה את עצמי בגיטרה", היא מספרת. "גדלתי בבית מוזיקלי, אבא שלי בסיסט, כל החיים למדתי ממנו מה שאני יודעת. כתבתי שירים גם לפני המלחמה, אבל במהלך המלחמה נוסף אוסף שירים שהוא כבר אלבום שאני הולכת להקליט בקרוב, כאשר כל השירים עוסקים בהתמודדות שלי ושל המשפחה עם המלחמה, שירים שמוקדשים לסבא שלי".

“משמעות אחרת לשיר”

לשיר "מרחק זר", אותו תבצע דנציג ב"אקווריום", יש סיפור מיוחד. "כתבתי אותו לפני המלחמה, לאמא שלי שהייתה אז במצב רפואי מסובך", היא מספרת. "זה שיר שמתאר את ההתמודדות של המשפחה. היום השיר הזה מקבל משמעות אחרת, כי הוא מסתיים במילים 'תחזרי הביתה'. כתבתי את זה לאמא שתחזור מבית החולים אלינו הביתה ושיהיה בסדר.

ב־30 בספטמבר 2023, שבוע לפני השבת השחורה, הופעתי בניר עוז, שרתי את השיר הזה לפני כל הקיבוץ, וצעקתי בשמחה 'וחזרת הביתה'. היום זה מקבל משמעות אחרת. המילים האלה מופנות היום לכל החטופים. יש בשיר גם משפט: 'גדולים געגועיי ככאבך'. זה משפט של אחותי אחינעם, שגם היה מופנה לאמא שלי, ואילו היום אלה מילים שמתארות את הגעגועים לסבא שלי שחזר בארון, לדוד שלי איציק אלגרט שעדיין בעזה ולכל החטופים. כולנו נמצאים בכאב העצום הזה ואף אחד לא יכול להשתקם עד שכולם יחזרו הביתה".

איך את מתמודדת עם האובדן הטרגי של סבך?
"עכשיו זה גם הכאב על יניב, המנהל שלי. היום נסעתי ברכבת והיו מולי שני מושבים פנויים ודמיינתי את שניהם יושבים מולי. הגעגועים מאוד גדולים, תחושת ההחמצה היא עצומה. סבא שלי מת כחטוף בשבי ויניב נפל בקרב. ההשלמה שלי עם האובדן הענק תוכל להתקיים רק כשאנשים מסביבי יפסיקו למות. כרגע עוד אנשים מחכים שיצילו אותם ועוד חיילים ממשיכים להיהרג במלחמה".

"הגעתי לפרויקט 'אנשי המוזיקה' עם השיר 'קבורים', שכתבתי בחודש הראשון של המלחמה. חלק מהמילים בשיר הן שלי וחלק של סבא שלי, אהרון שריף ז"ל, שנפטר לפני כמה שנים", מספרת אמרי שריף, 17, תלמידת י"ב, מוזיקאית יוצרת, זמרת ונגנית בס, מקיבוץ גשר הזיו שבגליל המערבי, שנמצאת בימים אלה בתל אביב.

עם תחילת המלחמה, היא משתפת, "הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו. הייתי תקועה בבית עם המשפחה, כל מה שהיה לי זה גיטרה קטנה מסכנה - ולכתוב זה משהו שבא לי בטבעיות. לפני שנפטר, סבא השאיר חוברת שירה שהוא כתב וחלק מעמודי החוברת היו מצולמים אצלי בטלפון. פתחתי את העמודים האלה, התחלתי לנגן. הבתים בשיר הם מהמילים שלו, ואני הוספתי את הפזמון: 'איך כל מילה שלך נשארה איתי מעל האדמה, מחכה שתישמע'. כתבתי את השיר כשהתחושות היו קשות".

את רצונה להשתתף במיזם מסבירה שריף כך, "אי־היציבות גורמת לך לחפש יציבות", היא אומרת ומוסיפה, "הפרויקט הזה באמת נתן לי משמעות ללקום בבוקר, לעשות דברים, להאמין שכן אפשר לתפקד במצב כזה. גם הפרויקט עצמו נתן לי דרייב וגם המוזיקה עצמה. מוזיקה היא משהו שאני אוהבת לעשות והיא משהו שמרפא את הנפש. מוזיקה היא חלק ממני וככה הנפש שלי מתרפאת".

מבחינתה, מוסיפה שריף, "ההשתתפות בפרויקט היא חוויה מיוחדת, פעם ראשונה שעשיתי משהו כזה. כמו כן, בפסטיבל ישראל היה שיתוף פעולה ביני ובין שאר המשתתפים, היה שיר משותף של כולנו, של ארבע הבנות, וזה נתן תחושה מאוד חמה, תחושה שאחת מבינה את השנייה. שרתי גם עם אלון עדר, שאני ממש אוהבת את המוזיקה שלו, והרגשתי שזה נותן לי כוח, מרומם מבחינה נפשית. כל שיתופי הפעולה האלה נתנו לי לרגע פתאום להרגיש שהכל יהיה טוב".